דחייה על הסף תביעת בנק על סך כמיליון ורבע ש"ח עקב התיישנות

לפני בקשה לסילוק תביעת התובעת על הסף מחמת התיישנות.

המבקשים סוקרים בתחילת בקשתם העובדות הנדרשות לצורך הכרעה בבקשה כלהלן:

המשיבה , תאגיד בנקאי, הגישה ביום 13.7.15 תביעה כספית על סך של 1,233,418 ₪ נגד המבקשים בגין יתרת חוב נטענת שנותרה בחשבון הלוואה שניתנה ע"י המשיבה למבקשים בסך של 1.6 מיליון ₪ בשנת 1997.

במהלך שנת 2003 החלו המבקשים לפגר בתשלומי החזר ההלוואה ובשנת 2006 "נעצרו כליל תשלומי ההלוואה".

המבקשים ביקשו מהמשיבה ארכות "כאלו ואחרות לתקופות גרייס שונות". הארכה האחרונה שניתנה ביום  18.10.16 הותנתה בתנאים שלא קוימו ע"י המבקשים ומכאן ש"'החוב' נשוא ההלוואה התגבש לכל המאוחר בחודש אוקטובר שנת 2006".

הבנק שלח מכתב דרישה ביום 10.7.08, למעלה משבע שנים בטרם הגשת התביעה.

המבקשים סוקרים הליכי גבייה למימוש נכסים שהועמדו כבטוחות לפירעון ההלוואה בהם נחקרו נציגי הבנק שאישרו הטענה כי התשלומים פסקו בשנת 2006, נשלחו "התראות חריפות" בשנים 2003 ו – 2004 ובשנת 2006 "הייתה אמורה לצאת התראה".

המשיבה הפנתה בתחילת תגובתה המחזיקה 12 עמודים להוראות המרכזיות של הסכם ההלוואה שמטילות על הלווים החובה להחזיר את ההלוואה בתשלומים חודשיים,  על פני תקופה ארוכה ביותר, ואשר האחרון שבהם, חל בשנת 2023.

המשיבה טענה שאם נתעלם מסעיף 11 לחוזה, העוסק בהעמדה לפירעון מידי ומשאלת משמעותו "הרי שעסקינן בחוזה שבו יש שורה של חיובים כספיים שנטל על עצמו אחד הצדדים לחוזה, כאשר, לכל חיוב יש מועד ביצוע שונה". המשיבה טענה כי לא כללה בתביעה תשלומים שחלה התיישנות על מועד תשלומם.

לעניין סעיף 11 לחוזה ההלוואה הנזכר לעיל, המשיבה טענה כי סעיף זה אינו מחייב אותה "להעמיד"  את ההלוואה לפירעון מידי וכי מתבקש לומר "כי "העמדה" של ההלוואה לפירעון מידי, פירושה "דרישה" לפירעון מידי או כל אקט אחר, כמו למשל פתיחת תיק מימוש בטוחה בגין מלוא סכום ההלוואה, המופנה אל הלווה, אשר כל לווה סביר אמור להבין ממנו, כי הבנק עומד על כך, שישולמו לידיו גם תשלומים שטרם הגיע מועד פירעונם, ולא רק התשלומים שכבר חלף מועד פירעונם ולא רק התשלומים שכבר חלף מועד פירעונם".