דחייה על הסף - העדר זכות היורשים לתבוע חזקת שיתוף בשם המנוחה

1.         הנתבעים 2-7  הגישו בקשה לדחייה על הסף של תביעת התובעים, בה עותרים לפס"ד הצהרתי לפיו למנוחה ב.י.(להלן: " המנוחה"), מחצית הזכויות  מכוח הלכת השיתוף, בנכסים הרשומים על שם בעלה (השני) י.ע. ז"ל. המנוחה  נפטרה ביום 5.12.05, וניתן צו ירושה בעניינה ביום 7.3.06. יש לציין כי לאחר פטירת בעלה ביום 10.2.02 ניתן צו ירושה ביום 18.12.02  לפיו למנוחה מחצית הזכויות בעזבון בעלה מכח ירושה (ללא ביטוי להלכת השיתוף).

2.         הסוגיה המשפטית לדיון היא, האם יורשים יכולים לטעון להלכת השיתוף, מקום בו הטענה לא נטענה , על ידי אימם/סבתם המנוחה או שמה יש לדחות התביעה על הסף?

תמצית העובדות

3.       התובעים 1-2 הינם ילדי המנוחה מנישואיה הראשונים ויורשים מחצית מעיזבונה ,דהיינו רבע  מהעזבון כולו.  הנתבע 1- בנה של המנוחה מנישואיה השניים ואחי המנוחה ש.פ. ז"ל שהנתבעים 2-7 הינם ילדיה ויורשיה . הגב' ש.פ.  נפטרה ביום 26.3.11.

המנוחה התאלמנה מאבי התובעים עוד בתימן בשנות ה-30. נישאה לי.ע. והולידה את הנתבע 1 ואת ש.פ. ז"ל אמם של הנתבעים 2-7. המנוחה ובעלה השני עלו לארץ בשנות ה-40.  לאחר פטירת ה בעל  הוצא צו ירושה ביום 18.12.02, לפיו המנוחה ירשה מחצית מהעזבון והנתבעים מחצית. הנכסים נרשמו בהתאם לצו הירושה ברשם המקרקעין ביום 31.1.03. המנוחה נפטרה ביום 5.12.05, כ- 3 שנים אחר בעלה.  בהתאם לצו ירושת המנוחה  מיום 7.3.06 ירשו הנתבעים מחצית מעזבון המנוחה ובתוספת מחצית מעזבון האב ,סה"כ  יורשים 3/4 מהעזבון בשלמותו. רישום הנכסים הושלם ביום 15.5.07.

התובעים  מבקשים להחזיר המצב לקדמותו, לפיו למנוחה זכויות במחצית מהנכסים הרשומים על שם בעלה, מכח הלכת השיתוף ומחצית מעזבון בעלה מכח ירושה, כך שיהיה לה 3/4 מהעזבון כולו, באופן שהם ירשו מחצית מעיזבונה. סה"כ ירשו  יותר משליש  מהעזבון דהיינו 37.5% (במקום 25%).  הנתבעים ירשו מחצית מעיזבון המנוחה  בתוספת  רבע מעזבון האב (ולא 3/4 כנטען). סה"כ ירשו 62.5%, במקום 75%. לפיכך המחלוקת הינה על 12.5% מהעיזבון, המתחלקים בחלקים שווים בין התובעים.

טענות הצדדים לסילוק התביעה על הסף

עמדת המבקשים 2-7

4.         המבקשים מעלים 4 טענות עיקריות לדחיית התביעה על הסף:

א. ויתור, שיהוי ומחילה - למנוחה בחייה לא הייתה מעולם טענה לענין המצב הרישומי של הנכסים, למרות הזדמנות סבירה להעלות טענותיה, לאחר פטירת בעלה ויש לראותה כמוותרת על זכותה. הנכסים נרשמו עוד ביום 31.1.03 בהתאם לצו הירושה של הבעל המנוח וביום 15.5.07 בהתאם לצו הירושה של המנוחה ללא ביטוי להלכת השיתוף. המנוחה הייתה מעורבת בהוצאת צו הירושה לעזבון בעלה  ולא דרשה החלת הלכת השיתוף ותיקון צו הירושה בהתאם.

התביעה מוגשת 10 שנים לאחר פטירת בעלה של המנוחה, 9 שנים לאחר רישום צו הירושה ע"ש המנוח, 7 שנים לאחר פטירת המנוחה ב., 5 שנים לאחר רישום זכויות עדכני ומינוי מנהל עזבון וחודשים לאחר פטירת אימם של המבקשים 2-7 ש.פ. ז"ל.  

ב. חוסר תום לב- התובעים הסתירו מבית המשפט (טרם העברת התיק למותב זה) הליכים קודמים שנוהלו ע"י התובעים, בהם לא טענו להלכת השיתוף. עו"ד א. שייצגה אותם ומשמשת כמנהלת עזבון, הגישה מסמכים לעניין ניהול היקף העזבון ולא כללה בו חלקים לפי הלכת השיתוף, כולל בקשה שהגישה בשמם, למכירת הנכסים וחלוקת התמורה. התובע עצמו חתום על בקשת צו הירושה של המנוחה. לאחר מתן הצו לא הוגשו תביעות בעניין ואדרבא הושלם רישום הנכסים. גם אימם של התובעים ראתה במצב הרישומי כמצב הנכון. לא הוגשה כל בקשה לשינוי ו/או תיקון צו ירושת הבעל. דוחים טענה כי נודע למשיבים על המצב הרישומי רק ביום 12.12.11. לטענתם ידעו על אופן הרישום משנת 2006, עת פעלה עו"ד א. לרישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין.

ג. התיישנות-  הסעדים שאינם במקרקעין התיישנו, לצד הרעה במצבם של הנתבעים, כאשר התובעים ממתינים עם הגשת התביעה עד פטירת ש.פ. ז"ל.

ד. אי קבלת אישור לניהול התביעה-  התובעים לא  קיבלו אישור בית משפט, לניהול התביעה בהתאם לסעיף 122 לחוק הירושה.

עמדת המשיבים

5.         אין לסלק את התביעה לשיתוף בנכסים  על הסף. המנוחה לא ידעה על הוצאת צו הירושה אחר עזבון בעלה. ראתה עצמה כבעלת הנכסים. הייתה תלויה בבנה ש. ולא יכלה לעמוד על זכויותיה.

            סעיף 122 לחוק הירושה, אינו חל ,שכן מונה מנהל עזבון. בכל מקרה אין מדובר בתביעת העיזבון אלא בתביעה אישית כיורשי המנוחה ב.י. אין הגיון בבקשה לאישור מהמבקשים כדי לתבוע. לא היה שיהוי, שכן צו קיום הצוואה היה בתוקף עד לביטולו ע"י ביהמ"ש המחוזי. דוחים טענה לשיהוי והתיישנות, תקופה  שיש למנותה מפטירת האם. הטענה בדבר שינוי מצב לרעה הינה הרחבת חזית. היתה הסכמה של המבקשים לחלוקה בהתאם לחזקת השיתוף, במסגרת המו"מ  שנוהל במשרדה של עו"ד א.

המסגרת הנורמטיבית

6.         פסק הדין המנחה בסוגיה הינו, ע"א 5774/91 מרים יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מח (3) 372 (להלן: "פס"ד יהלום"), הקובע את זכותם העקרונית של  יורשי בן זוג שהלך לעולמו ,לתבוע הכרה בזכויותיו, ע"פ חזקת השיתוף בנכסים בין בני זוג , כאשר מדובר בבני זוג שלא היה ביניהם הסכם שיתוף ונישאו  בטרם חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ד-1973. נקבע כי ככלל אין להיעתר לתביעת היורשים, מקום בו בן הזוג הרלוונטי הלך לעולמו, בלא שעמד על זכויותיו על פי חזקת השיתוף, במהלך חייו וכאשר הייתה לו הזדמנות סבירה להביע רצונו להסתמך על החזקה. רואים אותו כמוותר על זכותו.