דוד סויסה ואח' נ' הדרי אשקלון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

השופט ד' מינץ:

             לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' מקובר) מיום 12.1.2016 בת"א 47682-09-12, במסגרתו נדחו תביעה ותביעה שכנגד לפיצויים בגין הפרת חוזה, והתקבלה תביעה לסילוק ידם של המערערים מהמקרקעין של המשיבה.

הרקע לערעור

1. בחודש אפריל 2008 נכרת הסכם בין המערערים, חקלאים העוסקים לפרנסתם בגידול גידולים חקלאיים שונים, לבין המשיבה (להלן: האגודה), אגודה שיתופית חקלאית בעלת זכויות חכירה מרשות מקרקעי ישראל באזור אשקלון (להלן: ההסכם). במסגרת ההסכם התחייבה האגודה למסור למערערים קרקע בשטח של כ-607 דונם מתוך שטח כולל של 817 דונם בהם החזיקה (להלן: המקרקעין), לצורך עיבוד וגידול מטעים. עוד התחייבה האגודה להקצות למערערים כ-350,000 מ"ק מים מדי שנה מתוך הקצאת המים הכוללת שלה, שעמדה על שיעור של כ-450,000 מ"ק (להלן: מכסת המים או הקצאת המים). בתמורה, המערערים התחייבו לשלם לאגודה סך של 200,000 ש"ח כל שנה בין השנים 2015-2009 וסך של 60,000 דולר ארה"ב כל שנה בין השנים 2024-2016 בעבור השימוש במקרקעין. כן נקבע במסגרת ההסכם, כי המערערים ייטעו מטעים במקרקעין.

2. בשנת 2012, כשלוש שנים לאחר כריתת ההסכם, הגישו המערערים תביעה לפיצויים על סך של 6,000,000 ש"ח בגין הפרות נטענות של ההסכם. המערערים טענו בתביעתם כי האגודה מסרה להם כ-300 דונם בלבד, בחלקות הדרומיות של המקרקעין, בניגוד להתחייבותה למסור להם שטח של כ-607 דונם, כאמור, גם בחלקות הצפוניות של המקרקעין. לטענתם, לאחר החתימה על ההסכם התברר להם כי האגודה השכירה את החלקות הצפוניות במקרקעין למעבד אחר ועל כן לא יכלה למסור לידיהם את החלקות הצפוניות במועד. עוד טענו המערערים בתביעתם כי האגודה לא עמדה גם בהתחייבותה לספק להם את מכסת המים. בהקשר זה נטען, כי בפועל ובניגוד להסכם, הועמדה לרשות המערערים מכסת מים של 80,000 מ"ק לשנה בלבד, לאחר שהתברר שמכסת המים השנתית של האגודה עומדת על 180,000 מ"ק לשנה בלבד ולא 450,000 מ"ק, כפי שצוין בהסכם. זאת ועוד, מתוך מכסה מצומצמת זו הקצתה האגודה 100,000 מ"ק לצורך השקיית מטע הזיתים שלה. האגודה מצדה טענה בהגנתה כי הצדדים הגיעו להבנות בעל-פה לפיהן החלקות הצפוניות יימסרו לידי המערערים במועד מאוחר יותר ממועד חתימת ההסכם. באשר למכסת המים טענה האגודה, כי המכסה המופיעה בהסכם היא המכסה ההיסטורית של האגודה וכי המערערים ידעו היטב על אודות הקיצוץ בה עובר לחתימה על ההסכם. בנוסף, האגודה הגישה תביעה שכנגד משלה לסילוק ידם של המערערים מן המקרקעין ולתשלום דמי שימוש בסך של 200,000 ש"ח בגין השימוש שעשו המערערים במקרקעין בשנים 2012-2011, קרי 100,000 ש"ח לשנה, וכן דמי שימוש ממועד הגשת התביעה עד לפינוי המקרקעין בפועל.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3. לאחר שבחן את גרסאות הצדדים, פסק בית המשפט כי ההסכם תומך בגרסת המערערים. לעומת זאת, גרסת האגודה לפיה פעלה בהתאם להבנות בעל-פה אליהן הגיעו הצדדים לפני שנחתם ההסכם, לא הוכחה. לפיכך, נקבע כי האגודה הפרה את ההסכם, בכך שמסרה למערערים באפריל 2008 שטח של כ-300 דונם בלבד במקום שטח של 607 דונם, כפי שהתחייבה, ובכך שמכסת המים שהקצתה הייתה נמוכה מהמכסה לה התחייבה במסגרת ההסכם.

4. ברם, על אף קביעתו כי האגודה הפרה את ההסכם, בית המשפט מצא שהמערערים אינם זכאים לפיצויים בגין ההפרות. זאת מכיוון שמצא כי המערערים הפרו את ההסכם אף הם. כך, על אף ההפרות מצד האגודה לא ביטלו המערערים את ההסכם והמשיכו לעשות שימוש בחלקות הדרומיות וגידלו שם גידולי שלחין ובעל, במקום לטעת מטעים, כפי שהתחייבו לעשות במסגרת ההסכם. נקבע, כי המערערים יכלו להתחיל בנטיעות אף עם מכסת המים שהוקצתה להם בפועל בשטח שקיבלו, ולו היו מתחילים בנטיעות, יכלה האגודה לפעול על מנת להגדיל את מכסת המים השנתית שלה. ברם, התנהלותם של המערערים סיכלה כל אפשרות לקיום ההסכם וניתקה את הקשר הסיבתי בין הפרותיה של האגודה את ההסכם לבין הנזק שהמערערים טענו לו. משכך ומכיוון שהמערערים תבעו פיצויי קיום, לא מצא בית המשפט מקום לחייב את האגודה בתשלום פיצויים. מעבר לכך, בית המשפט העיר, מבלי לטעת מסמרות בכך, כי עולה שחוות הדעת מטעם המערערים לא התבססה על נתונים מלאים ומדויקים. גם תביעת המערערים לפיצויי הסתמכות, במסגרתה דרשו החזר תשלום בגין הזמנת שתילים, נדחתה, תוך שבית המשפט מציין שהמערערים לא הציגו כל הוכחה לתשלום כלשהו.

5. באשר לתביעה שכנגד. בית המשפט קבע כי האגודה לא הוכיחה בתביעתה את טענתה בעניין גובה דמי השימוש אותם היו צריכים המערערים לשלם בגין השימוש בחלקות הדרומיות, על אף שיכלה לעשות כן באמצעות חוות דעת מטעמה, ותבעה תחת זאת את דמי השימוש כפי שנקבעו בהסכם. אולם, משעה שהאגודה מסרה לידי המערערים רק מחצית מהמקרקעין ולא עמדה בהתחייבותה למכסת המים, דמי השימוש המוסכמים אינם רלוונטיים עוד. על כן, דחה בית המשפט את התביעה לדמי שימוש. לצד זאת, נוכח ביטול ההסכם על ידי האגודה, בין על ידי מכתב דרישה לסילוק יד מיום 2.5.2012 ובין על ידי הגשת התביעה שכנגד, נמצא כי המערערים היו צריכים לסלק את ידם מהמקרקעין וניתן צו המורה על סילוק ידם באופן מיידי.