דוברובסקי נ' ויטוחין

פסק דין

1.במועד השנוי במחלוקת, ביצע הנתבע עבור התובע פירוק והרכבת גגו של התובע בקצרין.

על פי הנטען בכתב התביעה, בין הצדדים נכרת הסכם עבודה לפיו התחייב הנתבע לתקן גג דולף של התובע בתמורה לסך 8,000 ₪. הנתבע החל בביצוע התיקון בנובמבר 2008, הסיר את הרעפים וכיסה את הגג ביריעות "שינגלס". התובע שילם לנתבעת מלוא התמורה, ואולם זמן קצר אחר כך הגג החל שוב לדלוף. הנתבע הגיע לביתו של התובע על פי בקשתו, ניסה לתקן את הגג, אך ללא הצלחה. בשלב מסוים הנתבע חדל לענות לטלפונים ונעלם.

התובע עותר לחייב את הנתבע להשיב לו 10,000 ₪, הכולל עלות החומרים בהם עשה הנתבע שימוש, הרעפים שהוסרו מהגג והנתבע נטל לרשותו, ספסל מחסן, ארון פלסטיק ומרצפות שנשברו.

2.בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי העבודה בוצעה במהלך חודש נובמבר 2007 ולא כנטען. בהסכם בין הצדדים נקבע, כי תמורת פירוק הגג יקבל הנתבע את הרעפים. הנתבע התקין לוחות עץ OSB ועל הלוחות הניח יריעות שינגלס. הוסכם כי התובע ישלם לנתבע 4,000 ₪ בתוספת מע"מ והתובע יספק את החומרים על חשבונו. בפועל, התובע שילם לנתבע 1,500 ₪ בלבד, וכנגד סכום זה הוציא קבלה ביום 30/11/07. העבודה בוצעה לפי דרישת התובע, ובסיומה החליט התובע כי ישלם את היתרה אחרי שנת הבדק. לאחר עונת הגשמים ביקר הנתבע בביתו של התובע ולא היתה כל דליפה מהגג. למרות זאת, התובע לא שילם את מלוא התמורה המוסכמת. הנתבע עותר לחייב את התובע לשלם לו היתרה בסך 3,120 ₪ כולל מע"מ, וטוען כי איננו אחראי, אחרי שנת בדק, לנזקים הנטענים.

דיון.

3.בניגוד לנטען בכתב התביעה העיד התובע, כי שילם לנתבע 7,500 ₪. לגירסתו, הוסכם על 8,000 ₪ בתמורה לעבודה וחומרים. הנתבע הביא חומר והחל בביצוע העבודה בנומבר 2008, והתובע שילם לו 4,000 ₪ בשלב הראשון. אחרי סיום העבודה, ביקש התובע להמתין עם תשלום יתרת התמורה עד לאחר הגשמים, כדי לראות אם תהיה דליפה מהגג. ואכן, בתחילת עונת הגשמים נכנסו מים. הנתבע הגיע לתקן 5 פעמים. בדצמבר 2008 לאחר סיום ביצוע העבודה, שילם התובע לנתבע 3,500 ₪ נוספים, תוך קיזוז 500 ₪ בגין ספסל מחסן ששבר הנתבע.

4.מטעם התובע העיד יורי יפרמוב, שכנו וחברו של התובע. ועל פי גרסתו, העבודה בוצעה בשנת 2008. בחודש פברואר 2010 הגיע אל התובע וראה את נזילת המים דרך הגג. כתוצאה מכך נגרם קצר במערכת החשמל.

5.כנגד עדויות אלה, העיד הנתבע כי העבודה בוצעה בנובמבר 2007. החומרים נרכשו ע"י התובע, ועל חשבון התמורה קיבל 1,500 ₪ בלבד, מתוך 4,000 ₪.

6.לעניין הסכום ששולם לנתבע, מונחת בפני עדותו של התובע לפיה שילם 7,500 ₪ ומנגד עדותו של הנתבע, כי קיבל סך 1,500 ₪ בלבד. נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח את תביעתו, ובהעדר כל ראייה נוספת, שיש בה כדי לתמוך בעדותו התובע, כפות המאזניים מאוזנות, ואין בידי לקבוע כי יש להעדיף את גירסת התובע על פי גירסת הנתבע. מכאן, שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בענין זה.

7.גם אילו השתכנעתי, כי התובע שילם לנתבע את מלוא התמורה המוסכמת, התובע לא הוכיח את נזקו. הנזק שנגרם לתובע, הינו עלות תיקון הגג באופן שתימנע דליפת מי גשמים דרכו. בענין זה לא הובאה על ידי התובע כל ראיה. לא הוכח, כי הסכום הנתבע הינו הסכום הדרוש לתיקון הגג, והנזקים הנוספים הנטענים.

8.בכתב הגנתו עותר הנתבע לחייב את התובע לשלם לו את יתרת התמורה הנטענת על ידו. ואולם, הואיל ולא הוגשה תביעה שכנגד, אין מקום לדון בטענתו זו.

לאור כל האמור, התביעה נדחית. בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ז שבט תש"ע, 11 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.