גריגורי נ' טפמן ואח'

החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכירה ג' ספרא-ברנע) מיום 13.1.13, אשר במסגרתה נקבע כי פסק הדין מיום 1.3.12 שניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה יבוטל, בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בתיק בית המשפט, תוך 30 יום, ערבות בנקאית בסך 125,000 ₪ (להלן: "ההחלטה").

עסקינן בתביעה כספית בסך 258,000 ₪ שהגישו המשיבים כנגד המבקש בבית משפט קמא בגין הפרת חוזה למתן שירותי בנייה, שבעקבותיה ניתן ביום 1.3.12 פסק הדין בהעדר הגנה המחייב את המבקש בתשלום מלוא סכום התביעה בתוספת שכ"ט והוצאות (להלן: "פסק הדין").

המבקש הגיש ביום 1.8.12 בקשה לביטול פסק הדין האמור, וביום 13.1.13 ניתנה החלטת בית משפט קמא, מושא בקשת רשות הערעור, הדוחה את בקשת המבקש לביטול פסק הדין אלא אם יפקיד המבקש ערבות בנקאית בסך 125,000 ₪.

משלא הפקיד המבקש את הסך האמור במועד, ניתנה ביום 3.3.13 החלטה ע"י בית משפט קמא לפיה הבקשה לביטול פסק הדין נדחית, משמע פסק הדין נותר על כנו.

טענות הצדדים:

המבקש טוען כי התקשר עם המשיבים בחוזה בנייה במסגרתו התחייב להשלים את בניית הבית של המשיבים תוך 7 חודשים מיום מתן היתר הבנייה, בתמורה לסך של 600,000 ₪. דא עקא, שלאחר תקופה של כ-4 חודשים ולאחר שהשלים כשליש מעבודות הבנייה, טוען המבקש כי נקלע למצב פסיכיאטרי קשה בגינו אושפז למשך כחודש ולכן לא סיים את העבודה שהתחייב, במועד.

במצב דברים זה, הגישו המשיבים תביעה כנגד המבקש בבית משפט קמא.

לטענת המבקש, המשיבים לא ביצעו מסירה כדין של כתב התביעה משלא צירפו טופס הזמנה לדין ולכן לא ידע כי עליו להגיש כתב הגנה, ורק לאחר שחלפו מספר חודשים ומשלא נעשתה כל פניה מטעם בית המשפט בדבר זימונו לדיון, פנה אל ב"כ או אז נודע לו כי ניתן פסק דין בהעדר הגנה ונפתחו כנגדו הליכי הוצל"פ.

המבקש טוען כי פנה ללשכת ההוצל"פ וביקש לקבל לידיו עותק האזהרה ממנה עולה כי לשיטת המשיבים המבקש סירב לקבל את האזהרה, דבר המוכחש על ידו.

באלה הנסיבות, טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא כאשר דחה את הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, לאור הפגם בהמצאה ונוכח הקביעה כי בעצם קבלת כתב התביעה חל כלל הידיעה אודות ההליך באופן שיכל המבקש לברר אודותיו לצורך הגשת כתב הגנה.

עוד טוען המבקש, כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי סיכויי הגנתו קלושים בנסיבות בהן המשיבים לא הוכיחו את הנזק שנגרם להם, לא צירפו אסמכתאות המוכיחות את שכרו של הקבלן החדש, שנטען כי התקשרו עימו, לצורך השלמת הבנייה, ולא הוכיחו כי שילמו את הסכומים המפורטים בחוות הדעת שצורפה לתביעה. כמו כן, טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי המבקש לא הוכיח כי השלים שליש מעבודות הבנייה בנסיבות בהן, לשווי עבודתו יש אסמכתא במסגרת חוות הדעת מטעם המשיבים.

לטענת המבקש, בית משפט קמא חייב אותו בתשלום מופרז, כלשונו, וזאת בהסתמך על חוות דעת מטעם המשיבים, מבלי שצורפה הוכחה כי המשיבים אכן השלימו את הבנייה, תיקנו את הליקויים, הנטענים על ידם, ושילמו לקבלן החדש את הכספים שצוינו בחוות הדעת.

המבקש מוסיף וטוען, כי שגה בית משפט קמא שעה שקבע כי לצורך ביטול פסק הדין על המבקש להפקיד ערבות בנקאית, שכן משמעות הדבר היא סגירת שערי בית המשפט בפניו לאור מצבו הכלכלי והרפואי וחוסר יכולתו לעמוד בתשלום הערבות.

לטענת המבקש זכויותיו הדיוניות קופחו ונשללה ממנו זכות הגישה לערכאות ועל כן, אין מקום למנוע ממנו לקבל את יומו בבית המשפט ויש לאפשר לו להתגונן בפני התביעה הכספית שהוגשה כנגדו.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי בית משפט קמא בחן לעומק את חומר הראיות הקיים בתיק, את האמור בכתב התביעה ואת טענות המבקש, והגיע למסקנה כי פסק הדין יבוטל כנגד הפקדת ערבות בנקאית בסך של 125,000 ₪, בסכום הפחות ממחצית מסכום התביעה המקורי. משלא הופקד הסכום האמור אין להיעתר לבקשת המבקש, אשר לטענתם החל בהברחת נכסיו לאור הליכים שנפתחו כנגדו בלשכת ההוצל"פ.

עוד טוענים המשיבים, כי אין מחלוקת כי כתב התביעה נמסר למבקש ולטענתם גם צורף לכתב התביעה הזמנה לדין, כעולה מתצהירה של עובדת במשרד בא כוחם. בנסיבות אלה, טוענים המשיבים כי המבקש לא עמד בנטל לסתירת החזקה בדבר תקינותו של הליך ההמצאה ועל כן, אין מקום לבטל את פסק הדין מחמת חובת הצדק.

לטענת המשיבים המבקש טען כי ביצע שליש מעבודה ששוויה 600,000 ₪ ומשלא הכחיש כי קיבל מהמשיבים סך של 241,000 ₪ עולה שהמבקש מודה כי מחזיק הוא בתשלום יתר של 41,000 ₪ ועל כן, היה מוצדק להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדת ערובה.

לאור האמור, טוענים המשיבים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור או לחילופין להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדת ערבות בנקאית שסכומה פחות מהסכום שנקבע בהחלטה מיום 13.1.13.

הפן הנורמטיבי: