מדינת ישראל נ' סרברניק

הנאשמת, הורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של גרם מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, וכן נהיגת רכב ברשלנות אשר גרמה לחבלה של ממש, לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 12.9.2022, בשעה 18:16 לערך, בכיכר המדינה בתל אביב, נהגה הנאשמת ברכבה הפרטי ברחוב ה' באייר בתל אביב ( להלן: " כיכר המדינה או הכיכר") מכיוון מערב למזרח.

סביב כיכר המדינה, מדרכה להולכי רגל (להלן: "המדרכה"),חנויות ובתי עסק. לצד הכביש בכיכר מפרצי חנייה לכלי רכב אשר חזיתם פונה לכיוון המדרכה ובתי עסק.

עם הגעת הנאשמת אל רחוב ה' באייר 54, החנתה את הרכב במפרץ החנייה כשחזיתו פונה לכיוון המדרכה והחנות, ונותרה לשבת בתוך הרכב המונע עם בנה שישב במושב ליד הנהג.

בהמשך יצאו הנפגעים מן החנות והתיישבו על ספסל סמוך הממוקם על המדרכה מול פתח החנות (להלן: "הספסל"), כאשר גבם מופנה לעבר חזית הרכב בו ישבה הנאשמת עם בנה.

באותה העת, הלכה גברת אלישבע סימא פריסט ז"ל, ילידת 1/04/1986 (להלן: "המנוחה"), על המדרכה בכיכר.

לפתע, לחצה הנאשמת על דוושת התאוצה ברכב. כתוצאה מן האמור, זינק הרכב קדימה, עלה על המדרכה, ופגע חזיתית בנפגעים היושבים על הספסל תוך שהוא דורס אותם מתחת לגלגליו. מיד לאחר מכן, המשיך הרכב ופגע עם חזיתו בעוצמה במנוחה שצעדה על המדרכה, עד לעצירתו המוחלטת של הרכב בקיר ובדלת החנות כתוצאה מהפגיעה כמתואר, נלכדו המתלוננים מתחת לגלגלי הרכב והמנוחה נמחצה בין חזית הרכב לחזית הכניסה לחנות. (להלן: "תאונת הדרכים").

אל זירת התאונה הוזעקו כוחות חילוץ והצלה הכוללים ניידות משטרה ומכבי אש ומד"א, והחלו בהגשת עזרה מצילת חיים למנוחה וכן לנפגעים אשר חולצו מתחת לרכב.

ניידת מד"א פינתה את המנוחה, בבהילות, לחדר המיון המרכז הרפואי איכילוב כשהיא מחוסרת הכרה וסובלת מפגיעת ראש קשה. חרף ביצוע ניסיונות החייאה ממושכים, נקבע מותה של המנוחה בשעה 18:30.

במקביל, הובהלו גם הנפגעים לחדר המיון באיכילוב כשהם סובלים מפציעות וחבלות בדרגות חומרה שונות, כמפורט להלן:

מ' א' אובחנה כסובלת משבר באגן, י א' אובחן כסובל משברים מרובים בפנים; שבר בכנף הספנואיד (עצם היתד בבסיס הגולגולת); שברים מרובים בצלעות; שברים מרובים בעמוד השדרה ושבר בכף יד ימין, נ' ח' אובחנה כסובלת מקונוטוזיות (חבלות) ריאתיות מרובות בשתי הריאות, שבר מרוסק עם תזוזה בעצם הבריח (קלביקולה), שברים מרובים בצלעות, שברים מרובים בחוליות עמוד השדרה.

הנאשמת כפרה באמצעות באי כוחה באשמה ובתיק התנהלו מספר דיוני הוכחות, בסופו של יום הגיעו הצדדים להסדר טיעון, ובמסגרת ההסדר הודתה הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום.

במסגרת הסדר הטיעון הופנתה הנאשמת לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר. בהמשך עתרה המאשימה למתחם ענישה שנע בין 10-18 חודשי מאסר, ואילו ההגנה טענה למתחם ענישה שתחילתו ב 9 חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות.

עוד הוסכם כי על הנאשמת יוטל מאסר על תנאי בגין העבירות בהן הורשעה אשר אורכו ויתר תנאיו יקבעו על ידי בית המשפט ולעניין פסילת הרישיון יתקיים טיעון פתוח בין הצדדים ובנוסף גם לעניין הפיצוי לנפגעי העבירה.

טענות הצדדים לעונש:

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש מציינת כי "אמנם מדובר במעשה אחד אך יש השלכה על המתחם שנקבע כאשר יש ריבוי נפגעים", וכי "כל גרימת מוות וכל גרימת נזק גוף לאדם הוא מעשה בפני עצמו". כי הערך החברתי שנפגע הוא "הערך העליון של קדושת החיים". הפגיעה בערך זה היא "במידה הגבוהה ביותר" בשל מספר הנפגעים הרב, חייהם וחיי משפחתם שהתהפכו, ובשל גרימת מותה של בחורה צעירה בטרם עת.

ב"כ המאשימה ציינה שמדובר באירוע חמור וטרגי בו הנאשמת לחצה על דוושת התאוצה ברכב מונע, עלתה על המדרכה ופגעה במנוחה ובשלושה נפגעים נוספים, תוך גרימת חבלות קשות ומוות. הרשלנות משמעותית במיוחד כיוון שהתאונה אירעה על המדרכה, "במקום הבטוח של הולכי הרגל" כשהנאשמת נהגה בקלות ראש ובחוסר תשומת לב.

לדברי ב"כ המאשימה, הנאשמת לא נקטה באמצעים מתאימים למנוע את זינוק הרכב קדימה, ולא בלמה את רכבה לאחר הפגיעה הראשונית, ולא השאירה למנוחה כל סיכוי לשרוד. ב"כ המאשימה העריכה את רמת הרשלנות כ"בינונית גבוהה" ודוחה את טענת ההגנה לרשלנות רגעית.

ב"כ המאשימה המלומדת ציינה בטיעוניה כי הנאשמת אומנם נעדרת עבר פלילי וכי היא אישה נורמטיבית ובעלת משפחה, יחד עם זאת, הנאשמת לא הודתה בהזדמנות הראשונה וניהלה את ההליך זמן רב, מה שגרם כאב למשפחת המנוחה והנפגעים.

המאשימה עתרה לדחות את המלצת שירות המבחן לענישה מקלה בדמות עבודות שירות, בטענה שהיא "אינה הולמת את נסיבות התיק" ו"חורגת לקולא משמעותית מהעונש הראוי" וכי אין להעדיף את האינטרס האישי של הנאשמת על פני האינטרס הציבורי וחומרת המקרה. עוד מציינת ב"כ המאשימה כי לקיחת האחריות של הנאשמת אינה מוחלטת, שכן היא מתארת שהרכב זינק באופן פתאומי, בניגוד לאמור בכתב האישום לפיו היא לחצה על דוושת הגז. ב"כ המאשימה סבורה כי היותה של הנאשמת אדם נורמטיבי אינו שיקול מכריע, כפי שנקבע בפסיקה אשר קובעת כי סטייה מעונש מאסר בפועל תהייה במקרים חריגים בהם הרשלנות של הנאשמת היא נמוכה וישנה רשלנות תורמת.

מתחם העונש ההולם ע"פ המאשימה:

המאשימה מפנה לפסיקה שהוגשה על ידה, ועותרת למתחם ענישה כפי שהוסכם במסגרת הסדר הטיעון הנע בין 10-18 חודשי מאסר. עתירת המאשימה הנה להטיל על הנאשמת 13 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי בעבירות בהן הורשעה, פסילה ממושכת על תנאי, פסילה בפועל לתקופה של לפחות 14 שנים, פיצוי גבוהה למשפחת המנוחה ויתר הנפגעים, וקנס.

המאשימה תמכה את טיעוניה למתחם בפסיקה אותה צרפה להלן עיקרי הדברים:

בעפ"ת 54736-08-22 טווסי נ' מדינת ישראל

מדובר בנאשם שהנו נהג מונית בן 73 ,שהסיע במונית שלו שתי נשים .במהלך נסיעה ,כאשר בכוונתו היה לפנות שמאלה בצומת - לחץ בחזקה על הגז ,המשיך בנסיעה ישר ,עלה על המדרכה והתנגש בעוצמה בקיר מבנה, במרחק ניכר מהכביש .באותה התאונה נהרגה אחת הנוסעות ,והשנייה נפצעה קשה .גם במקרה זה ,לא ידע הנאשם להסביר את פשר מעשיו ,בדומה לענייננו .במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי ההגנה תטען לעונש של 9 חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות ואילו המאשימה תטען לעונש של 18 חודשים .עוד הוסכם כי רישיונו של הנאשם ייפסל לצמיתות .ביהמ"ש גזר על הנאשם 11 חודשי מאסר בפועל ,חרף גילו המבוגר .ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחה.

בעפ"ת 26518-12-22 אהרון גדע נ' פרקליטות תל אביב

מדובר בנהג מבוגר מאוד ,בן 74, נכה צה"ל בשיעור של 40% .הנאשם דרס שתי הולכות רגל במעבר חציה והמטפלת שלה .הנסיבות אמנם שונות מהמקרה שלנו ,במובן זה שמדובר במעבר חציה ולא במדרכה ,אך כפי שנטען לעיל - במדרכה נדרשת חובת זהירות גבוהה אף יותר .באותו עניין ,קבע בית המשפט כי מדובר ברשלנות גבוהה .מתחם הענישה שנקבע נע בין 10-24 חודשי מאסר .על הנאשם נגזרו 10 חודשי מאסר בפועל ורישיונו נפסל לצמיתות .ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחה.

במסגרת הראיות לעונש צרפה המאשימה את תצהירה של אימה ואחותה של המנוחה אשר לתוכנם אתייחס בהמשך.

טיעוני ההגנה לעונש:

ב"כ הנאשמת בטיעוניו לעונש ציין כי הנאשמת בת 67, נורמטיבית ללא עבר פלילי, הנשואה מזה 43 שנים לבעלה החולה באלצהיימר, אם לשלושה ילדים וסבתא לנכדים.

ב"כ המאשימה טען כי מדובר ברף רשלנות נמוך. לדבריו הנאשמת לא הייתה מודעת לקיום הנסיבות (לחיצה על הגז במקום הבלם) או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה. סוג רשלנות זה, לחיצה שגויה על דוושת הגז, נפוץ פי ארבעה אצל נשים מבוגרות. המעשה נבע מלחיצה רגעית ושגויה על דוושת התאוצה במקום הבלם, לדבריו המודעת היחידה אשר הייתה קיימת אצל הנאשמת היא מודעות לטיב המעשה ( הלחיצה על הדוושה).

לעניין העונש ב"כ הנאשמת ציין כי מדובר ב"אירוע אחד" המורכב מ"מעשה אחד" ושתי "עבירות", ולכן יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד ולגזור עונש כולל.

לטענת ב"כ הנאשמת, ניתן לראות כי בתסקירי שירות המבחן צוין כי "הנאשמת לקחה אחריות מלאה כנהגת", הנאשמת השתתפה במסגרת טיפולית, הנאשמת הביעה רצון להשתתף בהליך צדק מאחה אך הדבר לא הסתייע משום שהתנאים לכך לא הבשילו. לדבריו הנאשמת חסכה זמן שיפוטי והודתה בכתב האישום לפני השמעת עדותם של המתלוננים ולכן יש לזקוף זאת לזכותה.

מתחם העונש ההולם על פי ההגנה:

ב"כ הנאשמת ביקש להציב את הנאשמת ברף התחתון של מתחם הענישה ולהטיל על הנאשמת 9 חודשי מאסר בעבודות שירות, זאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.

ב"כ הנאשמת תמך את עתירתו לעונש בפסיקה להלן עיקריה:

ברע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל (נבו 19.1.2006)

בית המשפט העליון קיבל ערעור והפחית עונש ל 6 חודשי מאסר בעבודות שירות למבקשת שגרמה למותם של שניים ולפציעתם של שלושה, בשל "אובדן שליטה זמני" ונסיבות אישיות מיוחדות. נסיבות אלו כללו את גילה (55 בעת התאונה), היותה אישה נורמטיבית, אם לשלושה ילדים וסבתא לשישה נכדים, בת סועדת לאביה הקשיש, וטיפול תרופתי עקב התערערות מצבה הנפשי.

בגמ"ר (תעבורה תל אביב-יפו) 2592-12-21 מדינת ישראל נ' אייל ורדי (26.10.2022)

הנאשם פנה שמאלה בצומת ולא נתן זכות קדימה לרוכב אופניים שהגיע ממול וגרם בכך למותו. הוצג הסדר טיעון הכולל רכיב מאסר בדרך של עבודות שירות (נגזרו 5 חודשי מאסר), פסילת רישיון נהיגה למשך 4 שנים לצד פיצוי ליורשי המנוח (נגזר פיצוי בסך 15,000 ₪) וזאת לאור רף רשלנות "שאינו גבוה".

בגמ"ר (תעבורה תל אביב-יפו) 29-04-20 מדינת ישראל נ' נילי עובדיה (16.1.2022)

המאשימה הסכימה כי רשלנות הנאשמת הייתה "רשלנות רגעית שדרגתה נמוכה" על רקע לחיצה שגויה על דוושת הגז במקום הבלם. על אף שהנאשמת לא החזיקה רישיון נהיגה תקף ולא הכירה את הרכב, נגזרו עליה 9 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות.

בגמ"ר (תעבורה י-ם) 6390-11-19 מדינת ישראל נ' זאב זקן ( 22.5.2024)

על הנאשם הוטלו שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, לאחר שהצדדים הסכימו כי "רף הרשלנות במקרה זה היה נמוך". זאת, בין היתר, בשל גילו המבוגר, היעדר עבר פלילי ותעבורתי, נטילת אחריות ומצבה הרפואי המורכב של בתו

בגמ"ר (תעבורה מרכז) 912-09-22 מדינת ישראל נ' מרים בר-און (25.4.2024)

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירות של גרימת מוות ברשלנותוסטייה מנתיב במסגרתהסדר טיעוןהמגביל את טיעוני המשיבה לעונש מאסר בן 12 חודשים ועונש פסילה מוסכם של 10 שנים. הנאשמת סטתה לשול הדרך 3 פעמים כאשר בפעם השלישית התנגשה עם חזית הרכבברוכב אופנייםשנסע בשול וגרמה למותו. בית משפט קמא קבע כיהרשלנות היא ברף גבוה וכי מתחם העונש ההולם נע בין 10-24 חודשי מאסר, פסילת רשיון למשך 7-18 שנים לצד עונשים נלווים. בית משפט קמא גזר על הנאשמת 10 חודשי מאסר ופסילה למשך 10 שנים לצד עונשים נלווים.

בת"פ (מחוזי ת"א) 35549-06-20 מדינת ישראל נ' אביגדור רימר (נבו 6.7.2021)

בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה בעבירת גרם מוות ברשלנות ברף בינוני-גבוה מתחיל משמונה חודשי מאסר (הניתנים לריצוי בעבודות שירות) ועד 24 חודשי מאסר.

ברע"פ 70408-03-26 אריאל רוזנטל נ' מדינת ישראל (30.4.26 )

12 חודשי מאסר בפועל – סטיה לשול הימני ופגיעה ברוכב אופניים תוך כדי שיחה בטלפון (רשלנות "ברף הבינוני לכל הפחות"). "אני סבור כי הענישה שהוטלה על המבקש מאוזנת וראויה בנסיבות העניין".

ברע"פ 1438/21 אביב דוקטורוביץ נ' מדינת ישראל (5.4.2021)

הוטלו 12 חודשי מאסר בפועל – נהיגה במהירות מופרת תוך עקיפת רכבים מימין. "המבקש נהג ברשלנות חמורה תוך נסיעה במהירות מופרזת וסיכון משתמשי הדרך. למרות שניתן היה להבחין בנהגים אחרים המאטים בסמוך -לצומת המשיך בשלו ונסע במהירות גבוהה בהרבה מן המותר תוך שעקף רכבים מימין, באופן שהביא לבסוף למותו של המנוח, אשר ניתן היה למנועו אילולא התרשל המבקש"

ברע"פ 4904/18 מרדכי מחר נ' מדינת ישראל פורסם בנבו(5.9.2018) 

דובר בנאשם שנסע בעקומה ימינה, סטה עם רכבו שמאלה, חצה קו הפרדה רצוף, עבר עם רכבו לנתיב הנסיעה הנגדי והתנגש חזיתית ברכב שנסע בכיוון הנגדי. מעוצמת ההתנגשות הרכב המעורב נהדף, התהפך והתחיל לבעור עד שנשרף כליל. כתוצאה מהתאונה נגרם מותם של נהג הרכב המעורב ונוסע נוסף שישב לצדו ושניים מנוסעי הרכב המעורב נפצעו. בנוסף נפצעו אשתו ובנו של הנאשם והנאשם עצמו נחבל קלות. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בית המשפט הגדיר את רשלנותו כבינונית וקבע מתחם שנע בין 12-24 חודשי מאסר בפועל, ובין 8-15 שנות פסילה בפועל. בסופו של יום נגזרו על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל ו-10 שנות פסילה בפועל, לצד עונשים נלווים. הנאשם ערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, ברם הערעור נדחה, על כל חלקיו, תוך שנקבע כי רמת הענישה הנוהגת קשה יותר באופן משמעותי מהעונש שהושת על הנאשם. בר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.

ברע"פ 4904/18 מרדכי מחר נ' מדינת ישראל (נבו 5.9.2018)

דובר בנאשם שנסע בעקומה ימינה, סטה עם רכבו שמאלה, חצה קו הפרדה רצוף, עבר עם רכבו לנתיב הנסיעה הנגדי והתנגש חזיתית ברכב שנסע בכיוון הנגדי. מעוצמת ההתנגשות הרכב המעורב נהדף, התהפך והתחיל לבעור עד שנשרף כליל. כתוצאה מהתאונה נגרם מותם של נהג הרכב המעורב ונוסע נוסף שישב לצדו ושניים מנוסעי הרכב המעורב נפצעו. בנוסף נפצעו אשתו ובנו של הנאשם והנאשם עצמו נחבל קלות. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בית המשפט הגדיר את רשלנותו כבינונית וקבע מתחם שנע בין 12-24 חודשי מאסר בפועל, ובין 8-15 שנות פסילה בפועל. בסופו של יום נגזרו על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל ו-10 שנות פסילה בפועל, לצד עונשים נלווים. הנאשם ערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, ברם הערעור נדחה, על כל חלקיו, תוך שנקבע כי רמת הענישה הנוהגת קשה יותר באופן משמעותי מהעונש שהושת על הנאשם. בר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.

ברע"פ5047/18 בלאל נ' מדינת ישראל (‏3.7.2018),

התברר עניינו של מבקש אשר הועסק כנהג טרקטור ועסק בחפירה ובפינוי עפר מאתר עבודה אל משאית שעמדה בסמוך. באותו זמן, חצה המנוח שביל הולכי רגל שעבר בתוך אתר העבודה. המבקש שנסע בשביל, פגע בפלג גופו העליון של המנוח באמצעות כף הטרקטור, וכתוצאה מן הפגיעה נגרם מותו של המנוח. המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של גרם מוות ברשלנות, ודינו נגזר, לאחר ערעור לבית המשפט המחוזי, ל 8 חודשי מאסר בפועל וענישה נוספת. בקשת רשות הערעור נדחתה.

ברע"פ 9909/17 מאיר דרויש נ' מדינת ישראל ( 1.1.2018)

דובר על מקרה דומה בו הורשע המבקש, נהג אוטובוס של חברת "דן" בעבירה של גרם מוות ברשלנות עת פגע עם חזית האוטובוס במנוחה שחצתה את מעבר החציה משמאל לימין בכיוון נסיעת האוטובוס. על הנהג הושת אף שם עונש של מאסר לריצוי בפועל (9 חודשים). בהערת אגב עוד יאמר כי בפרשת דרויש הנ"ל, העונש בתום ההליך היה 9 חודשים, למרות שבבית משפט השלום העונש היה גבוה יותר, שכן בית המשפט המחוזי קבע שהיה מקום ליתן משקל מסוים גם לאופן התנהלותה של המנוחה ולתרומתה להתרחשות התאונה הקשה (פסקה 6 לפסק דינו של בית המשפט העליון).

ברע"פ 449/15 קאיד אבו קוידר נ' מדינת ישראל ( 21.1.2015) 

הוטלו 9 חודשי מאסר בפועל – נהג משאית שביצע פניה על קו הפרדה רצוף וחסם את נתיב הנסיעה הנגדי ("רשלנות חמורה"). "המבקש נהג במשאית, בכביש 35, לכיוון מערב. בסמוך לקילומטר ה-34, האט המבקש את המשאית והחל לפנות ימינה לדרך עפר, כשהוא חוצה קו הפרדה רצוף וחוסם את נתיב הנסיעה הנגדי. נהג הרכב הפרטי שהגיע ממול, לא הספיק לעצור את רכבו, התנגש במשאית, ונהרג במקום. ..." בענייננו, התנהגותו של המבקש מבטאת רשלנות שאיננה מבוטלת, ובית המשפט המחוזי אף קבע כי מדובר ב'רשלנות חמורה'..."

במסגרת הראיות לעונש העידו ילדיה של הנאשמת, ציינו את כאבה של אמם את השינוי שחל בה מאז האירוע, את מסירותה לאביהם החולה במחלת האלצהיימר, וביקשו את התחשבותו של בית המשפט.

העידה גם הפסיכולוגית אשר טיפלה בנאשמת, בעדותה הדגישה את השינוי שעברה הנאשמת עקב מעורבותה בתאונה ועל הקשיים הנפשיים איתן מתמודדת הנאשמת בעקבות האירוע.

בדברי הנאשמת לעונש, הקריאה מכתב שכתבה למנוחה במסגרתו הנאשמת הביעה את צערה העמוק, ומציינת כי יום מותה של אלישבע הוא "יום מותי הנפשי". ציינה שאלישבע ז"ל חלקה את שמה עם אחותה התאומה של הנאשמת ואת יום הולדתה עם בעלה, מאיר, מה שגרם לה "פשוט צמרמורת - ובלתי נתפס".

הנאשמת ציינה כי היום הטרגי שבו נהרגה אלישבע ז"ל ב-12.9.2022, היה אמור להיות יום שמח במיוחד, שלושה ימים בלבד לפני חתונת בנה הצעיר של הנאשמת-ינון.

הנאשמת סיפרה כי היא ובנה הגיעו לכיכר המדינה לאסוף את חליפת החתונה, כאשר בשבריר שנייה פרץ הרכב החונה קדימה בפתאומיות וגרם לאסון הנורא.

הנאשמת ביטאה את כאבה העמוק וזעקה תוך שמייחלת לרגע שבו תוכל לחבק את אלישבע ז"ל במרומים כדי להנציח את זכרה באופן הראוי. לדבריה היא כמו בני משפחתה של אלישבע ז"ל "מרוסקים... ושבורים עד עמקי הנשמה", ומתפללים לאל לעזרה ונחמה.

תסקיר שירות המבחן:

מתסקיר שירות המבחן מיום 12/4/2026 עולה כי הנאשמת, בת 67, נשואה מזה 43 שנים ואם לשלושה ילדים בוגרים, מתגוררת עם בעלה בתל אביב. בעלה אובחן עם אלצהיימר ותלוי בה לחלוטין, והם מתקיימים מקצבאות פנסיה ומחסכונות. רקעה התעסוקתי כולל הוראת אומנות ואוצרות תערוכות, והיא בעלת השכלה בתחום האומנות.

מבחינה בריאותית, הנאשמת עברה ניתוח לכריתת בלוטת התריס בשנת 2008 ומטופלת תרופתית, ומאובחנת עם סוכרת גבולית, כולסטרול ואסטמה. מבחינה נפשית, היא מטופלת פרטית באופן שבועי ורציף מאז התאונה, על ידי פסיכולוגית קלינית, ובנוסף אובחנה עם פוסט טראומה על ידי פסיכיאטר.

לנאשמת אין עבר פלילי, והתיק הנוכחי הוא היחיד התלוי נגדה. מהרישום התעבורתי שלה עולה כי אוחזת ברישיון נהיגה משנת 1988, נרשמו לחובתה 6 עבירות בלבד, שהתיישנו, כשהאחרונה משנת 2012.

הנאשמת קיבלה אחריות על התנהלותה כנהגת, הביעה קושי להבין את שאירע, אך מקבלת אחריות מלאה כנהגת מתוך עמדה ערכית ונורמטיבית. היא בלטה כאמפתית לנפגעים. שיתפה בתחושת אשמה ובושה, קשיי שינה, הסתגרות, אובדן שמחת חיים ותחושת בדידות עמוקה. שירות המבחן הציע לנאשמת להצטרף לטיפול קבוצתי מובנה וקצר טווח, ייעודי למי שפגעו למוות בתאונות, הכולל חמישה מפגשים שבועיים בני שלוש שעות כל אחד. בנוסף, הנאשמת הביעה רצון ונכונות לקחת חלק בהליך צדק מאחה.

הערכת שירות המבחן היא כי הנאשמת אישה נורמטיבית, ערכית, המצויה במשבר קשה ומתמשך. ענישה של מאסר בכלא תהיה מורכבת עבורה הן נפשית והן מבחינת המשמעות המשפחתית, לאור מצבו המתדרדר של בעלה ותלותו הגבוהה בה. עוד עולה מתסקיר שירות המבחן מיום 10/6/2026 כי הנאשמת התמידה בשיתוף פעולה מלא במסגרת שיחות האבחון והקשר. הנאשמת השתתפה בכל חמשת המפגשים של הקבוצה הטיפולית הייעודית לנהגים שהיו מעורבים בתאונות דרכים, והתהליך היה משמעותי עבורה.

לגבי הליך צדק מאחה, הנאשמת נמצאה מתאימה לקחת חלק בתהליך, אך יתר התנאים לא הבשילו ולפיכך לא קודם המהלך. הנאשמת חזרה וקיבלה אחריות לתוצאות התאונה, והביעה חוויה עמוקה של חוסר אונים וחרדה ממאסר בכלא.

שירות המבחן שב והעריך כי הנאשמת היא אישה נורמטיבית, שהסיכון מפניה להישנות עבירות הינו נמוך בכל הקשר, לא כל שכן כנהגת, מאחר שתכבד כל פסילה שתוטל עליה. ההערכה היא כי הנאשמת תתקשה במפגש עם נשים בעלות מאפיינים שוליים בכלא נווה תרצה.

שירות המבחן ראה לנכון להמליץ שהענישה שתוטל על הנאשמת תכלול עונש מאסר לתקופה המורחבת המתאפשרת בחוק לריצוי בעבודות שרות, זאת באיזון עם רכיבי הפסילה והפיצוי לנפגעים ולמשפחת המנוחה. שירות המבחן ציין כי ענישה זו תאפשר בנוסף להטיל על הנאשמת צו מבחן למשך שנה, במהלכו תלווה על ידי שירות המבחן בריצוי העונש ובתרומה מכישוריה כאפיק לכפרה, בנוסף ימשיך שירות המבחן לסייע לה בעיבוד אירוע התאונה ותוצאותיו, במטרה שתגבש דימוי עצמי אינטגרטיבי הכולל גם את פועלה החיובי לאורך שנותיה וגם את הנזק שגרמה. שירות המבחן ציין שככל שבימ"ש ימצא שלא ניתן להסתפק בתקופת מאסר לריצוי בעבודות שירות, ימליץ להביא בחשבון את אורך המאסר שיוטל, כמו גם לדחות את ריצוי העונש לצורך היערכותה לכך. בנוסף ביקש שירות המבחן לאשר את המשך קשר עם שירותיו עד תחילת המאסר או עד תום ההליכים.

קביעת מתחם הענישה:

סעיף 40ג(א) לחוק העונשין, קובע כי מתחם העונש ההולם את מעשה העבירה שביצע הנאשם, ייקבע בהתאם לעיקרון המנחה [עקרון ה"הלימה"] הקבוע בסעיף 40ב לחוק.

לשם מציאת היחס ההולם בין העבירה, מידת אשמו של העבריין והעונש בהתאם לעקרון המנחה, יתחשב בית המשפט: "בחומרת העבירה, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה". עוד קובע התיקון (בסעיפים 40ב ו- 40ג) כי במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול עליו לבחון גם את מדיניות הענישה המקובלת לגבי ענישה במקרים אלה.

בע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל (16.11.09) (פורסם בנבו), כדלקמן:

"נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות."

ברע"פ 2955/12 פלונית נ' מדינת ישראל (26.06.12) (פורסם בנבו) קבעה כב' השופטת מרים נאור, כי:

"לצד בחינת נסיבותיה של המבקשת, יש לזכור כי השיקולים המתווים את שיקול דעתם של בתי משפט בעת קביעת העונש הראוי לעבירות תנועה בעלות תוצאות קטלניות, אינם מתמקדים רק בנאשם. על בית המשפט לשקול מערכת שיקולים רחבה יותר, הכוללת גם את בחינת תוצאות התאונה והאינטרס החברתי שבענישה."

פסיקה ענפה של בתי המשפט קובעת כי יש להבחין לעניין זה בין 3 דרגות רשלנות - נמוכה, בינונית וגבוהה, כאשר בהתאם לדרגת הרשלנות נקבעו בפסיקה מתחמי ענישה ברורים ראה לעניין זה גמ"ר (תעבורה תל אביב-יפו) 29-04-20 מדינת ישראל נ' נילי עובדיה (16.1.2022), גמ"ר (תעבורה י-ם) 6390-11-19 מדינת ישראל נ' זאב זקן ( 22.5.2024), עפ"ת 54736-08-22 טווסי נ' מדינת ישראל.

בהתחשב בכל האמור, אני קובע כי מתחם הענישה המקובלת, בהתחשב בפגיעה בערך המוגן ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת בבתי המשפט במקרים דומים, בגבולות טווח העונשים להם טענו ב"כ הצדדים, נע בין רכיבי הענישה הבאים: בין 6 ל- 24 חודשי מאסר בפועל (שיכול וירוצו ברף התחתון גם במסגרת מאסר בעבודות שירות) , פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה מכל סוג למשך 3 עד 15 שנים ,פסילה על תנאי, מאסר על תנאי, פיצוי עונשי וקנס.

קביעת העונש בתוך המתחם תעשה בהתאם לעקרון המנחה, עקרון ה"הלימה" שפרושו הוא מציאת היחס ההולם בין מידת ה"אשם" בהתנהגות הנאשם כפי שעולה מבדיקת נסיבות ביצוע העבירה – לעונש.

בחינת רשלנות הנאשמת.

הנאשמת הודתה בכל עובדות כתב האישום ובתיאור הנסיבות שהובילו לתאונה המצערת. על פי התיאור בכתב האישום לחצה הנאשמת על דוושת התאוצה ברכב. כתוצאה מכך, זינק הרכב קדימה, עלה על המדרכה ונגרמה התוצאה המצערת.

הנאשמת הייתה במצב עצירה, בחניה, כתוצאה מפעולה לא רצונית לחצה על דוושת הגז. יתכן והתבלבלה בין דוושת הגז לדוושת הבלם. ייתכן והזיזה את רגלה בצורה שהובילה ללחיצה. ובכל מקרה לא התלוותה לפעולה התנהגות רשלנית קרי, אי ציות לתמרורים, לקיחת סיכון תוך התעלמות ממצב התנועה, כגון התקרבות אל מעבר חציה במהירות , אי מתן זכות קדימה בצומת, סטייה מנתיב נסיעה או כל פעולה אחרת בנהיגה הדורשת את תשומת לב הנהג.

כאמור, מדובר בטעות אנוש מצערת, מיקום הטעות, קרי בסמוך למדרכה, אינו רלוונטי לקביעת רף הרשלנות שכן טעות אנוש מסוג זה יכולה להתרחש בכל מקום ובכל זמן ולכן לא ניתן לייחס למיקום האירוע נסיבה המעידה על רף הרשלנות.

טענה לפיה היה על הנאשמת, לאחר שלחצה על דוושת הגז ללחוץ על דוושת הבלם, אינה מעלה או מורידה לעניין הרשלנות שכן הנאשמת נכנסה למצב חירום ומרגע שהייתה בתוך מצב החירום לא ניתן לדקדק עמה על דרך פעולתה. יש לבוא עם הנאשמת חשבון על הכניסה למצב החירום שנגרמה באשמתה. ראה לעניין זה עפ 482/83 מדינת ישראל נ' סלים יוסף סעיד פ"ד לח(2) 533, "אין מדקדקים עם נהג, שלא נותרה לו בחירה חופשית לפעולה שקולה, גם כאשר המעשה שעשה, בכורח הנסיבות ובהחלטה רגעית, לא היה בו למנוע את התאונה, שהבסיס לה הונח על-ידי המזיק הראשון", אמנם במקרה זה המזיק הראשון הנה הנאשמת עצמה ועל כך כן מדקדקים עמה, אך מרגע הכניסה למצב החירום, מדובר היה ברסיסי שניות עד אשר הסתיים האירוע.

טענת ההגנה לפיה לחיצה על הגז במקום על הבלם, נפוץ פי ארבעה אצל נשים מבוגרות. מכאן כי יש להקל עם הנאשמת. אינה מקובלת על בית המשפט, שכן אמור מעכשיו כי בהינתן נהגת מבוגרת שהתבלבלה כאמור יעמוד לה פטור מאחריות פלילית. דבר שאינו יכול לעמוד. קיימת אחריות על כל נהג באשר הוא ולא משנה גילו. מי שאינו כשיר לנהוג מבחינה רפואית או קוגניטיבית שלא ינהג ואם נהג ונגרמה תאונה, יישא באחריות.

בהתחשב באמור אני קובע כי רף הרשלנות של הנאשמת הנו רף נמוך.

בע"פ 52518-07-12 לגטווי נ' מדינת ישראל (19.11.12) (פורסם בנבו), לעניין ענישה בתיקי גרם מוות בתאונות דרכים נאמר כי:

"הענישה בתיקים מסוג זה היא לעולם קשה, מכאיבה ומעוררת חיבוטי נפש של ממש, מעבר לקושי האינהרנטי הגלום במלאכת הענישה ככלל. הקושי עניינו בכך, שמרבית העבריינים בתחום זה הם אנשים נורמטיביים, לעיתים קרובות מצטיינים בכל תחומי חייהם האחרים, אנשים תורמים, חיוביים ועדיין, בשל רשלנותם קופדו חיי אדם."

תוצאות התאונה תוצאות קשות מנשוא, רכבה של הנאשמת חנה מול חנות תכשיטים, עם הלחיצה על דוושת הגז זינק הרכב אל עבר המדרכה. על המדרכה היה ספסל עליו ישבו, כאמור, בעלת החנות מ' א', בנה י א' ועובדת החנות נ' ח' , הרכב עלה על הספסל והשלושה נלכדו תחת גלגליו ונפצעו פציעות קשות כמתואר בכתב האישום.

הרכב המשיך ונעצר בפתח החנות, תוך שהוא פוגע במנוחה אלישבע סימא פריסט ז"ל אלישבע טרם הפגיעה, צעדה לתומה על המדרכה, מקום מבטחו של הולך הרגל, לפי דבריה של אמה הלי פריסט, אלישבע הייתה בדרכה הביתה מהעבודה לארוז לנסיעה לטיול באלפים האיטלקיים למחרת. אלישבע לא צפתה שחייה הצעירים, בת 36 הייתה במותה, עומדים להסתיים כהרף עין בעודה צועדת על המדרכה. אלישבע ז"ל הובהלה לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה וסובלת מפגיעת ראש קשה. חרף ביצוע ניסיונות החייאה ממושכים, נקבע מותה של המנוחה בשעה 18:30.

אימה של אלישבע ז"ל, במכתבה לבית המשפט, תיארה את המנוחה כבתה הבכורה שנולדה בשנת 1986 לאחר שני בנים, ולידתה הסבה אושר רב למשפחה. לדבריה, המנוחה שימשה כדמות אימהית עבור אחיה ואחיותיה, הייתה מסורה למשפחתה, נהגה לסייע לזולת ותמיד מצאה זמן לעזור לאחרים. ציינה כי מאז התאונה כל בני המשפחה סובלים. בסיום מכתבה ציינה כי אינה מאחלת לאיש לחוות אובדן דומה.

זהבה, אחותה של אלישבע ז"ל, תיארה במכתבה את הכאב וההלם שחוותה המשפחה בעקבות מותה הטרגי של אלישבע בתאונת הדרכים. קראה לבתה השלישית, אליסה, על שמה. עוד ציינה כי אלישבע ז"ל חלמה להיות אם, ואף השלימה הליך של הקפאת ביציות שבועות ספורים לפני מותה.

ביום 16/7/26 הוגשה לתיק בית המשפט הודעה, באמצעות הפרקליטות, מטעם משפחתה של אלישבע סימא פריסט ז"ל, בהודעה נכתב " לאחר מחשבה רבה, אנחנו, משפחת פריסט, הוריה ואחיה של אלישבע סימא, ע"ה, החלטנו שאנו לא רוצים שהנאשמת תקבל עונש מאסר אלא עבודת שירות מתאימה. אנו מודעים לזה שיש עוד גורמים בהחלטה אבל מצדנו העול הנפשי של לקיחת חיים הוא בפועל סוג של "מאסר עולם". "

מהודעתה זו של משפחת המנוחה, למד בית המשפט על אצילות הנפש של משפחת המנוחה. אשר על אף האסון הקשה שנפל לפתחם, מצאו בליבם חמלה כלפי הנאשמת.

הנאשמת, אורית סרברניק בת 67, אישה נורמטיבית, נשואה אם לשלושה ילדים וסבתא לנכדים ללא עבר פלילי, אוחזת ברישיון נהיגה משנת 1988 ואין לחובתה הרשעות להצגה. שירתה שירות צבאי מלא כמדריכת טירונים. בעברה עבדה לסירוגין כמורה לאמנות ואוצרת תערוכות, והיא אמנית בעלת תארים אקדמיים בתולדות האמנות ואוצרות.

הנאשמת מתוארת כאישה יוצרת ונותנת, "לב המשפחה" והאור שלה, נשואה 43 שנים לבעלה מאיר, מצאה את חייה מתהפכים באחת בעקבות תאונת הדרכים הטראגית. היא מתוארת כ"אדם שבור" שנפשה רוסקה, ומאז האירוע "האור בפניה כבה" והוחלף בחרדה, חשש ותזזיתיות. תחושת האשמה הכבדה והבושה מלוות אותה, והיא מתקשה להבין כיצד התרחש האסון. האירוע הטראומטי הותיר בה סימני PTSD, והיא חווה הפרעות שינה, בכי עמוק, וחזרה לעשן לאחר 25 שנים, כפי שמעידה הפסיכולוגית המלווה אותה.

חייה החברתיים הצטמצמו באופן דרמטי, היא הסתגרה בביתה וחדלה מכל פעילות ציבורית, למעט טיפול מסור בבעלה, שחלה באלצהיימר מתקדם ותלוי בה לחלוטין. היא חוששת מההשלכות של העונש על מצבו הנפשי הרגיש של בעלה, ועלולה לחוות שבריריות נפשית בעצמה.

הצדדים הציגו, כאמור, הסדר טיעון לפיו המאשימה תעתור למתחם ענישה של מאסר בפועל בין 10 חודשים ועד 18 חודשים ואילו ההגנה רשאית לעתור ל 9 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות.

התלבטות בגזירת העונש במקרים אלו, הנה התלבטות קשה, כשופט אודה ואתוודה כי עשיית צדק במקרים קשים אלו, כאשר מחד נגרם מותה של אישה צעירה על לא עוול בכפה, ונפצעו קשה 3 אחרים, ומאידך בפניי נאשמת נורמטיבית שלא התכוונה, בטח לא רצתה ואף לא ציפתה שביום מהימים תעמוד בפני אישום חמור של גרימת מותו של אדם. מלאכה קשה היא עד כמעט בלתי אפשרית.

בדו"ח "הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים" המכונה דו"ח דורנר, המליצה הוועדה על מדיניות המצמצמת את השימוש במאסרים בפועל במקרים שבהם המאסר אינו הכרחי להגבלת יכולתם של עבריינים לשוב ולבצע עבירות (בשל האפקט הקרימינוגני של הכלא והעלויות הגבוהות). כחלופה למאסרים קצרים, הוועדה המליצה על הרחבת השימוש בעונש של ריצוי עבודות שירות בקהילה. בעקבות המלצה זו הוארכה תקופת המאסר שניתן לרצות בעבודות שירות משישה לתשעה חודשים.

משכך, ולאחר התלבטות לא קלה ביני לביני, בהביאי בחשבון את רף הרשלנות הנמוך, את נסיבות התאונה, את נסיבות הנאשמת, אישיותה ומצבה. את הכאב אותו כאבתי יחד עם משפחת המנוחה אלישבע סימא פריסט ז"ל והנפגעים הנוספים אשר נפצעו קשה מ', י' ונ'. תוך התחשבות במתחם הענישה ובהסדר אותו הציגו הצדדים החלטתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים:

• פיצוי בסך 15,000 ₪ לכל אחד מהפצועים, מ' ה', י' ה' ונ' ח'. הפיצוי יופקד עד לא יאוחר מיום 20/10/26.

   

• פיצוי בסך 40,000 ₪ למשפחת המנוחה אלישבע פירסט ז"ל. הפיצוי יופקד עד לא יאוחר מיום 20/10/26.

   

• פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 8 שנים, הפסילה תמנה מיום 13/9/22 אין צורך בהפקדה.

   

• פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

   

• מאסר לתקופה של 9 חודשים, המאסר ירוצה במסגרת עבודות שירות במרכז יום אניטה הירש. הנאשמת תתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום 14/9/26.

   

• מאסר לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, התנאי הוא שהנאשמת לא תעבור את העברות בהן הורשעה וכן על עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

   

  להלן אמצעי התשלום הקיימים במערכת לצורך תשלום קנסות:

  בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה www.eca.gov.il

  מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 0732055000

  במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום)

   

  הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

  ניתן היום, ו' אב תשפ"ו, 20 יולי 2026, במעמד הנוכחים.