גילעדי נ' עמותת המכון לחקר הקבלה מ.ע. 580050813 ואח'

החלטה

1. בפני בקשה לדחיית התובענה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, וזאת בהתאם לתקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

העובדות הצריכות לעניין

2. התובעת עבדה אצל מי מהנתבעים, ולדבריה ננקטו כנגדה "פעולות מרמה, גזל ועושק חמורות ביותר בהתנהגות שיש בה סממנים של כת אסורה על פי חוק, תוך גניבת דעתה של התובעת והשתלטות על גופה ונפשה, שסך הכל באה למוסדות הנתבעים על מנת ללמוד את תורת "הקבלה" ולפגוש אנשים – ואלו תוך מרמה חמורה, גזל, והפעלת שטיפת מח, הפעלת איומים ולחץ נפשי, מסירת מידע ומצגים כוזבים, התחייבויות והבטחות שווא-גזלו ממנה כך את כל רכושה...".

התובעת מפרטת בכתב התביעה את מעשי הגזל שלכאורה נעשו כלפיה, אשר הותירוה בסופו של יום ללא רכושה, וחסרת כל, ומכאן תביעתה.

טענות המבקשים

3. המבקשים טוענים, כי "חלק אי של העילות והסעדים הנתבעים – אינם בסמכותו העניינית של בית המשפט הנכבד, אלא מצוייה בסמכותו של בית הדין לענייני עבודה" (סע' 1 לבקשה), ומשכך, ועל פי סעיף 24(א)1 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה") נתונה לבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בתובענה, שכן מדובר בתביעה בין "עובד...לבין מעביד...שעילתן ביחסי עובד ומעביד", למעט בתביעה להשבת כספי התרומות.

המבקשים טוענים, כי חיזוק לעמדתם ניתן לראות בתביעת התובעת לתשלום כספי הלנת שכר והפרשי שכר משכורתה.

תשובת המשיבה

4. המשיבה מתנגדת למבוקש מהטעמים המפורטים בתגובתה.

דיון והכרעה

5. המבקשים צודקים באופן חלקי, ואבאר.

הסמכות הייחודית לדון בכל הסכסוכים, שעילתם יחסי עובד – מעביד נתונה, ללא כל ספק לבית הדין לעבודה, אלא מאי? למעט תביעתה של התובעת לפיצוי בגין הלנת שכר והפרשי שכר, אין בין יחסי העבודה שהתקיימו בין התובעת לבין מי מהנתבעים לבין התביעות של התובעת, דבר וחצי דבר.

במה דברים אמורים? מכתב התביעה עולה, כי התובעת מייחסת לנתבעים סדרה ארוכה של מעשי גזל ומרמה, אשר הותירוה חסרת כל, אלא שמעשי הגזל הנטענים אינם נובעים מיחסי העבודה ששררו בין התובעת לבין מי מהנתבעים, ודוק: המעשים המיוחסים לנתבעים נעשו לגירסת התובעת כלפיה, כמי שחפצה ללמוד את רזי הקבלה ולאו דווקא בשל היותה עובדת אצל מי מהנתבעים. משכך – לא ניתן לומר, כי עילת הסכסוך בין התובעת לבין הנתבעים נעוצה ביחסי העבודה שהיו – ככל שהיו – בין התובעת לבין מי מהנתבעים, ויפים לכך דברי בית המשפט בבש"א 18455/01 (ת"א 52/97) שירה עם דוד נ' ישרס חברה להשקעות בע"מ (פ"מ תשס"א 621, סע' 4), בהבהירו:

"אין ספק בעיני, כי המחוקק בא להעניק לבית הדין לעבודה סמכות

ייחודית לדון בסכסוכים המבוססים על יחסי עובד – מעביד, שבכך

עיקר מומחיותו ואומנותו, ובתחום זה עדיף הדיון בפניו על הדיון בפני

כל בית המשפט אחר. אולם – אין פירושו של דבר, כי לבית הדין

לעבודה הוקנתה סמכות ייחודית לדון גם בעוולות אזרחיות מובהקות,

המבוססות אף לכאורה, על מעשים פליליים, אשר אין להם עם יחסי