1. הנאשמים הורשעו עפ"י הודאותיהם, שבאו במסגרת הסדר טיעון המתייחס גם לענין העונש, באישומים ובעבירות נשוא כתב האישום המתוקן בשנית, כפי שיפורטו להלן לגבי כל נאשם בנפרד:
נאשם 1
2. נאשם 1 הורשע עפ"י הודאתו
באישום השלישי בקשירת קשר לרצוח את שרון קאהין (להלן: "שרון"), איתו היה מסוכסך, לאחר שנודע לו שהוא (שרון) עומד להשתחרר ממאסר, ושהוא וחבריו מתכוונים לפגוע בנאשם 1.
נאשם 1 ביקש מחיים עבדי (להלן: "עבדי"), אסיר משוחרר שהחזיק חומרי חבלה, לאסוף מידע על תוכניותיו של שרון לאחר שחרורו ממאסר. עבדי אסף מידע על מקום מגוריו של שרון, והחליט לרצוח אותו באמצעות ירי טיל לאו, אך הנאשם ביקש ממנו לא לפגוע בחפים מפשע ולהימנע מפעולה שעלולה לפגוע בילדים.
עבדי החליט לרצוח את שרון ע"י הנחת מטען חבלה רב עוצמה ליד ביתו, הוא הניח את מטען החבלה בעציץ על שביל הגישה לביתו של שרון, וחיבר את מערכת ההפעלה כך שיתפוצץ רק הנפץ ולא כל מטען החבלה. מאבטחיו של שרון גילו את מטען החבלה והוא פוצץ ע"י חבלן משטרה שהוזעק למקום.
בקשר לאישום זה טען ב"כ נאשם 1 ששרון התכוון לפגוע בנאשם, לאחר שכבר הורשע בעבר בקשירת קשר לרצוח אותו, ושעבדי עשה את שעשה על דעת עצמו.
3. נאשם 1 הורשע עפ"י הודאתו
באישום הרביעי, יחד עם נאשם 6, בקשירת קשר לרצוח את כפיר דפנה, שהיה מקורב לשרון וחזר ארצה כדי להצטרף למאבקו בנאשם.
נאשם 1 ביקש מעבדי לאסוף מידע על דפנה, על מקום מגוריו ותנועותיו, ועבדי אסף את המידע המבוקש, והעבירו לנאשם 1.
בתאריך 10.6.05 עדכן נאשם 8 את נאשם 1 בדבר מקום המצאו של דפנה באותו ערב; וסמוך לאחר מכן קשרו נאשמים 1 ו- 6 קשר לרצוח אותו, תוך שימוש במידע שמסר נאשם 8 לנאשם 1.
לטענת ב"כ נאשם 1 על גרסתו של עבדי, שעליה התבסס אישום זה, הופרכה באיכונים של מכשיר הטלפון הסלולארי של הנאשם 1, כך שלא היה בסיס להאשמתו של נאשם 1 ברצח של כפיר דפנה.
4. נאשם 1 הורשע עפ"י הודאתו, יחד עם נאשמים 3 ו- 4,
באישום החמישי בהחזקת אמצעי לחימה המפורטים בסעיף 2 לאישום, שהוחזקו במחסן של עבדי ובמקלט שסמוך לו, והם היו רשאים להשתמש בהם.
באשר לאישום זה טוען ב"כ נאשם 1, ואליו מצטרפים ב"כ נאשמים 3 ו-4, שאמנם מדובר באמל"ח בכמות ובאיכות משמעותית אך עבדי החזיק והשתמש בחלק מהם עוד לפני שהכיר את הנאשמים, שהיו רשאים להשתמש בהם אך הם לא עשו בהם כל שימוש.
5. נאשם 1 הורשע עפ"י הודאתו
באישום השישי בכך שיחד עם נאשם 5, בסיוע עו"ד א.ב. ואחיו של נאשם 1, התחמק מתשלום מס שהיה עליהם לשלם במסגרת פעילותם הכלכלית בחברה, שעוה"ד היה הבעלים שלה. כמו-כן הורשע בכך שעשה יחד איתם פעולות אסורות ברכוש, ומסר מידע כוזב לגבי עמלות שגבו מסכומי הלוואות ואשראי שהעניקו ללקוחות החברה ומנכיון שיקים שניכו להם.
באשר לאישום זה הצביע ב"כ נאשם 1 על כך שאין ראיות לגבי גובה הסכומים עליהם לא דיווחו הנאשמים 1 ו- 5 ושותפיהם ועל גובה הסכומים שהם אמורים היו לשלם כמיסים לרשויות המס.
כמו כן צרף נאשם 1 לתיק זה, כמו גם נאשמים 2 ו- 8, את ת.פ. 6417/05 (בימ"ש השלום בת"א) שבו הורשע בתקיפת שוטר ליווי במכות אגרוף באולם משפטים ובאיומים עליו.
6. ב"כ הצדדים עותרים לביהמ"ש לגזור על נאשם 1 עונש של 11 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו בתיק זה, וכן מאסר על תנאי, ולחייבו בתשלום קנס בסכום של מיליון ש"ח, שישולם בתשלומים כמפורט בסעיף 7 להסדר הטיעון בכתב.
7. ב"כ המאשימה עמד בהרחבה בטיעוניו לעונש על המו"מ הממושך והמורכב שקדם להסדר הטיעון, שאושר ע"י פרקליט המדינה, ועל הקשיים הראייתיים שעמדו בפני המאשימה בהוכחת האישומים שיוחסו לנאשמים בכתב האישום המקורי, ובמיוחד בקשר לאישומים 2-5, שחלקם העיקרי מיוחס לנאשם 1.
כמו כן הצביע ב"כ המאשימה על הנספח הסודי להסדר הטיעון, שיש בכתוב בו כדי להצדיק את הטלת העונשים המוסכמים בהסדר הטיעון.
8. לטענת ב"כ המאשימה, הודאותיהם של הנאשמים בכתב האישום המתוקן בשנית חסכה קיומו של משפט ממושך מאוד, שבמהלכו אמורים היו להעיד מאות עדים, ומשטרת ישראל היתה צריכה לאבטח במהלכו את עו"ד א.ב, שהיה אמור לשמש "עד מדינה" כנגד הנאשמים, דבר שהיה כרוך בהקצאת משאבים רבים, הן בכספים והן בכוח אדם.