1. עם תחילת הדיון ובשלב ההקראה, הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון, על פיו תוקן כתב האישום, ובמקום עבירת שוד בנסיבות מחמירות שיוחסה לנאשם בכתב האישום המקורי, יוחסה לנאשם בכתב האישום המתוקן עבירה של שוד.
2. על פי הסדר הטיעון, הנאשם הודה והורשע בעבירה של שוד - עבירה לפי סעיף 402 (א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן עבירה של קשירת קשר - עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין.
3. בהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, סוכם כי בנסיבות העניין וחרף חומרת העבירות שהורשע בהן הנאשם, יוטלו עליו 6 חודשים מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי, ופיצוי למתלונן לפי שיקול דעת ביהמ"ש, וכן צו מבחן לשנתיים על פי המלצת שירות המבחן.
4. בכתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם והורשע נטען, כי עובר ליום 11/03/07 קשרו הנאשם ואדם אחר בשם בן שימול (להלן: "בן שימול") קשר, אשר במסגרתו יבצעו שוד בתחנת דלק בטבריה. לקראת ביצוע השוד, ערכו הנאשם ובן שימול סיור הכנה בשעות הצהריים של ה- 10/03/07, במהלכו תכננו את נתיב ההגעה ואת נתיב המילוט, בהם יעשו שימוש במהלך השוד. ביום 11/03/07 עובר לשעה 02:30 לפנות בוקר, הגיעו הנאשם ובן שימול לתחנת הדלק "פז" בשיכון ד' בטבריה (להלן: "התחנה") כשהם מצויידים בשקית ניילון גדולה, לבושים בגדים כהים, עטויי כפפות עם כובעי גרב על פניהם, הכל במסגרת הקשר לשם קידומו. אותה עת, שימש רותם פיניאן (להלן: "המתדלק") כמתדלק בתחנה. הנאשם ובן שימול ארבו בין השיחים בסמוך לתחנה עד אשר יישאר המתדלק לבדו, ומשנשאר המתדלק לבד. עם הגיע המתדלק לפתח המשרד, ומייד לאחר שפתח את הדלת, הסתערו עליו הנאשם ובן שימול ודחפו אותו פנימה, תוך שבן שימול מכה באגרופו בראשו. המתדלק נדחף לתוך המשרד, שם הושיבו אותו הנאשם ובן שימול על כסא, הורו לו לשתוק ושאלו אותו איפה הכסף. המתדלק ענה כי הכסף מצוי בקופת חנות ה"YELLOW" המצויה במתחם התחנה (להלן: "החנות"). בן שימול נכנס לחנות במטרה לשדוד את הכסף המצוי בקופתה, ואילו הנאשם שמר על המתדלק במשרד פן יברח. בזמן זה, הורה הנאשם למתדלק למסור לו את הכסף המצוי בכיסיו וכן את מכשיר הטלפון הנייד שברשותו. משהבחין הנאשם כי המתדלק מביט בו, הורה לו להוריד את ראשו וכופף את ראשו בידיו. משכשלו נסיונותיו של בן שימול לפרוץ את קופת החנות, חזר למשרד והורה למתדלק להתלוות אליו ולפתוח עבורו את הקופה. המתדלק עשה כדבריו, ובן שימול הורה לו להניח בשקית הניילון שהביא את כל הכסף אשר היה בקופה באותה עת. בנוסף, הורה בן שימול למתדלק לעזור לו למלא את שקית הניילון בחפיסות סיגריות רבות, אשר עמדו למכירה בחנות, וכן לקח את הכסף אשר היה בכוס שעמדה בסמוך לקופה. תוך כדי איסוף חפיסות הסיגריות, הצליח המתדלק ללחוץ על לחצן המצוקה שבכיסו. משהבחין בכך בן שימול, סטר למתדלק מספר סטירות בפניו. כל אותה עת, עמד הנאשם מחוץ לחנות והשגיח פן יגיעו רכבים לתחנה. לאחר איסוף הכסף והסיגריות מחנות התחנה, יצאו הנאשם ובן שימול לרחבת התידלוק בתחנה, והורה למתדלק ללכת אל מאחורי פח הזבל המצוי במרחק מה, ולהמתין שם כעשר דקות, משהחל המתדלק ללכת לכיוון הפח, בעט בו בן שימול ברגליו והכה אותו באחורי ראשו, בשלב זה, עזבו הנאשם ובן שימול את התחנה וברחו עם שללם. במהלך השוד, גנבו הנאשם ובן שימול מהתחנה סך של כ- 1,400 ש"ח וכן סיגריות בשווי כ- 2,500 ש"ח. שלל השוד נלקח במלואו ע"י בן שימול, אשר שילם בתמורה לנאשם סך של 1,000 ש"ח.
5. מתסקיר המבחן שנתקבל בעניינו של הנאשם עולה, כי התנהגותו של הנאשם בעבר הייתה בדרך כלל תקינה וחיובית, אולם בתקופה שקדמה למעצרו, החל לנהל מערכת יחסים חברתית עם שותפו לעבירות, שהינה דמות מבוגרת ממנו, וממנה שאב הנאשם בטחון, כוח ומשמעות. בהתייחסותו לעבירות שהורשע בהן, לקח הנאשם אחריות מלאה לביצוען, אך טען כי שותפו לעבירות היה הדמות המובילה לאורך כל תהליך תכנון וביצוע השוד. לדבריו בפני שירות המבחן, שותפו הציע לו לבצע את השוד בתקופה שקדמה ליום הולדתו ה- 18 עת רצה לקיים מסיבה ולא היה בידיו כסף, נוכח מריבתו עם הוריו. בתחילה התנגד לביצוע השוד, אך לאחר ששותפו בא לביתו בלילה, שב והפציר בו, הסכים הנאשם להשתתף בביצוע העבירות. הנאשם ציין בפני שירות המבחן, כי במהלך השוד נכח במקום, אך לא דחף את המתדלק, לא כפף את ראשו וידיו, והכסף נמסר לו על ידי המתדלק בהוראת שותפו. הנאשם התקשה בפני שירות המבחן להסביר את מניעיו למעשיו וביטא הבנה ומדעות לחומרת העבירות ומשמעותן. הוא ציין בפני שירות המבחן, כי לאחר השוד קיבל משותפו 850 ש"ח בתשלומים. לאחר כחודשיים וחצי סיפר לאימו על מעשיו, ובהכוונתה פנה וסיפר למשטרה את שאירע. בתקופת שחרורו מהמעצר, הועמד הנאשם בפיקוח מעצר, במהלך תקופה זו השתתף בקבוצה טיפולית לעצורי בית, ושם ביטא סיפוק ושביעות רצון מהשתתפותו בקבוצה, וטען כי הדבר סייע בידיו להתמודד עם קשיי המעצר ובמקביל החל לפתח מודעות באשר למשמעות מעשיו ולנסיבות בגינן הסתבך. על פי דיווחי מנחת הקבוצה עולה, כי הנאשם הגיע באופן עקבי למפגשים, לקח חלק פעיל בטיפול, ניכר כי מחובר כיום למשמעות מעשיו ומבטא רצון להשתקם, להתגייס לצה"ל ולחזור לתפקוד תקין. התרשמות שירות המבחן כי המדובר בבחור צעיר, ויש לו כוחות תקינים לתפקוד, עם זאת הנאשם הושפע מהסביבה בה היה מצוי, ונראה כי בתקופה שקדמה למעצרו, ניתב הנאשם את כוחותיו לכיוונים שליליים ועבריינים. שירות המבחן ציין את התלבטותו כאשר מחד חומרת העבירות בהן הורשע, גילו הצעיר, מאפייני אישיותו בגיל ההתבגרות. נוכח האמור, התרשם שירות המבחן כי הנאשם בעל פוטנציאל לתפקוד תקין בעתיד, וכי קיימת סכנה להטמעת נורמות מחשבה והתנהגות עבריינית, במידה ויוטל עליו מאסר בפועל, והעדר רישום פלילי, המליץ שירות המבחן להסתפק בהטלת מאסר שיומר בעבודות שירות, וכן הטלת צו מבחן למשך שנתיים, במהלך התקופה ישתלב הנאשם בקבוצה טיפולית שעניינה עבודה טיפולית בדפוסי התנהגות מכשילים.
6. ב"כ המאשימה בטיעוניו לשם כיבוד הסדר הטיעון, טען כי המדובר באירוע חמור, בו שני הנאשמים תכננו לשדוד תחנת דלק, השניים עשו עבודת הכנה, ולבסוף בשעה מאוחרת בלילה, הגיעו לתחנה ובאיומים ובאלימות שדדו רכוש וכסף מאותו מתדלק תמים שעבד במקום. עם זאת, טען כי עת שהנאשם ביצע את העבירות נשוא כתב האישום, היה קטין. שותפו הרוח החיה העיקרית בפרשה, הוא יזם את האירוע ותכנן אותו, והנאשם נגרר אחריו. בנוסף הפנה לתסקיר המבחן החיובי, אשר קובע בצורה די ברורה כי אירוע זה אינו מאפיין את אישיותו של הנאשם. הוסיף עוד, כי הנאשם היה בקבוצה טיפולית במהלך מעצר הבית, הגיע לכל המפגשים והביע נכונות לשנות את חייו. נוכח האמור, ביקש ב"כ המאשימה בנסיבות המיוחדות כמפורט לעיל, לכבד את הסדר הטיעון.
ב"כ הנאשם הצטרף לדברי ב"כ המאשימה, והוסיף כי הנאשם מחוסר עבר פלילי, וביצע את העבירות בעודו קטין. תקופת המעצר הקצרה בה שהה הנאשם, שינתה מקצה לקצה את אורח חייו, ונתנה לו להבין את משמעות החיים. הנאשם מעוניין להתגייס לצה"ל, ולתרום את חלקו למדינה. הוסיף עוד, כי הנאשם הודה כבר בהזדמנות הראשונה כאשר היה עדיין בהליכי חקירה, הוא שיתף פעולה ככל שניתן. הפנה אף הוא לתסקיר שירות המבחן החיובי, ולקבוצה הטיפולית בה השתתף הנאשם.
7. אכן צודק ב"כ המאשימה, כי הנאשם הורשע בעבירה חמורה של שוד, ואין צורך להכביר מילים אודות חומרת עבירת השוד שביצע הנאשם עם שותפו, אשר בשל בצע כסף, תכנן עם השותף ביצוע שוד, ובשעות הלילה המאוחרות, מימש את התוכנית וביצע שוד בתחנת הדלק בהיותו בחבורה ותוך שימוש באיומים ובאלימות במטרה להשיג את הכסף והסיגריות, גנב כסף וסיגריות, תוך נטילתם בכוח.
התופעה של שוד, הפכה לאחרונה לתופעה נפוצה שהולכת ומתפשטת, וכבר לא פעם נאמר כי על בתי המשפט להירתם למלחמה בתופעות שליליות כאלה, וזאת על ידי הטלת עונשים מרתיעים ומכאיבים, אשר כוללים מאסרים בפועל לתקופה ממושכת, וכן על מנת להוקיע מעשים אלה ולשדר מסר חד משמעי כי בנוגע לעבירות של שוד, דינו של הנאשם מאסר בפועל לתקופה ארוכה.
בענייננו, בחנתי בכובד ראש את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, תחילה שקלתי - נוכח חומרת מעשיו של הנאשם כמפורט בכתב האישום המתוקן בו הודה - לדחות את הסדר הטיעון, ולהטיל עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה ארוכה, וזאת כדי לא לשדר מסר שלילי לציבור כי בית משפט מקל עם נאשמים גם בעבירות כה חמורות. אולם, נוכח הנסיבות המיוחדות והחריגות של המקרה אשר נפרשו בפניי על ידי ב"כ הצדדים, ולאחר היסוסים לא מועטים, החלטתי בסופו של דבר לכבד את הסדר הטיעון. להדגיש, כי אילולא הנסיבות המיוחדות, כאמור לעיל, בעיקר הודאתו של הנאשם כבר בשלב הראשוני בביצוע העבירות, קבלת אחריות על מעשיו, גילו הצעיר של הנאשם, וכשביצע את העבירות הוא היה קטין, תסקיר המבחן החיובי וסיכויי שיקומו הטובים כמפורט בתסקיר המבחן, הטיפול אשר קיבל דרך שירות המבחן, חלקו בעבירה והיותו נגרר על ידי השותף המבוגר בן שימול, אילולא נימוקים אלה לא הייתי מהסס להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ארוכה.
אוסיף עוד, כי חזקה היא כי עת שב"כ המאשימה הגיע להסדר טיעון עם הנאשם, שקל לעומק את האינטרס הציבורי.
8. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, נתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולמפורט בתסקיר שירות המבחן, הנני מכבד את הסדר הטיעון, ומטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
א. מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות, באם הממונה על עבודות שירות ימליץ על כך.
ב. מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום, לא יעבור הנאשם על עבירת שוד, או על כל עבירה של אלימות מסוג פשע.
ג. פיצוי למתלונן בסך - 2,500 ש"ח שישולם בתוך 60 יום מהיום.
ד. אני מעמיד את הנאשם בפיקוח של שירות המבחן לתקופה של שנתיים מהיום.
9. זכות ערעור תוך 45 יום.
ניתן היום כ"ז באלול, תשס"ז (10 בספטמבר 2007) במעמד הנוכחים.