החלטה
התובע השכיר דירה לאחותה של הנתבעת (להלן: "השוכרת"). הנתבעת ערבה לחיובי אחותה לפי הסכם השכירות. השוכרת עזבה את הדירה לאחר כתשעה חודשים, כשלושה חודשים לפני תום המועד שנקבע בהסכם השכירות.
התובע הגיש כנגד הנתבעת (הערבה), תביעה בסדר דין מקוצר על סך 16,959 ₪, ובהם תבע בין היתר את יתרת דמי השכירות בגין שלושה חודשים, פיצוי מוסכם בסך 3,000 ₪ וכן 3000 ₪ בגין שיפוצים שנאלץ לערוך, בעקבות נזקים שהותירה הנתבעת בדירה.
בבקשת הרשות להתגונן שהגישה הנתבעת ובתצהיר שתמך בה נטענו, בין היתר, הטענות הבאות: טענה דיונית הקשורה עם עצם הגשת התביעה אך ורק כנגדה ועתירה למחיקת התביעה בגין כך ; טענה, ולפיה מעת חתימת החוזה הדירה לא היתה ראויה למגורים ובנסיבות אלה, לאחר שהתובע לא שיפצה, בסופו של יום נאלצה לעזוב את הדירה , וטענה, הימנה השתמע כי היא זכאית לקזז סך של 10,000 ₪ שעל פי המוצהר בהסכם השכירות הופקדו לבטחון במעמד החתימה עליו. במהלך הדיון התברר, כי אותם 10,000 ₪ לא הופקדו בסופו של יום במעמד חתימת ההסכם, מטעמים שגם לגביהם ועל אודות משמעותם התעוררה בדיון מחלוקת.
לשיטת התובע, עסקינן בהגנת בדים. תימוכין לכך מוצא התובע, בין היתר בכך שטענות בדבר נזקים נטענים ומצבה של הדירה נטענו, לשיטתו, מהשפה אל החוץ בלבד כמו גם בכך שאין מחלוקת שהשוכרת התגוררה בדירה במשך תשעה חודשים. התובע עותר לדחיית הבקשה, ולחילופין להתנות קבלתה בהפקדת ערובה משמעותית.
קיימתי היום דיון בבקשה, במהלכו אף נחקרה המבקשת. עיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים שבפני. שוכנעתי, כי דין בקשת הרשות להתגונן להתקבל.
הטעם האחד הוא, כי ממילא ספק אם היה מקום לברר את התובענה, כפי שהוגשה, בסדר דין מקוצר. כלל הוא, כי ככל שעילת תביעה אחת איננה מתאימה להידון בסדר דין מקוצר, כלל התובענה אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר ומתחייבת מחיקת כותרת התביעה (השוו: המ' 609/65 רוזובסקי נ' זבידה פ"ד כ(1), 236). לצד זאת, אף ברי, כי תביעתו של התובע לשיפוי בגין הוצאות שנגרמו לו כתוצאה מנזקים, שגרמה לפי הנטען השוכרת לנכס במהלך תקופת השכירות, הטעונה בין היתר שומת נזק, איננה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר. בין אם ראש תביעה זה נובע מאותה עילת תביעה הקשורה עם הפרת הסכם השכירות ובין אם לאו, אין כפי הנראה מחלוקת שמרכיב זה של התביעה אינו מתאים להתברר בסדר דין מקוצר. אמנם, התובע היה, כך נראה, מודע לכך ובמהלך הדיון הצהיר, כי הוא מוכן לוותר על מרכיב זה, אולם כפי שיובהר להלן, במיוחד בהתחשב במחלוקת העובדתית שבין הצדדים, יתכן שהודעה זו היתה בבחינת "מעט מדי, מאוחר מדי" (מה גם שממילא, על פי הדין, הודעה שכזו היתה מחייבת תיקון כתב תביעה ומתן אפשרות לנתבע להגיב בהתאם לתיקונו של כתב התביעה, מה שהיה מוביל לעיכוב נוסף של הדיון הענייני בתובענה).
טענה עובדתית מרכזית של הנתבעת הינה כי מצבה הרעוע של הדירה הוא שחייב את השוכרת להתפנות מן הדירה לאחר שמונה וחצי חודשים, ומשפניות לתובע לתיקון מצבה של הדירה לא נענו. אמנם, לא ניתן להתעלם מכך שהשוכרת המשיכה להתגורר בדירה במשך עיקר תקופת השכירות. אולם מנגד, אין ניתן להתעלם מן הטענות בדבר מצבה הרפואי של השוכרת (שאין על אודותיו מחלוקת, כעולה מפרוטוקול הדיון) כטעם אפשרי להיוותרות בדירה כמו גם המשמעות הראייתית שמבקשת הנתבעת לייחס לאי-הפקדת הסך של 10,000 ₪ עם חתימת החוזה (היינו ראיה לכאורה אשר עשויה, בנסיבות מסויימות, לתמוך בטענות בדבר מצבה הראשוני של הדירה).
נמצאנו למדים, אפוא, כי עסקינן למעשה במחלוקת עובדתית, אשר ממצאים שייקבעו במסגרתה יכול וישליכו במישרין על הטענות ההדדיות בדבר הפרת הסכם השכירות – בין אם על ידי התובע ובין אם על ידי השוכרת. ודוק: יש לזכור כי בשלב זה עודנה רשאית הנתבעת להעלות טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב, לרבות טענות הקשורות עם הצהרות השוכרת בדבר התאמת הדירה למגורים (השוו: ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' Warner Home Video (U.K) ltd. פ"ד מו (2) 273, 278). בנסיבות אלה, לא ראיתי שחקירתה הנגדית של השוכרת סייעה לתובע להבהיר כי עסקינן בהגנת בדים של ממש, גם אם כאמור לעיל, ניתן כבר בשלב זה להעלות תהיות בדבר עיתוי עזיבתה של השוכרת את הדירה.
כפועל יוצא מכלל האמור לעיל, מתחייבת המסקנה כי יש מקום לברר לכל הפחות את מכלול העובדות שהובילו לעזיבת השוכרת את הדירה, לרבות זכאות התובע לסעד בגין הנזקים שנתבעו ולפיכך דין בקשת הרשות להתגונן להתקבל. בנסיבות אלה אף איני נדרש לטענותיה המשפטיות של הנתבעת, הגם שספק אם היה מקום לקבלן כטעם עצמאי למתן רשות להתגונן, וזאת בשים לב להוראות סעיפים 4 ו – 8 לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967, ולהשלכתן על עובדות המקרה שלפני.
בהתחשב בהוראות סעיף 81א2 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, בשלב זה איני עושה צו להוצאות. הוצאות ההליכים תיפסקנה בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי, ובמידת הצורך, בגין ההליכים שלפני, בשים לב להוראות סעיף החוק לעיל.
לאור סכומה תידון התובענה בסדר דין מהיר ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראות תקנה 214ב'1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות").
התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו – 214ח לתקנות, בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטתי זו לידיו וכן יפרע את הפרשי האגרה אותם עליו לפרוע על פי דין.
הנתבע יימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו – 214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובע כאמור.
היה והתובע לא יגיש את המסמכים ולא יפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתו.
תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.
לעיוני ביום 15.11.11.
ניתנה היום, כ' אלול תשע"א, 19 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.