גובה תגמולי ביטוח בגין גניבת רכב

הרקע

כלי הרכב של התובע שבפני בוטח על ידי הנתבעת בפוליסת ביטוח מקיף, בין השאר כנגד גניבה. מדובר בכלי רכב מסוג פיז'ו XT307, שנת ייצור 2002 (להלן - כלי הרכב), שנגנב ביום 23.10.05.

אין מחלוקת לגבי ארוע הגניבה או תחולת הפוליסה. המחלוקת היא רק לענין גובה תגמולי הביטוח להם זכאי התובע עקב הגניבה.

המחלוקת

לטענת התובע , כלי הרכב בוטח לפי מחירון "לוי יצחק" (להלן - המחירון), וערכו נכון ליום הגשת התביעה היה 98,844 ש"ח, לאחר שקלול רכיביו המיוחדים, כגון גג נפתח, תיבת הילוכים אוטומטית וקילומטראז' נמוך - במחיר. למרות זאת, שילמה לו הנתבעת רק 61,258.70 ש"ח, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, וזאת לאחר שהפחיתה משתנים שונים, שמעולם לא דובר בהם בין הצדדים. מדובר בהפחתות בגין תאונה קשה בעברו של כלי הרכב, שגרמה לו להיות מוכרז "אבדן להלכה" (20%), בשל מצב מכני ירוד (10%) ובשל היותו "יד שלישית" בבעלות. לדברי התובע, מאחר שמעולם לא נעשתה הצעת ביטוח, הרי שלא נמסר לתובע כל מידע לגבי אופן תשלום תגמולי הביטוח, בניגוד להנחיות המפקח על הביטוח. התובע מפנה ל הנחיית המפקח על הביטוח מיום 13.11.00 (חוזר 12/2000) (להלן - חוזר המפקח או החוזר). חוזר זה קובע כדלקמן:

"2.       מבטח יפרט בכתב בפני המבוטח בשלב הצעת הביטוח, פירוט מלא של המשתנים המיוחדים שבמחירון העשויים להשפיע על ערך הרכב המבוטח לצורך חישוב תגמולי הביטוח במקרים של אובדן גמור, או לחילופין יפנה את המבוטח למשתנים כאמור במחירון.

מבלי לגרוע מהאמור, יכלול המבטח בשלב הצעת הביטוח ובהבלטה מיוחדת הסבר מפורט בכתב למשמעות המשתנים המיוחדים והשפעתם על חישוב תגמולי הביטוח במקרה ביטוח, תוך פירוט 2 דוגמאות שכיחות לפחות. הסבר כאמור יכלל גם בדף פרטי הביטוח.

3.         לא פעל המבטח כאמור לעיל, יחול במקרה ביטוח של אובדן גמור ערך הרכב הבסיסי המקובל אצל אותו מבטח או לפי מחירון אחר מקובל בשוק, ללא התחשבות במשתנים מפחיתים בלבד שלא צוינו. המבוטח יהיה רשאי להוכיח ערך שוק גבוה מערך הרכב הבסיסי בשל משתנים "חיוביים" דוגמת קילומטראז' נמוך או מספר מועט של בעלים קודמים או כל משתנה אחר המשפיע על הגדלת ערך הרכב."

לאור זאת, אומר התובע, מאחר שהמבטחת לא פעלה בהתאם להנחיה, ולא הוציאה בכלל הצעת ביטוח, היא איננה יכולה עתה, משקרה מקרה הביטוח, להסתמך על תנאי הפוליסה ביחס לביצוע הפחתות מערך כלי הרכב המלא לפי המחירון. מקום שלא נשאלה שאלה על ידי המבטחת, היא אינה יכולה להטיח בתובע, בדיעבד, טענות בדבר אי גילוי. הנתבעת אמנם הפנתה למחירון "לוי יצחק" ואל המשתנים המשפיעים על ערך הרכב, אך זאת במפרט הביטוח ("הרשימה") ולא בהצעת הביטוח, כנדרש, ובנוסף - יש הפניה למשתנים, אך לא צויין מה הם.

גם לגופו של ענין, טוען התובע, להפחתות שבוצעו אין כל בסיס. הן נסמכות על השערות והערכות של הנתבעת, בלבד. למשל - ההפחתה בשל "מצב רכב כללי", שבגינו הופחתו 10% מערך הרכב. התובע לא ידע, בעת רכישת כלי הרכב, שהוא מצוי במצב מכאני לא טוב, כפי שטענה הנתבעת, וגם כיום לא ברור על מה נסמכת טענה זו. למשל - הפחתה בגין תאונה קודמת: התאונה עצמה מוכחשת, אך גם אם נסתמך על חוות הדעת שעליה מתבססת הנתבעת, הרי שאין בה ציון בענין ירידת ערך, ובגין רכיב זה הפחיתה הנתבעת 20%.

לסיכום, דורש התובע, שאשית על הנתבעת גם ריבית מיוחדת, לפי סעיף 28א ל חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח). לטענתו, התנהלות הנתבעת במקרה דנן עולה כדי חוסר תום לב, שכן מרגע שהוברר - בניגוד לטענת הנתבעת - שלא נערכה הצעת ביטוח בין הצדדים, אותה הצעה שעליה סמכה הנתבעת בדחותה את התביעה, היה עליה לשלם מיד את תגמולי הביטוח, כי לא נותרה עוד מחלוקת אמיתית בין הצדדים.

לטענת הנתבעת , היא שילמה לתובע תגמולי ביטוח בסך של 61,258.70 ש"ח, המשקפים את ערך הרכב ביום קרות הארוע הביטוחי, וזוהי התוצאה הנכונה והצודקת, במקרה דנן. יש כאן שתי נקודות במחלוקת, לדברי הנתבעת: כיצד יחושבו תגמולי הביטוח, כאשר הרכב מוכרז כאובדן גמור, וכן - מהו מחירון "לוי יצחק", שכן התובע מפנה למחירון, אך לא מציין מהו, ולמה יש לכלול בו מרכיבים אלה, ולא אחרים.

לדברי הנתבעת, יש להבחין בין פוליסה, שעובר לעריכתה הוערך שווי הנכס המבוטח (שאז, במקרה של אבדן מוחלט, זכאי המבוטח לסכום הביטוח המלא, כפי שהוא נקוב בפוליסה), לבין מקרה שבו לא נעשתה הערכה כזו (שאז המבוטח זכאי לקבל שיפוי לפי הנזק שנגרם לו, בגבולות סכום הביטוח). במקרה זה לא בוצעה הערכה שכזו. בעמוד 4 לפוליסה צויין בהבלטה ובהדגשה, כי המחירון המשמש בסיס לקביעת ערך הרכב, לענין תשלום תגמולי ביטוח בגין אבדן מוחלט של כלי הרכב, הוא מחירון "לוי יצחק". המשתנים המשפיעים על ערך הרכב, לצורך תשלום תגמולי הביטוח, הם אותם משתנים המתפרסמים במחירון הנ"ל. לדוגמא: רכב חברה - הפחתה בין 5% - 15%; מונית לשעבר - הפחתה בין 30% - 35%.

הנתבעת מדגישה, כי מטרת הביטוח היא השבת המצב לקדמותו, כפי שהיה טרם אירע מקרה הביטוח, וכל עוד לא הוסכם אחרת בין הצדדים בפוליסה שערכו ביניהם, שווי הנכס לפיצוי הוא שווי הנכס בקרות מקרה הביטוח, שווי המשקף את ההפסד הממשי שנגרם למבוטח.

לענין הנחיות המפקח על הביטוח: הנתבעת טוענת, כי אין המפקח על הביטוח רשאי לתת באמצעות חוזריו הוראות לכלל משק הביטוח, אלא רק לכל מבטח שלגביו הוגשה תלונה, וזאת - לאחר בירורה. אפילו היה המפקח מוסמך לתת הנחיות כוללות, הרי שההנחיה אליה מפנה התובע לא מחייבת, היות שהיא מתייחסת לשלב הצעת הביטוח ובמקרה זה לא נכרתה הצעת ביטוח. לא נכרתה, לטענת הנתבעת, הצעת ביטוח, מאחר שכלי הרכב בוטח בביטוח קולקטיב. חמור מאד, אומרת הנתבעת, שהתובע מנסה לנצל את העובדה שלא היתה הצעת ביטוח - לטובתו. הוא ידע על התאונה הקשה שעבר רכבו, לא גילה עובדה זו למבטחת, ועכשיו - הוא מנסה להתעשר על חשבונה. ה"תרופה" לכך שלא היתה הצעת ביטוח אינה יכולה להיות במתן פרס לתובע, שהסתיר מידע מהמבטחת.

הנתבעת מאריכה מאד בפירוט טענתה בנושא הפרת חובת הגילוי על ידי התובע. לדבריה, אף שלא נערכה הצעת ביטוח טרם כריתת חוזה הביטוח, על הצדדים לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בשלב המו"מ, כמצוות סעיף 12 ל חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים). הנתבעת מפנה גם ל סעיף 15 לחוק החוזים, שענינו הטעיה, ול סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, העוסק בחובת הגילוי של המבוטח. היא מצטטת קטעים נרחבים מאד מע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל, ומציינת כי במקרה דנן ידע התובע הן על התאונה הקשה שעבר הרכב, והן על מצבו המכאני הירוד (לכן רכש את כלי הרכב במחיר מופחת), ולמרות זאת - לא טרח ליידע את הנתבעת אודותם, אף שכל בר דעת יודע כי מדובר במידע מהותי.

לענין המחירון גופו - הנתבעת טוענת שהתובע התחשב רק בפרמטרים הנוחים לו, בעת חישוב ערך כלי הרכב (למשל - מד אוץ נמוך), אך לא במספר הבעלויות הגבוה, או בשאלת התאונה בעברו של כלי הרכב. גם ההתייחסות עצמה למד אוץ נמוך אינה תמת לב, מציינת הנתבעת: התובע מתייחס למד אוץ המראה 32,000 ק"מ, אלא שזה מספר הקילומטרים שציין השמאי שבדק את כלי הרכב לאחר התאונה הקשה, ביום 28.12.04, לפני שהתובע רכש את כלי הרכב. האם לא נסע התובע ברכב כלל בשנת בעלותו, עד שנגנב באוקטובר 2005, שואלת הנתבעת. סיכומו של דבר, טוענת הנתבעת, התובע לא הוכיח את שווי כלי הרכב לצורך תביעתו, דבר שצריך היה להעשות על ידי חוות דעת שמאי, ולא בהפניה למחירון "לוי יצחק".

הנתבעת מסכמת את דבריה בכך, שאם אחליט לקבל את התביעה, יהיה בכך משום מתן פרס כספי גדול במיוחד לתובע, על נכס שלא שווה יותר מאשר כבר שילמה לו הנתבעת. כל תוצאה מלבד דחיית התביעה תגרום חוסר צדק כלפי הנתבעת ואם אקבל טענות התובע - אגרום לו להתעשר על חשבון הנתבעת, ובעקיפין - על חשבון הציבור כולו.

בתשובתו מבקש התובע להדגיש, כי הטענה בדבר אי קיום הצעת ביטוח בשל היותו של הביטוח - ביטוח קולקטיבי, היא שינוי חזית. זאת, מאחר שלא בא זכרה קודם לכן, ומאחר שבהסכמה הדיונית בין הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה, הסכימו הצדדים להתייחס אך ורק לשאלה המשפטית אם המבטחת רשאית להפחית מהתשלום למבוטח, בשל משתנים המשפיעים לדבריה על ערך כלי הרכב, אם לא הודיעה על כך למבוטח כבר בשלב הצעת הביטוח. יותר מכך - הנתבעת טענה כל העת, שהיתה הצעת ביטוח, ורק בסיכומיה הודתה לראשונה שלא היתה כלל הצעה כזו. עוד מוסיף התובע, כי הנתבעת צירפה מסמכים חדשים לסיכומיה, שלא כדין, וגם העלתה טענה חדשה, לפיה לא ברור מהו ערך המחירון הצריך לענין, למרות שכבר בכתב הגנתה כתבה: "הנתבעת פיצתה את התובע לפי ערך הרכב במחירון לוי יצחק (89,200 ש"ח) בניכוי...".

בנוסף משיב התובע גם על יתר טענות הנתבעת.

דיון והכרעה :