גדרי 'משיאתו שם רע בשכניו' ו'משמשתו נידה' והפסד כתובה בגינם ובגין מרידה

רקע

הצדדים נישאו בשנת 1997 ולהם שלושה ילדים, הצדדים התגרשו בבית הדין ביום י"א באב תשע"ג (18.7.13).

קודם לגירושי הצדדים התנהלו דיונים בבית הדין בתביעות ההדדיות שהגישו הצדדים לבית הדין. להלן פירוט התביעות שהוגשו לבית הדין: ביום כ"ד בניסן תשע"א (28.4.2011) תבע הבעל גירושין, לתביעתו כרך את חלוקת הרכוש והחזקת ילדים. ביום כ"ט במרחשוון תשע"ג (14.11.2012) תבעה האישה גירושין ובמהלך הדיונים תבעה את כתובתה.

ביום כ"ג בתמוז תשע"ז (1.7.13) ניתן פסק דין לגירושין. פסק הדין ניתן לאור העובדה שבפני בית הדין היו תביעות גירושין הדדיות, ולאור העובדה שהתנהל משא ומתן בין הצדדים והצדדים היו קרובים מאד להסכם כולל. להלן מסקנת פסק הדין האמור:

1. הצדדים חייבים להתגרש לאלתר כתביעותיהם ההדדיות.
2. ניתן לפתוח תיק לסידור גט.
3. אם הצדדים לא יגיעו להסכם, ייקבע מועד לדיון בחלוקת הרכוש ובתביעת הכתובה, לאחר סידור הגט.

אף על פי שהצדדים היו קרובים מאוד להסכם כולל, הם לא הצליחו להגיע להסכמות. לכן התקיימו דיונים לאחר הגט בתביעת הכתובה של האישה. נשמעו טענות הצדדים ובאי כוחם, הובאו הוכחות, הוגשו סיכומים וסיכומי תשובה.

להלן טענות הצדדים בעניין הכתובה וחלוקת הרכוש:

טענות הצדדים

טענות האישה

האישה תובעת את כתובתה בסך 500,000 ש"ח ומבקשת פיצוי נוסף לפי שיקול דעת בית הדין, בגין הצער ועוגמת הנפש שגרם לה הבעל. לטענתה הבעל חייב במלוא סכום הכתובה היות שהוא שביקש להתגרש בעוד האישה רצתה שלום בית, הבעל הוא שתבע את תביעת הגירושין והוא שביקש לעזוב את הבית.

בנוסף לתביעת הכתובה מבקשת האישה לחייב את הבעל במסגרת חלוקת הרכוש מחצית מההכנסות של החנות לממכר פיצה (פיצרייה) שבה עבד הבעל, מיום העזיבה בחודש מאי 2011 ועד ליום מכירת החנות. לטענתה, חנות הפיצה היא עסק בבעלות משותפת האישה זכאית למחצית מהרווחים.

האישה מבקשת גם לחייב את הבעל בתשלום מזונות האישה מיום העזיבה ועד ליום הגט.

טענות הבעל

הבעל טוען שהאישה הפסידה את כתובתה מכמה סיבות:

האישה היא שגרמה ורצתה את הגירושין; האישה ביקשה להרחיק את הבעל מהבית עוד בהיותו בבית באמצעות תלונה כוזבת במשטרה ופנתה לבית המשפט למתן צו הרחקה ובכך גרמה לפירוד בין הצדדים; עצם הגשת תלונות הכזב מפסידה לאישה את הכתובה; האישה 'עוברת על דת' מאחר שניסתה להכשיל את הבעל בהיותה נידה; האישה השיאה שם רע על הבעל ביישוב שבו גרו הצדדים; האישה ירדה לאומנות הבעל; סכום הכתובה הוא סכום מוגזם.

במסגרת חלוקת הרכוש מבקש הבעל לבצע פירוק שיתוף בדירת הצדדים. הדירה שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים ועתה האישה גרה לבדה בדירה. יש לבטל את העיקול שהוטל על חלק הבעל בדירה. בקשת האישה לקבלת רווחים מהחנות לממכר פיצה היא תביעת כזב שהוגשה ללא בדל של ראיה. ה'פיצרייה' נמכרה והתמורה כבר חולקה בין הצדדים בחלקים שווים.