ג'סי ג'ונסון נ' משרד הפנים

פסק דין

בעתירה דנן ביקש העותר כי תינתן לו לאלתר אשרת שהייה מסוג א/5 וזאת מפני שהמשיבה הותירה בלא מענה לפרק זמן ארוך (כמעט שנה) את בקשתו לחידוש רישיון ישיבה ארעי, בקשה שהוגשה לטענתו ביום 19.11.2012.

כחודש לאחר הגשת העתירה (ביום 02.10.2013), נענה העותר ע"י המשיבה כי המשיבה שוקלת לדחות את בקשתו בשל הרשעתו בפלילים.

לאור תשובה זו, ביקש העותר למחוק את העתירה ולחייב את המשיבה בהוצאות, מאחר שמחדלה במסירת תשובה אילץ אותו לנקוט בהליך זה של עתירה מנהלית, הליך שהיה יכול להיחסך לו הייתה המשיבה עומדת בפרק הזמן שהיא עצמה קבעה שבו יטופלו בקשות אלו, קרי- עשרים יום. ודוק, העותר עשה ככל שביכולתו ע"מ להימנע מהצורך בעתירה זו, ואף שלח למשיבה שלוש התראות בדואר רשום ובפקס, התראות שנותרו ללא מענה. רק לאחר ה'איום' שבהליך המנהלי הואילה המשיבה להשיב דבר לעותר.

המשיבה מפרטת ארוכות את השתלשלות האירועים שקדמו להגשת בקשת העותר. לדבריה העותר הגיש את בקשתו ביום 05.12.2012, בעת שהעותר ובנו הגיעו ללשכת המשיבה ברמת גן. כאמור לעיל, ביום 02.10.2013, ניתנה ההחלטה בבקשת העותר. המשיבה טוענת שהעתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים משום שהעותר לא גילה בה שהורשע בפלילים.

בנסיבות המתוארות, אין עוד טעם בעתירה ועל כן אני מורה על מחיקתה.

אני סבור שהעותר זכאי להוצאות משום שהמשיבה נכשלה באופן חרוץ בעמידה בלוח הזמנים למתן תשובה לפניית העותר. המשיבה טוענת בתגובתה שאין זה מקובל לפסוק הוצאות בעתירות מנהליות אלא במקרים חריגים. אינני סבור שההבחנה נכונה. פסיקת ההוצאות תלויה במיהות הגורם שהגיש את העתירה או שנדרש להשיב לה. עתירות מכוונות כלפי "רשות" ובמקום שיש להן הצדקה אינני רואה טעם מדוע לא תחוייב הרשות בהוצאות. תכלית ההוצאות היא לשפות את העותר בגין הוצאות שהוא נדרש להן ואין מקום לכך שהעותר יישא באותן עלויות.

העובדה שהעותר לא גילה את מעורבותו בפלילים אינה קשורה בכך שהרשות לא מילאה את מחוייבותה להשיב לפנייתו בלוח זמנים סביר. אכן סביר להניח שאילו התבררה העתירה עד תומה לא היה העותר זוכה בסעד המבוקש בה. אלא שאחרי הכל אני רואה חשיבות בהעמדת הרשות על הצורך להתנהל בדרך הקבועה בנהלי הרשות עצמה.

לרשות כוח ועוצמה מרובים. החלטותיה הרות גורל כלפי השוהים הזרים. דחיית הפונים ב"לך ושוב" היא שימוש לא ראוי בעוצמה של הרשות החזקה כנגד הזר החלש. אני חושש שבלי חיוב בהוצאות לא תהיה משמעות להערות הללו כלפי הרשות.

לפיכך אני מחייב את המשיבה בתשלום הוצאות העותר בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ח חשון תשע"ד, 22 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.