בש"פ 5537/15 גנגינה נ' מדינת ישראל

• ערר על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברק נבו) מיום 8.7.2015 ומיום 2.8.2015 במ"ת 3415-04-15, לפיהן יש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. הפרשה עניינה עבירות כלכליות ועבירות סחיטה באיומים והדחה בחקירה, והעורר הוא הדמות הדומיננטית בה.

כתב האישום

• ביום 2.4.14 הוגש נגד העורר ושמונה אחרים כתב אישום המייחס להם עבירות שונות של הלבנת הון, רישום כוזב במסמכי תאגיד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, הדחה בחקירה ועוד. בתמצית ותוך התמקדות בחלקו של העורר, להלן עיקרי כתב האישום, על שבעת האישומים שבו:

           לפי הנטען באישום הראשון, הקים העורר חברת שמירה (להלן הנאשמת 8) ורשם אותה, בתקופות שונות לאורך השנים 2014-2006, על שמם של נאשמים 4-2; כך, מן הטעם שהעורר עצמו לא היה זכאי לרשיון לעסוק בתחום השמירה נוכח עברו הפלילי, אך הוא שניהל את החברה בפועל. בהמשך, הקים העורר חברת שמירה נוספת במקומה של הנאשמת 8 (להלן הנאשמת 9), ורשם אותה, מטעמים זהים, על שמו של נאשם 5. בנוסף, לשם התחמקות מתשלום מס, רשם העורר חלק משכרו מן הנאשמת 8 בתקופה זו כשכרה של נאשמת 3, תוך שימוש במדרגות המס הנמוכות ונקודות הזיכוי של האחרונה. במהלך תקופה זו, ביצע העורר, לפי הנטען, עבירות הלבנת הון שונות בגובה של למעלה מ-80 מיליון ₪.

           לפי הנטען באישומים 6-2, ביצע העורר עבירות שונות של סחיטה באיומים ואיומים לשם השגת מטרות שונות. לפי האישום השני, סחט העורר באיומים קבלן ששכר שירותי חברת שמירה, מתוך מטרה כי יחליף את חברת השמירה בזו שבבעלות העורר; והקבלן עשה כדברו שכן "אינו מעוניין בבלגן". לפי האישום השלישי, סחט העורר באיומים סייר סמוי בעיריית פתח תקוה, כיוון שזה תיעד, מתוקף תפקידו, את המשאיות היוצאות ונכנסות לאתר בנייה בפתח תקוה; כתוצאה ממעשיו של העורר, התפטר הסייר מתפקידו לאחר מספר חודשים. לפי האישום הרביעי, סחט העורר באיומים את הבעלים של חברת בניה ומהנדס העובד בה, בכך שדרש מהם תשלום נוסף על התשלום שהתחייבו לשלם בעבור עבודות מסוימות, ומנע מהם להמשיך את העבודות באתר הבניה עד שלבסוף שולם לו הסכום. לפי האישום החמישי, איים העורר על מנכ"ל עיריית פתח תקוה, לאחר שהאחרון הגיע לאתר ממנו נגנב חול והזעיק כוחות ביטחון של הפיקוח העירוני. לפי האישום השישי, העורר טען כי סיפק עובדי שמירה לחברת השמירה "מכבים", אשר סיפקה שירותי אבטחה לחברת הבנייה "דניה סיבוס"; כאשר סגן קצין הביטחון של "דניס סיבוס" ביקש להיפגש עם נציג "מכבים" ולא עם העורר, השיב העורר "אתה רוצה שקט או בלגן?", והבהיר כי הוא שולט בשטח ואין כל אדם אחר יכול להיכנס.

           לפי הנטען באישום השביעי, ניסה העורר להדיח אדם בחקירה, כאשר ניסה לדלות פרטים מאדם אשר מסר תלונה נגדו במשטרה, תוך שציין בפניו כי אינו דואג, שכן בעבר היו עדים רבים שהיו צריכים להעיד נגדו אולם אף אחד מהם לא העז לעשות כן.

החלטות המעצר

• ביום 8.7.2015 קבע בית המשפט המחוזי, בהחלטה מפורטת, כי קיימות ראיות המוכיחות לכאורה את אשמתו של העורר בכל אחד מן האישומים. אשר לאישום הראשון, הפנה בית המשפט, בין היתר, להודעת מזכירתו של העורר, אשר תיארה בהרחבה כיצד העורר היה זה שניהל בפועל את חברות השמירה, אף שנמנע במכוון מחתימה על מסמכים כבעל החברות, נוכח עברו הפלילי; כן הפנה בית המשפט להודעת נאשם 2, אשר עבד עם העורר, ובה פרטים דומים. בנוסף הובאו הודעותיהם של פקידי הבנק בסניף בו נוהל חשבון הבנק של נאשמת 8, אשר העידו שהעורר היה מורשה החתימה בה לאורך השנים והוא זה שהתנהל מולם בעניינה של נאשמת 8. כמו כן ציין בית המשפט כי מהאזנות סתר שנערכו לטלפון של העורר עולה שניהל בפועל את חברות השמירה בבעלותו. למעשה, העורר לא חלק על כך, אלא ציין שאין בזאת די כדי לייחס לו עבירות מתחום הלבנת ההון. בית המשפט קבע כי די בראיות שהובאו לבסס לכאורה את האישומים שיוחסו לעורר, שכן אלה מוכיחות כי פעל בדרכי מרמה, וערך רישומים כוזבים במסמכי הנאשמות 9-8 כדי להסתיר את בעלותו בהן. נאמר, כי די בכך לביסוס קיומן של ראיות לכאורה בעיקר העבירות שיוחסו לעורר במסגרת אישום זה; אשר לעבירות המס, צוין כי הצדדים לא הרחיבו בשאלה זו ולכן לא הוכרעה שאלת הראיות לכאורה בעבירות אלה.