בע"מ 7564/15 - א' פלוני ואח' נ' פלוני ואח'

א.        בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ש' שוחט), מיום 8.10.15, ברע"ב 7731-02-15, ברמ"ש 50128-02-15 וברמ"ש 8505-02-15, בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (השופטת ש' גליק), מיום 4.1.15, בת"ב 39498-04-13 ובת"ב 54534-01-13 107562-07. עניינה של הבקשה – ביטול פסק בוררות, בגדרי סאגה מתמשכת של התדיינויות בין הצדדים הישירים, ובתוכה עם הבורר, הכל כפי שיפורט בתמצית.

רקע

ב.        המבקשים והמשיב 1 (להלן המשיב) הם אחים. בשנת 2005 פנו לבורר, רו"ח גבריאל טרבלסי (המשיב 2 – להלן הבורר), כדי שיספק להם ייעוץ וליווי עסקי בקשר עם הליכי כינוס בהם נקט בנק הפועלים בשעתו ביחס לנכס מקרקעין שהיה בבעלותם ושועבד להבטחת חובותיהם והתחייבויותיהם כלפי הבנק. הבורר ניהל בשם המשיבים משא ומתן ארוך וממושך מול הבנק, הגיע להסדר חוב ובכך מנע את מכירת הנכס. ביום 30.1.07 הוצא מסמך המהוה סיכום התחשבנות בין המבקשים למשיב כפועל יוצא מהתויית ההסדר. ביום 27.2.07 נחתם הסכם בין המבקשים למשיב לפיו הם ממנים את הבורר כ"פוסק בגלל המחלוקות הנזכרות בנייר שכותרתו התחשבנות בין האחים (פלונים) מיום 30.1.2007". ביום 16.4.09 נתן הבורר פסק בוררות, וביום 15.6.09 ניתן פסק בוררות מתוקן, בו הורה הבורר על תיקון סעיף 9 לפסק הבוררות.

ג.        המבקשים הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לבטל את פסק הבוררות. הבקשה נדחתה ביום 8.8.11, ופסק הבוררות אושר (ת"ב 46740/09). המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתה טענו כי התגלו להם ראיות חדשות שלא היו ידועות להם, וביקשו להגישן. בדיון מיום 13.3.13 הגיעו בעלי הדין להסכמות שקיבלו תוקף של החלטה אשר לפיהן בקשת רשות הערעור תידחה, והמבקשים יהיו רשאים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לביטול פסק הבוררות (רמ"ש 4923-10-11). אז הגישו המבקשים שתי בקשות לביטול פסק הבוררות: האחת, תמ"ש 54534-01-13, במסגרתה טענו כי המשיב העביר לבורר משלוחי עוגות בכמויות משמעותיות במהלך ניהול הבוררות, וכי נודע להם על כך רק ביום 16.12.12. המשיבים טענו כי התנהלותו של הבורר מהוה התנהגות פסולה שיש בה כדי לבטל את פסק הבוררות. כן טענו כי במסגרת הליך הבוררות פנו לבורר כדי שיפסול עצמו, ולטענתם, אילו היו יודעים כי הבורר קיבל טובות הנאה מהמשיב היו פונים בתביעה מתאימה לבית המשפט לפסול את הבורר מתפקידו (להלן פרשת העוגות); השניה, תמ"ש 39498-04-13, במסגרתה טענו המשיבים כי לאחר מתן פסק הבוררות נודע להם לראשונה, שלבורר קשרים אישיים ומסחריים עם המשיב, וכי ניהל בתוך תקופת הבוררות קשר מסחרי כספי משמעותי עם המשיב: בחודש אוקטובר 2007 העניקה חברת מלקש בע"מ (להלן מלקש) שבשליטתו הבלעדית ובניהולו של הבורר, הלואה בסך 400,000 ש"ח לחברת מיניפארם בע"מ (להלן מיניפארם), שהמשיב הוא בעלים של שליש ממניותיה, דירקטור בה ואחראי למימון פעולותיה. המבקשים טענו כי ההלואה נרשמה כהלואה של המשיב לחברה, מלקש לא נרשמה כמלוה לחברת מיניפארם, וכי כל הפעולות הכספיות הקשורות להלואה נעשו בכרטיסו האישי של המשיב. המבקשים טענו כי הסתרת קשר זה היא בבחינת תרמית המצדיקה את ביטול פסק הבוררות. המשיב הכחיש את כל טענות המבקשים (להלן פרשת ההלואה).

פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה

ד.        בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי המבקשים לא הוכיחו שהבורר קיבל משלוחי עוגות בכמויות משמעותיות ובאופן שיש בו כדי לפגוע בחובת הנאמנות שלו כבורר. לעומת זאת קבע, כי בין הבורר למשיב התקיים קשר עסקי מסחרי בזמן שבעלי הדין ניהלו הליך בוררות לפניו, וכי המבקשים לא ידעו על קשר זה. בית המשפט דחה את טענת הבורר, כי לא ידע לעת ניהול הבוררות שהמשיב הוא בעל שליש ממניותיה של מיניפארם. נקבע כי על הבורר היתה מוטלת החובה להביא לידיעת הצדדים את קיומם של ההלואה והקשר העסקי בינו לבין המשיב, ומשלא עשה כן, הפר את חובת הנאמנות שהיתה מוטלת עליו. משכך נקבע כי נפל פגם חמור בניהול הליך הבוררות, היורד לשורשו של ההליך, הן נוכח הקשר העסקי עם המשיב והן בשל אי חשיפת המידע בפני הצדדים לבוררות. בית המשפט הוסיף כי הבורר פעל בניגוד עניינים בעת שניהל את הליך הבוררות, וכי היה בעל אינטרס אישי בתוצאות הליך הבוררות. טענות המשיב בנוגע לאיחור ולשיהוי בהגשת התביעות נדחו. לפיכך הורה בית המשפט לענייני משפחה על ביטול פסק הבוררות, וחייב את המשיב לשאת בגובה שכר הטרחה ששילמו המבקשים לבורר, וכן בסכום נוסף של 100,000 ש"ח בגין הוצאות ההליך.

           כלפי פסק הדין הוגשו שלוש בקשות רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו: מטעם המשיב, מטעם הבורר ומטעם המבקשים. הבקשות נדונו במאוחד. בישיבה מיום 1.7.15 במעמד הצדדים, הוסכם לדון בבקשות רשות הערעור כבערעורים עצמם.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי