בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' א.ח. לייבל סחר בע"מ ואח'

החלטה

הענין שבפני, בקשה למתן רשות להתגונן בפני התובענה.

התובענה בענין זה ,הוגשה על ידי התובע, בגין ניהולו של חשבון מס' 1507, אשר נוהל אצל התובע בסניף טירת הכרמל. החשבון נוהל ע"ש הנתבעת מס' 1, שהינה חב' בע"מ. התובענה הוגשה בין יתרת חוב בחשבון העו"ש, בסך 88,501 ש"ח (במועד הרלוונטי להגשת כתב התביעה), כאשר לטענת התובע, הנתבעים 2 – 4 ערבו להתחייבויות הנתבעת מס' 1, ככל שהן מופנות כלפי התובע.

ביום 15.5.2011 הוגשה בקשת רשות להתגונן מטעם הנתבעים.

הנתבעים 3 ו- 4 טענו כי מעמדם מול התובע, הינם כשל "ערב יחיד", כהגדרתו על פי חוק הערבות תשכ"ז 1967, ולפיכך העילה כנגדם הינה מוגבלת בשלב זה, וכן טענו טענות הגנה נוספות הנגזרות ממעמד זה, ובכלל זאת, טענה לפיה התובע הפר את החובה המוטלת עליו מכח ס' 26 לחוק הערבות.

בנוסף לטענות פרטניות אלה, כפרו הנתבעים בחיוב העיקרי, ובין היתר, טענו לחיוב שגוי בחשבון בגין הלוואה אשר נפרעה (ולדבריהם סכום של 16,656 ש"ח חויב בחשבון שלא כדין ובניגוד לעובדות כהווייתן), וכן כופרים הנתבעים ביתר החיוב לאחר הפחתת אותו סכום, בגין טענתם של הנתבעים, כי התובע פעל לגביהם בחוסר תום לב ואף הסב להם נזקים, הניתנים לדעתם, לקיזוז מול כל דרישה המועלית כעת על ידי התובע.

עיקרה של הטענה המועלית על ידי הנתבעים, נוגעת להפרת החובות אשר היו מוטלות על התובע (לטענתם), בנוגע להתקשרות אשר היתה מטעמם, מול חברת ד.נ.י.א. מכרזים ונכסים בע"מ (להלן: דני"א). לדברי הנתבעים, הם פנו להיות לקוחות התובע, בהמלצת חב' דני"א, בשלהי שנת 2006.

לדבריהם של הנתבעים, כשנה לאחר תחילת ניהול החשבון, ולאחר שנוצר בליבם של הנתבעים חשש בדבר הנזילות הכספית של חב' דני"א, וביקשו לקבל את חוות דעתו של מנהל הסניף, מר שרון כהן אודות הביטחון שבהמשך ההתקשרות מול חברת דני"א, ולדבריהם הלה השיב כי אין חשש, ואולם בטרם חלפו חודשיים, עזב מנהל חב' דני"א את הארץ, והותיר אחריו חובות רבים הן לתובע, הן לנתבעים והן לספקיו.

מוסיפים הנתבעים ומציינים כי עם היוודע אודות עזיבתו של מנהל חב' דני"א את הארץ, פנו למנהל סניף טירת הכרמל של התובע, וביקשו כי יפעל לתפיסת סחורה השייכת או מגיעה לחב' דני"א, ואולי אף כך יוכלו לקבל סחורה בשווי ההמחאות המעותדות אשר ניתנו לחב' דני"א, והופקדו בחשבון חב' דני"א אצל התובע עצמו.

במסגרת זאת, מוסיפים ומציינים הנתבעים, כי בחלוף מספר ימים התקיימה ישיבה בסניף הבנק, בנוכחים אחד הבעלים הנוספים בחברת דני"א, ובאותה פגישה הפציר מנהל הסניף בנתבעים, ליתן אמון בבעל המניות הנוסף, מר קמחי, ואולם בחלוף מספר ימים, התברר כי מר קמחי הבריח את יתרת הסחורה.

באותו שלב, טוענים הנתבעים, כי למרות שהתובע ידע מפורשות כי לא נמסרה כל תמורה להמחאות המעותדות אשר הופקדו אצלו, בחשבון חב' דני"א, דרש מהמבקשת לכבד את ההמחאות המעותדות אשר נמסרו לחב' דני"א, ובהתאם מכרו הנתבעים חלק מעסקיהם לצורך כיסוי ההתחייבות, ואף נטלו הלוואה ע"ס 62,000 ש"ח על מנת לכסות את יתרת החוב (הלוואה אשר לטענת הנתבעים, נפרעה ושולמה, ואף ביתר).

מנגד, טוען התובע, כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות להתגונן.

בכל הנוגע לטענות הנוגעות לפירעון ההלוואה, טוען התובע, כי אותה הלוואה ע"ס 62,000 ש"ח, בוצעה בדרך של חיוב חשבון התמורה (ולענין זה מפנה התובע לנסמך מש/2, שהינו הסכם ההלוואה), אשר נותר ביתרת חוב סך 16,656 ש"ח, סכום אשר הועמד לפירעון במלואו בסופו של דבר. התובע טוען, כי ההלוואה, הלכה למעשה, לא נפרעה במלואה, וכי לא הובאה כל ראיה אודות הפירעון, על ידי הנתבעים.

בכל הנוגע לכפירת הנתבעים ביתרת סכום החוב, בשל ההתנהלות מול חברת דני"א, טוען התובע, כי אינו יכול להיות אחראי באופן עקיף למעשי ומחדלי נציגי חב' דני"א, ולדבריו התובע פעל בתום לב, ובכל מקרה, לא מנע מאת הנתבעים לנקוט בהליך כנגד חב' דני"א, וככל שלא עשו כן, הרי אין להטיל את האשם בכך על התובע.

מוסיף התובע וטוען, כי הלכה למעשה, אותן המחאות מעותדות אשר נמסרו לחב' דני"א, הושבו לנתבעים, ותחתיהן ניטלה אותה הלוואה ע"ס 62,000 ש"ח, כאשר אין חולק כי יתרת החוב הסופית בחשבון הבנק אינה נוגעת לאותן המחאות, ובעצם נטילת ההלוואה, אותה הגנה אשר במהותה הינה "שטרית", אינה יכולה כלל לקום.

כמו כן טוען התובע כי טענות ההגנה, אינן מפורטות דין, ואינן יורדות לעומקן של הטענות, וככאלו דינן להידחות כ"הגנת בדים".

בכל הנוגע לטענות הנתבעים 3 ו- 4 בדבר היותם "ערבים יחידים", הציג התובע פרוטוקול ישיבת הנהלת הנתבעת מס' 1 מיום 24.10.07 ומיום 21.11.06, ולפיכך טען כי הנתבעים 3 ו- 4 הינם "בעלי ענין" כהגדרתם על פי דין, ולכן אינם "ערב יחיד", אלא ערבים למלוא החיוב המוטל על הנתבעת 1. בהקשר זה אציין, כי צירוף המסמכים לא אושר על ידי, ואף לא נתבקש האישור לצרף לסיכומי הטענות מסמכים נוספים, אשר לא הוצגו בפני הנתבעים במסגרת הדיון אשר נערך בפני. אמנם, בשלב זה הדיון הינו על בסיס ראיות לכאורה ולא בדרך של קביעת ממצאים עובדתיים, כך שהגישה הינה מעט פחות נוקשה בהקשר של צירוף מסמכי הזמה, ואולם מן הדין היה, שהיתה מוגשת בקשה להתיר את צירופם של אותם מסמכים מזימים לכאורה.

אדון בטענות, מן הקל אל הכבד.

בכל הנוגע לטענות ההגנה אודות חיוב שגוי בסך 16,656 ש"ח, וזאת בהתבסס על הטענה כי הוצג אישור לפיו יתרת ההלוואה חוסלה, הרי שענין זה הוברר עוד במסגרת הדיון אשר נערך בפני, ויוצא כי מדובר אמנם בטענה לכאורה, ואולם אותה טענה התבססה על מסמכים חלקיים בלבד, ולאחר שנפרשה התמונה במלואה בהקשר זה, עולה כי אכן מדובר ביתרת חוב אשר נותרה בחשבון התמורה (כאמור בהסכם ההלוואה מש/2), כאשר ההלוואה משולמת היתה מחשבון התמורה, ולמעשה היא חוסלה כהלוואה, אך נותרה כיתרת חוב בחשבון התמורה, ולאחר מכן, על פי המוסכם בהסכם ההלוואה, חויב החשבון באותה יתרה בדיוק.

לפיכך, הואיל ולאחר הצגת מלוא התמונה, נשפך האור המתאים והנכון על הדברים, דינה של טענת הגנה זאת, להידחות.