החלטה
1.בפני בקשה לפטור את המבקש מתשלום אגרה בגין הערעור דנא.
2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בבקשה, בתגובה ובתשובות לתגובה, מצאתי לדחות את הבקשה.
3.תקנה 14(ג) לתקנות בתי משפט (אגרות), תשס"ז-2007 קובעת כי:
הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה".
מכאן, שבהתאם לתקנות תהיה הזכאות לפטור מאגרה תלוית הוכחת שני תנאים מצטברים, האחד - הוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה; השני – כי ההליך מגלה עילה וכשעסקינן בהליך ערעור יש לבדוק את סיכויי הטענות הכלולות בערעור.
בהתאם להלכה על מי שטוען שהוא נעדר יכולת לשלם אגרה לפרוש בפני בית המשפט תמונה שלמה אשר למצבו הכלכלי כדי לשכנע בטענה שאינו יכול לעמוד בתשלום האגרה.
כך נאמר בע"א 229/89 חיים מצא נ. ציפורה מצא ואח', כי "בעל דין המבקש ליתן לו פטור מאגרה חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשלם את האגרה הקבועה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי... בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד"; כך בש"א 6669/94 מגרפטה נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ או בש"א 7664/99 סופר נ. סופר ועוד שורה ארוכה מאוד של החלטות שמכנה משותף להן – פרישת תמונה מלאה שיהיה בה להצביע על חוסר יכולת כלכלית.
יש גם לתת את הדעת לכך שפתיחת הליך משפטי מחייב תשלום אגרה וכל סטייה מחיוב זה היא חריגה מהכלל המחייב לבחון ולשקול את כל הנתונים הרלבנטיים ואין לאפשר מתן פטור אלא אם מתמלאים התנאים המלאים וכן כי בית משפט משוכנע בהצדק למתן הפטור.
כך לאחרונה (11.5.11) אומר כבוד השופט ג'ובראן בבשג"ץ 3320/11 ד"ר מעוז נ. הנהלת בתית המשפט:
"נראה כי במקרה דנן חשוב לחזור ולהדגיש מושכלות יסוד של מערכת המשפט. הליכים משפטיים עולים כסף. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות הן על בעל הדין שפתח את ההליך והן על מערכת בתי המשפט, קרי, הקופה הציבורית, והצד שכנגד. "בעוד שבין בעלי-הדין ובין עצמם מהווה תוצאת ההליך בסיס לחיוב הצד המפסיד בהוצאות הצד הזוכה, הרי שהשירות הניתן על-ידי המדינה – בקיומה של מערכת בתי-משפט – כרוך באגרה שפותח ההליך צריך לשלמה. מטיבו מהווה החיוב באגרה קשר בין השירות הניתן ובין החיוב של משלם האגרה"...
...אגרת בית משפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם לידי המדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כהשתתפות שלו בחלק מן העלות של ההליך המשפטי וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט...".
4.בבקשה נטען שהמבקש הוא פנסיונר בן 73, הכנסתו היא מקצבת שאירם של ביטוח לאומי – בסך של 3,450 ₪ ומעבר לכך, אין לו כל הכנסה אחרת. בבעלות המבקש רכב אך לטענתו אין לו רכוש אחר. לטענת המבקש, הוא חייב כספים לנושים שונים בסכומים של מאות אלפי שקלים ומזה שנים, מקבל עזרה בתרופות ומזון מארגון "לתת". עוד מוסיף המבקש, כי מצבו הבריאותי מחייב קבלת טיפולים רפואיים תכופים. המבקש טוען כי ניסה לממן את תשלום האגרה באמצעות עזרה מקרובי משפחה אך לא עלה בידיהם לסייע לו .
6.המשיבה 1 מתנגדת לבקשה וטוענת כי המבקש מסתיר מבית המשפט פרטים מהותיים בכל הקשור למצבו הכלכלי. לטענת המשיבה, במהלך ההליכים המשפטיים התברר שבבעלות המבקש נכסים ובכלל זה, דירה בת 4 חדרים בה הוא מתגורר (שהועברה, לטענת המשיבה, ללא תמורה לילדי המבקש בין היתר כדי למנוע מהמשיבה לממש אותה במסגרת ההליכים בינה לבין המבקש) וכן דירה נוספת אותה הוא משכיר. עוד הוסיפה המשיבה כי המבקש העיד, במסגרת ההליכים המשפטיים, כי לאחר פרישתו מעבודתו בבנק לאומי, קיבל כספי פרישה בסך של 900,000 ₪ וכן כי המבקש לא בהכרח מחזיק כספים אצלו באפיקים המקובלים (דהיינו, כי המבקש מחזיק כספים נוספים מעבר לאלה המוחזקים בחשבונות הבנק שלו). עוד נטען שהמבקש מלווה כספים לאנשים שונים ומקבל החזרים בתוספת ריבית גבוהה וכן שהמבקש אינו אדם מהימן ושבמסגרת ההליכים בבית המשפט קמא נקבע כי עדותו היתה מלאת סתירות.
המשיבה 2, בתגובה מטעמה, לא נקטה עמדה מפורשת בשל היעדר פרטים ביחס למצבו הכלכלי של המבקש.
7.כאמור לעיל, לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה.
למקרא תצהירו הלאקוני של המבקש, התרשמתי כי המבקש לא פרש בפני בית המשפט את מלוא הנתונים ביחס למצבו הכלכלי. בקשת המבקש לא נתמכה באסמכתאות כלשהן מלבד מסמך מההוצאה לפועל המעיד על חובות בסך של כ- 380,600 ₪. כך למשל לא צורפו לבקשה דפי פירוט תנועות חשבון בנק ו/או פירוט הוצאות באמצעות כרטיס אשראי (יוער, כי המבקש ציין שהוא מצרף לבקשה "אישורים מחשבון הבנק" אך אלה לא צורפו). המבקש לא פירט היכן הוא מתגורר והסתפק באמירה כי בני משפחתו תומכים בו בנושא המגורים. המבקש אף לא פירט כיצד הוא מממן את הייצוג המשפטי בהליך דנא (אף לא במסגרת תשובתו לתגובת המשיבה) וכן לא התייחס לקיומה של עילת תביעה במסגרת הערעור.
זאת ועוד, בהחלטתי מיום 27.6.11 אפשרתי למבקש להשלים את תשובתו לתגובת המשיבה באמצעות צירוף מסמכים רלבנטיים וכן מתן מענה לטענות המשיבה ביחס לדירות הנזכרות בתגובת המשיבה אך בתשובה הנוספת שהגיש המבקש, לא מצאתי הסברים לטענות המשיבה מלבד הטענה כי הרישום הסטאטוטורי הוא הקובע וכי הדירה שהיתה בבעלות המבקש הועברה לילדיו.
היעדר מתן הסבר ענייני או הסבר בכלל ותשובות לאקוניות בקשר לנכסים הנזכרים בתגובת המשיבה מחזקים את המסקנה כי מצבו הכלכלי אינו רעוע כנטען ובודאי אינם מצדיקים מתן פטור מאגרה.
8.מעבר לצורך, אוסיף כי בכל הקשור לשאלה האם ההליך מגלה עילה ובמקרה דנא, ההתייחסות היא לסיכויי הערעור, הרי שמבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. עיון בהודעת הערעור מעלה כי עיקר השגותיו של המבקש עניינן קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא שנסמכו על ראיות ועדויות שנשמעו בפניו. כך למשל נטען על ידי המבקש כי בית המשפט קמא התעלם מחלקים בעדות המשיבה בהם התגלו סתירות כאלה ואחרות ומאידך עשה שימוש בראיות שאינן רלבנטיות – בקביעות עובדתיות מסוג זה, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן.