פסק דין
התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבה בתאונה נשוא התביעה. מדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים ארבעה כלי רכב. רכב התובעת היה הרכב הראשון, לאחריו רכב מסוג סיטרואן בו נהגה הנתבעת 1 (להלן: "פוגע ראשון"), לאחריו רכב מסוג מזדה בו נהג נתבע 3 (להלן: "פוגע שני") ולאחריו רכב מסוג שברולט בו נהג נתבע 5 (להלן: "פוגע שלישי").
לרכב התובעת נגרמו נזקים בחלק האחורי בלבד. העידו בפני רק נהג התובעת ונהגת פוגע ראשון. נהג פוגע שני ונהג פוגע שלישי זומנו למתן עדות אך לא התייצבו. בנסיבות אלו הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על יסוד העדויות שנשמעו ועל יסוד כל המסמכים שהוגשו, הכוללים את הודעות הנהגים לחברות הביטוח, את תיק המשטרה במלואו, את חוות דעת השמאים לרכבים המעורבים, ומסמכים מתביעה אחרת שהגיש נהג פוגע שני נגד פוגע שלישי (ת.ק 000198/09).
התאונה אירעה ביום 19.05.08 וחלפו מאז יותר משנתיים. שני הנהגים שהעידו בפני (נהג התובעת ונהגת פוגע ראשון) העידו שבמועד מסירת עדותם במשטרה הם זכרו את האירועים טוב יותר, כפי שאך הגיוני הדבר. בנסיבות אלו אני סבורה כי יש ללמוד על פרטי התאונה בראש ובראשונה מהודעות הנהגים המעורבים במשטרה, ומקום בו עדויות הנהגים אינן עולות בקנה אחד עם הודעות אלו, אני מעדיפה את האמור בהודעה במשטרה. אוסיף כי למרות שנהג התובעת אמור לכאורה להיות אדיש לגבי השאלה מי מבין הנתבעים ישא באחריות לנזקיו, התרשמתי כי עדותו לא היתה נטולת פניות.
נהג התובעת העיד במשטרה כי תחילה הוא קיבל מכה מאחור, ולאחר מכן הוא שמע מכה נוספת מאחור ואז שמע מכה נוספת. מהודאה זו עולה שתחילה פגע בתובעת רכב פוגע ראשון, ולאחר מכן נשמעו שתי פגיעות נוספות, של פוגע שני ושל פוגע שלישי. בעדותו בפני העיד נהג התובעת דברים שונים, לפיהם תחילה שמע חריקות בלמים ורק לאחר מכן הוא קיבל מכה חזקה מאחור, דבר שעשוי לתמוך בגרסה לפיה פוגע ראשון הספיק לבלום, ולאחר מכן נהדף קדימה ופגע ברכב התובעת. עדות זו אינה תואמת לאמור בהודעה במשטרה ומהטעמים שפורטו אינני מקבלת את העדות ואני מעדיפה את האמור בהודעה במשטרה.
נהגת פוגע ראשון טענה במשטרה כי היא בלמה ונעצרה וכשנייה לאחר מכן הרגישה מכה מאחור, נהדפה קדימה ופגעה ברכב שלפניה. כך גם העידה בפני. נהג פוגע שני מסר במשטרה שהוא קיבל מכה מאחור ונהדף קדימה לעבר המכונית שלפניו, שהוא הרגיש שתי מכות, אחת מקדימה ואחת מאחורה, ושהמכה מאחור קדמה למכה מלפנים. כך נאמר גם בהודעתו לחברת הביטוח. נהג פוגע שלישי מסר במשטרה שרכב לפניו עצר, הוא בלם אך פגע בו. כך מסר גם לחברת הביטוח.
בתיק המשטרה מצוייה הודעה של עד נוסף, מר גולן אידלסון, שהיה הרכב החמישי אך הספיק לבלום ולא היה מעורב בתאונה. אידלסון לא זומן לעדות אך, כאמור, הוסכם שתיק המשטרה כולו יוגש. לגרסת אידלסון פוגע שני פגע תחילה בפוגע ראשון, ורק לאחר מכן פגע בו פוגע שלישי. אידלסון לא ראה באיזה שלב נפגע רכב התובעת. עדות זו אינה תומכת בגרסת פוגע שני, ועולה ממנה כי פוגע שני פגע בפוגע ראשון ללא קשר לפגיעת פוגע שלישי.
מחוות דעת השמאים עולה שעיקר הנזקים שנגרמו לרכב פוגע ראשון נגרמו בחלק האחורי, ועיקר הנזקים שנגרמו לפוגע שני, הם במוקד הקידמי. התביעה הקטנה הוגשה על ידי נהג פוגע שני נגד נהג פוגע שלישי, והוסכם בה שפוגע שלישי יישלם לפוגע שני את מלוא הנזק.
עד כאן החומר בפני.
קשה כיום לדעת מה חלקו המדוייק של כל אחד מהרכבים בפגיעה שנגרמה לרכב התובעת, וקשה לצפות מהתובעת שתוכל להוכיח את היקף הנזק שגרם לה כל אחד מהנתבעים. בנסיבות אלו אין מנוס מהערכת חלקו של כל אחד מהנהגים המעורבים. לעניין זה אני מוצאת לנכון להתחשב בעיקר בהודעותיהם במשטרה של נהג התובעת ושל אידלסון, שכן מדובר בהודעות של מי שאין להם עניין בתוצאות חלוקת האחריות בין הנתבעים השונים. מהודעות אלו עולות שני מסקנות: האחת, רכב פוגע ראשון פגע תחילה ברכב התובעת, ורק לאחר מכן היו פגיעות נוספות. השנייה, פוגע שני פגע תחילה בפוגע ראשון ורק לאחר מכן פגע בו פוגע שלישי.
המסקנה המתבקשת משתי קביעות אלו היא שבכל הקשור לנזקי התובעת, יש להטיל את מירב האחריות על פוגע ראשון, אחריות פחותה על פוגע שני, והאחריות המועטה ביותר על פוגע שלישי.
הצדדים לא זימנו לעדות שמאים, ובנסיבות אלו, אינני מוצאת לנכון להסיק מסקנות ממשיות מאופי ומיקום הנזקים שנגרמו לכל אחד מהרכבים המעורבים. אינני סבורה גם שהחלטתו של פוגע שלישי לפצות את פוגע שני על מלוא נזקיו, לאחר שאין מחלוקת שהוא פגע בו מאחור, מעידה כי הוא הנושא באחריות לנזקי התובעת, הרכב הראשון בשיירה.
במכלול הנסיבות האמורות, אני מחליטה לחלק את האחריות לנזקי התובעת באופן שפוגע ראשון יישא באחריות בשיעור של 60%, פוגע שני בשיעור של 25%, ופוגע שלישי בשיעור של 15%.
לאור האמור אני מחייבת את הנתבעים 1 – 2 , באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך של 5,310 ₪, את הנתבעים 3 – 4, באמצעות הנתבעת 4, לשלם לתובעת סך של 2,213 ₪, ואת הנתבעים 5 – 6 באמצעות הנתבעת 6, לשלם לתובעת סך של 1,327 ₪. הסכומים האמורים ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל. כמוכן ישלמו הנתבעים לתובעת את אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר טרחת העד כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ. סכומים אלו יחולקו בין הצדדים לפי שיעור האחריות הרובצת על כל אחד מהם.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.
המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, י"ח אב תש"ע, 29 יולי 2010, בהעדר הצדדים.