בימ"ש מחוזי חיפה החליט ברוב דעות לדחות את ערעור המדינה על אי הרשעת נמל חיפה בעבירות של זיהום ים

השופטת ת' נאות-פרי:

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בחיפה (כב' השופט ד"ר זאיד פלאח) בת"פ 23689-02-12, אשר ניתן ביום 20.7.15, בו נקבע שאין להרשיע את המשיבה, חברת נמל חיפה בע"מ (להלן: "נמל חיפה"), כמו גם את שאר הנאשמים בבית המשפט קמא, בעבירות שיוחסו להם, למרות הקביעה כי העבירות בוצעו.

הערעור שבפנינו מתייחס אך לאי-הרשעת נמל חיפה.

רקע כללי –

1. כנגד נמל חיפה וארבעה ממנהליה הבכירים, הוגש כתב אישום בנוגע לאירוע שהתרחש ביום 10.8.2010. במועד זה, נצפתה בנמל חיפה פעולת פריקה של אנייה אשר הכילה חומר בתפזורת, באמצעות מנוף. במהלך הפריקה, הוטל לים חלק מהמטען שהיה על האנייה. המטען, הכיל חנקות, זרחן ופחמימות בריכוז גבוה, הגורמים לעלייה משמעותית בריכוזי המיקרו-אצות המפרישות רעלנים בתוך המים (להלן: "האירוע").

      עקב כך, הוגש כתב אישום כנגד נמל חיפה וארבעת הנאשמים הנוספים ובו יוחסה להם  עבירת זיהום ים, מכוח סעיפים 2, 6(א)(1), 6(ה) ו-6א' לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק מניעת זיהום ים") ועבירת השלכת פסולת לרשות הרבים, מכוח סעיפים 2, 13(ב) ו-15 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק שמירת הניקיון").

      הנאשמים הנוספים היו מנכ"ל נמל חיפה, סמנכ"ל התפעול, ראש מחלקת המכולות ויו"ר ועדת הבטיחות, וראש ענף התפעול וממלא המקום של מחלקת התפעול.

2. לאחר תחילת ההליכים הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הודו נמל חיפה והנאשמים 2, 3 ו-5 בעבירות המיוחסות להם (וזאת לאחר שההליכים לגבי הנאשם מס' 4 עוכבו).
3. ביום 13.1.2013 קבע כב' בית המשפט קמא כי הנאשמים כולם ביצעו את העבירות המיוחסות להם, אך טרם מתן גזר הדין וטרם בחינת השאלה אם מן הראוי להורות על הרשעתם או להימנע מכך, הורה כב' השופט קמא על הכנת תסקירים של שירות המבחן, לגבי כל הנאשמים (למעט הנאשם 4). תסקירים לגבי הנאשמים 2, 3 ו-5 הוכנו וכללו המלצה להימנע מהרשעה והמלצה להטלת צווי של"צ. הכנת התסקיר לגבי נמל חיפה התעכבה למשך יותר משנתיים, עקב ההמתנה למתן פסקי הדין בבית המשפט העליון ברע"פ 8487/11 חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ נ' מדינת ישראל (אשר ניתן ביום 23.10.2012, להלן: "רע"פ נמלי ישראל"), ולאחריו בדנ"פ 8062/12 מדינת ישראל נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (שניתן ביום 2.4.2015, להלן: "דנ"פ נמלי ישראל"), והדיון נדחה מעת לעת בהתאם. לאחר מתן פסק הדין בדנ"פ נמל חיפה, בו נקבע, בין היתר, שניתן לבחון אי-הרשעה של תאגיד גם ללא הכנת תסקיר של שירות המבחן, נקבע מועד לטיעונים בסוגית ההרשעה למול אי-ההרשעה ולטיעונים לעונש.
4. לאחר שמיעת הטיעונים ביום 1.7.2015, קיים כב' השופט קמא אף ביקור בנמל חיפה בנוכחות הצדדים (ביום 15.7.15), נשמעו טיעונים משלימים לאחר הביקור, ולאחר מכן ניתן פסק הדין נשוא הערעור.
5. כב' השופט קמא קבע, בתמצית, כי מתחם העונש ההולם בנסיבות הוא קנסות וחתימה על התחייבויות כספיות להימנע מעבירות דומות, כאשר גובה הקנס לגבי נמל חיפה נע בין 30,000 ₪ עד 60,000 ₪ וגובה הקנס לגבי שאר הנאשמים צריך לנוע בין 5,000 ₪ ועד 20,000 ₪.

      עוד קבע כב' השופט קמא כי לאור ההלכות הפסוקות, לאחר שקילת טיעוני הצדדים ונוכח האמור בתסקירי שירות המבחן, לרבות חלוף הזמן ממועד האירוע ועד מועד מתן פסק הדין – יש מקום לוותר על ההרשעה לגבי כל הנאשמים.

      באשר לנאשמים 2, 3 ו-5 – פורטו הנתונים האישיים, כמו גם שיקולי השיקום כפי שהתבררו, ואין צורך לפרט בשלב הזה את מכלול הקביעות. בית המשפט מצא לנכון שלא להרשיעם אלא לחייב כל אחד מהם בפיצוי לטובת הקרן לשמירת הניקיון, לחתום על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירות דומות וניתן  לגבי כל אחד צו של"צ בהיקף התואם את המלצת שירות המבחן.

      באשר לנמל חיפה – קיבל כבוד השופט קמא את טיעוניה לגבי הצורך להימנע מהרשעתה, בין היתר, תוך הפניה למסמך אשר הוצג כראיה בתיק קמא, המכונה "מדד ההשפעה הסביבתי לשנת 2014" שמפרסם המשרד להגנת הסביבה (להלן: "מדד ההשפעה"), ובו מדורגות חברות בהתאם לקריטריונים הקשורים לדיני איכות הסביבה. כבוד השופט קמא קבע לגבי נמל חיפה כי מן הראוי שלא להרשיעה, שכן הרשעתה "עלולה להשחיר את פניה בפני משקיעים נוכחיים ועתידיים וכי הדבר עלול להביא לה לנזקים כלכליים ותדמיתיים מהם ניתן להימנע באם נאשמת זו לא תורשע אך תשלם פיצוי גבוה תוך חיובה בחתימה על התחייבות כספית גבוהה להימנע מביצוע עבירות דומות בעתיד" (עמ' 9, שורות 25 עד 28). עוד נקבע כי סוג העבירות המיוחסות לנאשמים ונסיבות ביצוען מאפשרים ויתור על ההרשעה, שכן העבירות אינן נמנות על הרף הגבוה של העבירות הסביבתיות וכי כחלק מהנסיבות יש אף לקחת בחשבון את המאמצים שהשקיעו כל הנאשמים לשם הימנעות מהישנות העבירות, כמו גם את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ועד היום (עמ' 9, שורות 7 עד 12). כב' השופט קמא הוסיף כי נמל חיפה, במובחן מהנאשמים הנוספים, אינה יכולה לבצע של"צ, ולכן האיזון הראוי יתבצע בכך שיוטלו עליה סכומי פיצוי והתחייבות בסכומים גבוהים יותר מאשר אלו שהוטלו על שאר הנאשמים. בהתאם, נפסק כי נמל חיפה תשלם פיצוי בסך 50,000 ₪ לטובת הקרן לשמירת הניקיון (בחמישה תשלומים חודשיים) ותחתום על התחייבות כספית בסך 100,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות למשך 3 שנים.

עיקר טענות הצדדים בערעור –

6. המדינה, המערערת, סבורה כי מן הראוי היה להרשיע את נמל חיפה בעבירות נשוא כתב האישום. לשיטת המערערת, בית המשפט קמא יישם באופן שגוי את ההלכה שנקבעה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל (21.8.1997), להלן: "הלכת כתב", שכן יישום הולם של הלכת כתב בהתייחס לעבירות הסביבתיות שבוצעו, ובהינתן שלא הוכחה פגיעה חמורה בשיקום של נמל חיפה, חייב היה להביא למסקנה כי יש להרשיע את נמל חיפה.

      באשר לפגיעה האפשרית הנטענת בנמל חיפה, לו תורשע, עמדת המערערת היא כי אין בסיס לטיעון הסומך על דירוג נמל חיפה במדד ההשפעה. ראשית, נוכח העובדה כי נמל חיפה כלל אינה נכללת ואינה מדורגת במדד זה. שנית, לשיטת המערערת, אף אם היתה נמל חיפה נכללת במדד, אין תוחלת לטענת הפגיעה מצד נמל חיפה, שהרי מטרת מדד ההשפעה היא לשקף את התנהלותן של החברות הנכללות בו בנושאי סביבה, ומכאן שקבלת הטענה כי פרסום דבר הרשעה בעבירה סביבתית יפגע בדירוגה של חברה ועל כן יש להימנע ממנו, חותר תחת הרציונל שבבסיס קביעת המדד ופרסומו מלכתחילה. בהתייחס לטענה לפגיעה בנמל חיפה בשל היתכנות עתידית שההרשעה תביא לירידה באטרקטיביות של נמל חיפה בפני משקיעים פוטנציאליים – טוענת המערערת כי לא הוצגה אינדיקציה לנזק בפועל ורק נטען לקיומה של הסתברות עתידית "לא ברורה" לכך שאולי מאן דהוא יבקש להשקיע כספים בעתיד בנמל חיפה.

      לעניין חומרת העבירות – לשיטת המערערת שגה בית המשפט קמא בקובעו כי המדובר בפגיעה בערכים המוגנים ברמה בינונית, שכן המדובר בעבירות חמורות מבחינת רמת פגיעתן באינטרס הציבורי. עוד מצביעה המערערת על כך שההתנהלות שהביאה לכך שהעבירה בוצעה, לא היתה מיטבית, וכי ניתן היה בקלות, באמצעות קביעת נוהלים מסודרים וברורים, למנוע את התרחשות העבירה.