ביה"ד הגדול - שיתוף ספציפי בדירה שנרכשה על ידי הבעל עשור לפני הנישואין

הנדון: שיתוף ספציפי בדירה שנרכשה על ידי הבעל עשור לפני הנישואין

בפנינו ערעור על פסק דין שניתן בביה"ד בנתניה ביום (9.2.2023) בתיק 1379133/3. בביה"ד קמא נפסק, ברוב דעות, כי דירה שנרכשה ע"י האיש שנים רבות לפני הנישואין, ונרשמה על שמו, תחולק בין הצדדים בשווה.

רקע

בתאריך 29.2.1999 רכש האיש מחברת ....., דירה "על הנייר" בסך כ-654,000 ₪, כאשר מתוך זה הון עצמי בסך 140,000 ₪ ומשכנתא בסך 414,000 ₪. נרשמה על הדירה הערת אזהרה ע"ש האיש וע"ש אמו, וכן ע"ש בנק הפועלים. הלווה היחיד היה האיש. בשנת 2004, לאחר שהסתיימה בניית הדירה, עבר האיש להתגורר בדירה. בשנת 2008 הכירו הצדדים דרך עבודתם המשותפת. בין הצדדים היו פערי גילאים, האיש היה כבן 36 ואילו האשה כבת 20.לאחר 3 שנים, בהם היו לצדדים עליות ומורדות, פרידות וחזרות, שבהם הצדדים אפילו התרועעו עם מישהו אחר, נישאו הצדדים בתאריך ... 2011. מספר חודשים טרם נישואיהם עברו הצדדים להתגורר יחדיו בדירה. בתאריך 2.7.2012 ניטלה הלוואה מבנק הפועלים למשכנתאות בסך 100,000 ₪, ההלוואה נרשמה על שם שני הצדדים.

בהחלטתו, כתב ביה"ד קמא בדעת מיעוט, כי הדירה שנרכשה ע"י האיש יותר מעשור לפני נישואיהם, שייכת לו, ותישאר על שמו בלבד. ההכרעה הייתה כדעת הרוב שהדירה שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים.

טענות האיש

1. אין להסיק שהיה שיתוף ספציפי, מחמת העובדה שבשנת 2012 צורפה האשה כלווה על המשכנתא לדירה ע"י הערת אזהרה. ראשית, הדירה נרכשה בשנת 1999, 13 שנים לפני כן, וכל המשכנתא שולמה על ידי האיש (הן אחרי וכל שכן לפני). רישום האשה היה רק כנגד הלוואה חדשה בסך 100,000 ₪, ושהייתה "לכל מטרה" כפי שנרשם, וכלל לא לדירה, ורק עקב שיעבוד הנכס לטובת קבלת ההלואה בריבית נמוכה בתנאים טובים, כהלוואת דיור, נרשמה כמשכנתא, וממילא היה צורך להוסיף את האשה, מחשש של הבנק, שאם יוחלט על גבייה מהנכס, הבנק עלול להיתקל בקשיים, שמא תעמוד לאשה טענת דייר מוגן וכדומה, ועל כן דרש הבנק שגם האשה תרשם בהערת אזהרה על הדירה בנסח הטאבו כלווה. בהמשך, איחד הבנק את ההלוואות, ונוסף למשכנתא המקורית סך 100,000 ₪. יוער, כי אילו היה לוקח האיש את ההלוואה מהבנק (ולא מהבנק למשכנתאות), האשה כלל לא היתה רשומה.
2. בשנת 2019, לאחר שהושלם הליך הפרצלציה, נרשם האיש בנסח הטאבו לבדו. האשה שוב נרשמה בנסח הטאבו לא בשורה של הבעלים, אלא רק בשורה של הערת האזהרה על סך 100,000 ₪.
3. טענת האשה ולפיה הוריה סייעו לצדדים, ובכך סייעו כביכול לתשלום המשכנתא, דינה להידחות. האשה, וכן אמא שלה בעדותה, הסתמכו על טבלאות שהכינה האשה בעצמה, והן חסרות נתונים רבים ועובדות, לדוגמה, הכנסות האיש אינן מופיעות בטבלה. האשה  הציגה מצג שוא להטעות את ביה"ד קמא. טענות האשה לא נחקרו ולא נבדקו ע"י איש מקצוע מעולם.
4. הצדדים לא ערכו ביניהם הסכם ממון טרם נישואיהם, כך שחוק יחסי ממון חל עליהם, ועל פיו, נכסים שהיו לצדדים טרם נישואיהם מוחרגים מהאיזון הרכושי. על אף ההתפתחות בפסיקת ביהמ"ש העליון, ביחס לשיתוף בדירת המגורים של הצדדים, נקבעו בזה גדרים וסייגים רבים, ובמקרה זה, האשה לא עברה את תנאי הסף המינימאליים.
5. בהתאם למסקנת פסק דין של ביה"ד הגדול, בהרכב הדיינים הגאונים הרב יעקב זמיר, הרב מימון נהרי והרב ציון לוז-אילוז שליט"א, מתאריך 29.5.2017, העוסק בגדרים להחלת שיתוף בדירת המגורים לעניין איזון המשאבים, אין לשתף את האשה במקרה דנן במחצית הדירה.
6. המשך הטענות מובא בכתב הערעור.

טענות האשה

1. הדירה רשומה אמנם ע"ש האיש, אך האשה רשומה גם כן. האשה שותפה לפירעון המשכנתא (האשה הצטרפה, מיד לאחר חתונתם, לחשבון המשותף ממנו משולמת המשכנתא).
2. הורי האשה סייעו כלכלית לצדדים. בחלק מהשנים שולמה המשכנתא באמצעות עזרתם. ללא עזרתם, לא היתה אפשרות לשלם את הוצאות הילדים, אחזקת הדירה ותשלומי המשכנתא. ההורים העבירו לצדדים 4,500 ₪ כל חודש ופעם אחת העבירו 40,000 ₪ לכיסוי יתרת חובה בבנק. הם אף סייעו לצדדים בתחילת נישואיהם בקנית ריהוט. [צורפה טבלה המרכזת את חשבונות הבנק, וכן טבלה המתעדת את הסיוע שההורים נתנו לצדדים. ניתן לראות שהצדדים לא היו יכולים "לגמור את החודש" ללא עזרה זו, וממילא לא היו יכולים לשלם את המשכנתא.]
3. האיש לא עבד במשך כמה תקופות של מספר חודשים.
4. הדירה נרכשה תמורת סך של 600,000 ₪. גובה המשכנתא שלקח האיש היה 515,000 ₪. כלומר, למעט כ-100,000 ₪ כל הדירה מומנה באמצעות הלוואת המשכנתא.
5. בשנות נישואיהם האיש הצהיר כי הדירה שייכת לשניהם, ורשומה ע"ש שניהם. יתירה מכך, הצדדים התכוונו בשנת 2015 למכור את הדירה ולרכוש ביחד דירה אחרת, וישנן הקלטות על כך. כמו כן, ישנה הקלטה בה נשמע האיש מצהיר כי היה קונה את הדירה החדשה עם האשה בחלקים שווים.