בחינת פירוק שיתוף הפוגע במדור הילדים

לפנינו ערעור האישה (להלן: המערערת) באמצעות ב"כ טו"ר מרדכי שיינין על החלטת בית הדין האזורי ירושלים מיום ד' בתמוז תשע"ו (10.7.2016) שעניינה פירוק השיתוף בדירת הצדדים.

הבעל לשעבר (להלן: המשיב) מיוצג ע"י עוה"ד גילה נפתלין.

ההחלטה נשואת הערעור

להלן ציטוט מהחלטת בית הדין נשואת הערעור:

א.       ביום י"ד בסיוון התשע"ו (20.6.2016) ניתנה החלטה, המתייחסת למכלול התביעות התלויות ועומדות בין הצדדים. לאור האמור בסעיף ח' להחלטה הנ"ל, התובע הציג לבית הדין צו עיקול מטעם בית המשפט מיום ט"ז בסיוון התשע"ו (22.6.2016) על סכום של 221,000 ש"ח, המוחזקים בבית הדין עבור הנתבעת. בנסיבות שבפנינו בית הדין מנוע מלהעביר לנתבעת את מלוא הסכום שנקבע בהחלטה הנ"ל.

 ב.      בפנינו בקשות משני הצדדים: הנתבעת מבקשת לעכב את הליך פינוי הדירה, והתובע מבקש כי פינוי הדירה יתבצע בהתאם לאמור בסעיף ד' להחלטה הנ"ל, שלושים יום לאחר סידור הגט.

לאחר עיון בטענות הצדדים ביה"ד קובע שאין מקום לשינוי בהוראות שניתנו בהחלטה הנ"ל. בשלב שקדם להחלטה הנ"ל, היה ידוע לצדדים על ההליכים המתנהלים בערכאות ביחס לתביעה הכספית שהוגשה כנגד האישה, ובהתאם לכך נכתב סעיף ח' להחלטה.

הנתבעת ידעה מראש כי תאלץ להתמודד מול אותה תביעה, ומעולם לא העלתה לסדר היום כתנאי, שפירוק השיתוף יתקיים בכפוף לכך שתזכה באותה תביעה. לפיכך גם היום לאחר שניתן צו העיקול בבית המשפט, שמעצם טיבו הינו צו זמני בלבד עד להשלמת בירור התביעה, אין מקום שההליכים המתנהלים בערכאות, ישפיעו על ההליכים לפירוק השיתוף בדירה. הליכים אלה מתנהלים במקביל, ללא תלות בין תוצאות ההליך בתביעה הכספית למועד פינוי הדירה הקבוע בהחלטת בית הדין.

לאור האמור, הנתבעת רשאית להגיע למזכירות בית הדין ולקבל לידה את הצ'ק על סך 190,112 ש"ח בלבד, אולם הצ'ק השני על סך 221,000 ש"ח יישאר בכספת בית הדין, עד שתתקבל החלטת בית המשפט ביחס לסכום זה.
הסכום שתקבל האישה יאפשר לה להסדיר עבורה ועבור הקטינים מדור חילופי, ויש בכך מענה להוראות סעיף 40א לחוק המקרקעין.

ג.       בהתאם לאמור בסעיף ד' להחלטה הנ"ל, בית הדין מאפשר לנתבעת ארכה של פרק זמן נוסף לביצוע המעבר למדור חילופי ופינוי הדירה, לא יאוחר מיום כ"ט בתמוז תשע"ו (4.8.2016).

במידה והנתבעת לא תמלא אחר הוראות ביה"ד כמתחייב, יינתן צו פינוי כמבוקש על  ידי התובע.

ד.       בקשת התובע שהצ'ק יועבר לנתבעת רק במועד העברת החזקה בדירה לתובע, אינה יכולה להתקבל מאחר וסכום הכסף נחוץ לנתבעת לצורך השגת מדור חלופי וביצוע  המעבר וחייב להיות בידה עוד קודם לביצוע המעבר.

על החלטה זו הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע פינויה מהדירה, ובית הדין הוציא החלטה נוספת מיום כ' בתמוז תשע"ו (26.7.2016), ובה דחה את בקשת המערערת מהנימוקים המפורטים בהחלטה כדלהלן:

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, ביה"ד מחליט לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית הדין מיום ד' בתמוז תשע"ו (10.7.2016), עקב רצון הנתבעת להגיש ערעור לבית הדין הגדול.

ביום כ"ט באייר תשע"ו (6.6.2016) הצדדים התגרשו בהסכמה, ולאחר מכן התקיים דיון בתביעות נוספות התלויות ועומדות וגובשו הסכמות, לפיהן הבעל ירכוש את הדירה בבית שמש. האישה חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר לאפשר את ביצוע ההליך. בעקבות הדיון, ביום י"ד בסיוון תשע"ו (20.6.2016) וביום ד' בתמוז תשע"ו (10.7.2016), ניתנו החלטות הקובעות את ההסדרים המחייבים את הצדדים. לא הוצג בפנינו כתב ערעור לבית הדין הגדול וגם הערעור טרם הוגש. בפנינו רק בקשה המביעה כוונה להגיש ערעור על יסוד טעמים המפורטים בבקשה.

אחר עיון בחומר שבפנינו, בית הדין מבהיר: כלל יסוד הוא שמי שזכה בדינו זכאי לממש את זכייתו בדין, ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג, במיוחד כאשר מדובר בהסדר רכושי. הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין ניתן רק בכפוף לכך שיש סיכוי לערעור להתקבל.

בנסיבות שבפנינו לדעת בית הדין אין יסוד לערעור, מאחר וההחלטות שניתנו היו על יסוד הסכמות הצדדים, ולא עלתה כל טענה שיש לתת מענה בהתאם לסעיף 40א' לחוק המקרקעין.