בדיחי נ' מ"י הוועדה לעיצום כספי וציגלברג

1.ערעור על החלטת המשיבה מיום 15.8.16 במסגרתה הוטל עיצום כספי מכח סעיף 9לחוק איסור הלבנת הון , תש"ס – 2000 על דרך תפיסת כספים שהיו באמתחתו של המערער.

רקע:

2.בליל ה- 8.8.16 הגיע המערער לישראל מגינאה המשוונית באפריקה , ועבר דרך "המסלול הירוק" בנתב"ג. המערער איש עסקים ,הגיע לארץ יחד עם גיסו ואילו אשתו, ששהתה עמו בחו"ל, שבה ארצה (עם בנם), מספר ימים קודם לכן ביום 4.8.16.

3.לאחר שעבר את המסלול הירוק התבקש המערער ע"י עובד המכס, להניח חפציו במכונת השיקוף ונשאל ע"י האחרון אם יש ברשותו סכום כסף. המערער השיב בחיוב, וכשנשאל כמה כסף יש ברשותו, השיב כי ברשותו כ- 40,000 אירו. בבדיקה שנעשתה התברר כי ברשותו של המערער (בתיקו האישי ובמזוודת היד), היו כספים במזומן בסכום גבוה יותר - של כ- 77,500 אירו, בשטרות של 500 אירו. באותו מעמד, הושבו לידיו כספים בשווי כ- 100,000 ₪, ונתפסו 47,500 אירו .

4.המערער נדרש לחקירה ובחקירתו השיב כי לא היה מודע לחובת הדיווח לפי החוק וכי לא ראה את שלטי המכס המיידעים בדבר חובת הדיווח. ההסבר שנתן להעדר דווח מלא של סכום הכסף היה נעוץ בהעדר זיכרון דבר שיעור הכספים שהיו עמו בתיק. לשאלת מקור הכספים ולעובדה שהכספים במזומן נדרשו להחזקתם באמתחתו נוכח עיסוקו במסגרת חברה ישראלית העוסקת באבטחה ממלכתית ברמת הממשל, נתן המערער פירוט בע"פ.

5.באותו היום, ה- 10.8.16, נשלחה למערער הודעת זימון לדיון אצל הוועדה בנוגע לבקשה להטלת עיצום כספי בשל הפרת חוק הלבנת הון, בהודעת דואר אלקטרוני לפי פרטי הקשר שלו ושל רוה"ח שלו שמסר בחקירתו.

6.הוועדה התכנסה ביום 15.8.16 ולנוכח אי התייצבות המערער נדון הנושא בהעדרו והוועדה מצאה בהתבסס על חומר החקירה וללא טעונים נגדיים להטיל עיצום כספי בגובה הסכום שנתפס.

7.ביום 16.8.16, יצר המערער קשר בדוא"ל עם מזכירות הוועדה וטען כי לא קיבל את ההודעה או הזימון, ולכן לא התייצב אליו וביקש שתינתן לו אפשרות להתייצב בפניה ולטעון, באמצעות אשתו, שלה ניתן ייפוי כוח לייצגו בדיון, כיוון שהוא עוזב את ישראל באותו היום. למרות שהתכנסה כבר קודם לכן, נעתרה הוועדה לקיים דיון נוסף בעניינו של המערער, ורעייתו הוזמנה להשמיע עמדתו למחרת.

8.בהתאם, נערך ביום 17.8.16 דיון מחדש בנוכחות רעיית המערער שהציגה עמדתו. האחרונה הסבירה לנציגי הוועדה כי היעדרות בעלה מהדיון הקודם ארעה משום שלא קיבל טלפון או הודעה בדבר קיומו. כמו כן, שבה על רב טענות המערער ,בחקירתו, כי מקור הכספים הוא בחברה שבמסגרתה פעל, כי באופן רגיל נוהג המערער לשאת עימו סכומי כסף גדולים במזומן, בין היתר, למטרת מילוט מהיר בתנאי עיסוקו. עוד חזרה על הטענה כי המערער הגיע ארצה בנסיבות של בהילות ודחיפות, לצורך השתתפות בביקור לא מתוכנן של נשיא גינאה המשוונית בישראל. רעיית המערער ציינה כי המערער נוהג לצאת ולהיכנס לישראל בתדירות, כי היא עצמה מודעת לחובת הדיווח, וכי היא סבורה כי גם המערער מודע לחובת הדיווח. היא הדגישה כי הכסף הוכנס לישראל בטעות ועקב שכחה גרידא, וכי מדובר בטעות בתום לב.

החלטת הוועדה

9.בהחלטה נושא הערעור, נקבע כי המערער הפר את הוראת סעיף 9 לחוק ,ומשכך הוטל עליו עיצום כספי בשווי של 47,500 אירו שנתפסו (כ- 200,000 ₪). הוועדה ציינה כי היא מתקשה להאמין לטענת המערער, כי שכח שהוא נושא באמתחתו סכום של למעלה מ- 70,000 אירו, הגם שמדובר בחבילה של 140 שטרות בלבד. יתרה מכך, לא נתנה אמון בגרסתו לענין מקור הכספים משום שלא טרח להמציא אישור על משיכת הכספים, בסמוך למועד תפיסתם, על מנת לבסס את גרסתו, ודחתה טענתו כי לא היה מודע לחובת הדיווח, ובכל מקרה, הדגישה כי מדובר בחובה מוחלטת.

בהחלטה צוין כי הוועדה שקלה את כלל נסיבות המקרה, לחומרא - את סכום ההפרה ואת העובדה שגרסת המפר נמצאה לא אמינה, ולקולא - העובדה שמדובר בהפרה ראשונה.

טענות הצדדים

עיקר טענות המערער: