כ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1. התובע הגיש תביעה שבמסגרתה ביקש להכיר במחלת ריאות חסימתית ודום נשימה בשינה כפגיעה בעבודה.

2. ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה ימונה מומחה יועץ רפואי בתחום הריאות לעניין הקשר הסיבתי, על פי העובדות המוסכמות כדלקמן:

א. התובע יליד 1962.

ב. התובע עבד כ-24 שנים כצבעי, חשוף לצבע.

3. ביום 22.2.16 מונה ד"ר שבתאי ורסנו כמומחה מטעם בית הדין.

ד"ר ורסנו ביקש מהתובע לבצע בדיקות שונות ולהמציא חומר רפואי נוסף על מנת לאפשר לו לחוות את דעתו בשאלות שהופנו אליו.

לאחר שהוגש החומר הרפואי הגיש ד"ר ורסנו את חוות דעתו, שבה ציין את הדברים הבאים:

א.מהי המחלה שממנה סובל התובע?

כאמור בחוו"ד הקודמת לא היה בתיקו הרפואי נתונים על מחלת ריאות כזו או אחרת. במסמכים הרפואיים ממרפאת ריאות "בת ימון", כנ"ל, עולה כי פנה לברור קוצר נשימה. צוין כי קודם לכן אובחן במרפאת ריאות בי"ח בילינסון כסובל מדום נשימה חסימתי בשינה בדרגה קשה אך לא הציג את התוצאות. צוין כי צילום חזה "ללא תסנין או תפליט". ב- 15.9.13 המציא תפקודי ריאות (ראו טבלה למטה) שתוצאותיהן יוחסו לעודף משקל. סוכם באותם ביקורים כי "לא נמצאה עדות לבעיה ריאתית פעילה שיכולה להסביר את תלונותיו". ב 2.11.16 ביצע תפקודי ריאה מלאים, על פי בקשתי. תפקודי הריאה לא מדגימים הפרעה חסימתית כלל וכלל (היחס FVC/FEV1 תקין לחלוטין) והערכים משקפים כביכול רסטריקציה ריאתית (הקטנה של נפחי הריאות). על אף כי לא הודגמה הפרעה חסימתית הרי שלאחר מתן מרחיב סמפונות (בטבלה למטה: B.D post) יש "שיפור" גדול בתוצאות והקיבולת FVC השתפרה במידה מאד ניכרת (ולכן גם FEV1). מכוון שמרחיב סמפונות לא יכול לשפר מצב של רסטריקציה ריאתית התוצאות השונות זו מזו תומכות בכך כי שתי הבדיקות, זו שלפני מתן מרחיב סמפונות וזו שלאחריו בוצעו על ידי הנבדק בשיתוף פעולה משתנה. תוצאות כאלו רואים בד"כ כאשר הנבדק אינו משתף פעולה, אם בשל חוסר הבנה או בשל רצון לרווח משני. לסיכום: אין במסמכים שהוצגו לי בכדי להצביע על מחלת ריאות".

מסקנת המומחה, אפוא, היא כי אין עדות לפגיעה בעבודה אצל התובע.

4. חוות הדעת הועברה לב"כ הצדדים אשר היו רשאים לבקש להעביר למומחה שאלות הבהרה.

לא הוגשה בקשה לשאלות הבהרה מטעם מי מהצדדים.