ב"ל 55273-01-13 . לפני

1.בפנינו תביעה שהגישה התובעת כנגד החלטת הנתבע מ- 14.11.12 הדוחה תביעתה להכיר במחלת מקצוע בגין הצוואר כפ"ע.

טוענת התובעת בתביעתה לביה"ד כי החלה לעבוד ב- 7.10.10 בהום סנטר במחלקת כלי בית ובעבודתה פרקה סחורה אותה סידרה במדפים – עבדה עם כלים כבדים ועבודה מאומצת.

ב- 5.8.12 פנתה לרופא בשל כאבים עזים בצוואר ובכתפיים.

בטופס בל/250 (ללא תאריך) צויין כי נפגעה ב- 2.8.10, "עפ"י טענת העובדת, נפגעה בגב בעת ביצוע מטלותיה, כתוצאה מהרמת משאות".

בת.ר.ר.נ.ע. מ- 21.10.12 אין תאור ארוע (צויין רק תאריך תאונה 2.8.10) ונקבע אי כושר מ- 5.8.12 ועד 25.10.12.

2.בהגנתו עתר הנתבע לדחיית התביעה, משלא הוכחו ארועים תאונתיים זעירים לפי תורת הפגיעות הזעירות, לא הוכחו תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן, ללא הרף, על אבר מוגדר בגוף.

3.התובעת הגישה תצהירה בו טענה כי עבדה 6 שע', 6 י"ע, 2-3 שעות בממוצע עסקה בסידור סחורה ארוזה, במשקלים 5-25 ק"ג, תוך שפרטה הפעולות, וכן במתן שירות ללקוחות, נקיון המחלקה, שיווק, מכירה ופינוי קרטונים.

ביום 23.3.14 נשמעה בפנינו עדות התובעת.

מטעם הנתבע העיד מנהל הסניף, מר זאב פיינרמן (החתום על ט' בל/250 "המנהל") ביום 28.9.14.

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב: התובעת (24.11.14) והנתבע (23.2.15).

4.הראיות