ב"ל 48165-12-12 ארקוס נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע הגיש תביעה בגין אי הכרה בפגיעה מיום 27.12.11 כפגיעה בעבודה.

בנוסף טען לפגיעה מסוג מיקרוטראומה.

2.כך נאמר בתצהיר התובע:

"א.הנני יליד 1959 ועובד החל מ- 2008 במפעל וון רול שנאים בע"מ, במחלקת שנאים גדולים במחלקת ליפופים.

ב.עבודתי היא עבודה פיזית בחלקה (משך 4-5 שעות בכל יום עבודה), באופן שבתחילת העבודה אני נדרש למשוך ידנית כבלים גדולים תוך שימוש במכשירים כבדים השוקלים 4-5 ק"ג על מנת להכניס אותם לתוך מכונה לתחילת הליפוף.

ג.בסיום הליפוף אני מבצע חיתוך של הכבלים, כיפוף הקצוות באמצעות שימוש במכשירים כבדים ובידודם, תוך מאמץ פיזי של נשיאה ומשיכה. ...

ד.ביום 27.12.11 בשעה 15.00 לערך בסיום עבודתי החריגה כמפורט בסע' 3 להלן, הרגשתי כאב חד כמו מכה בגב התחתון אשר הקרין לרגל שמאל. מעולם לא סבלתי כאב פתאומי שכזה. הכאב היה בעוצמה כזו שנפלתי ארצה וחשתי שאני מאבד הכרתי (להלן: "האירוע").

ה.שני עובדים באו ועזרו לי לקום, לא יכולתי להתיישר מפאת כאב חזק בגב וברגל.

ו.ביקשתי להתפנות לביתי ונלקחתי באמצעות מונית. למחרת פניתי לטיפול ראשוני לביה"ח מאיר, שם נמצא כי אני סובל מבלט דיסק ניכר ומלחץ ניכר בחוליה מותנית.

בנוסף אטען כי בעבודתי אותה ביצעתי במועד קרות האירוע התאמצתי יתר על המידה ובאופן החורג מאופי עבודתי הרגיל, שכן נדרשתי לבצע תיקון של עבודת אחר (יתר ליפופים מהמתוכנן עפ"י השרטוט), פעולת הפירוק נעשית ידנית בעוד שהליפוף נעשה ע"י מכונה, כך שהמאמץ באותו יום היה כפול שכן היו 2 כבלים שלופפו יותר מדי (משקל כבל 40 ק"ג, ובתיקון נאלצתי לשאת משקל של 80 ק"ג), וכן בשל ביקורת חיצונית נדרשתי ע"י המנהל לפנות שאריות הכבלים שפורקו על ידי, עבודה שאיני עושה אלא מי שמפנה את השאריות הכבדות למכולת הפסולת היינו המלגזן, כך שנאלצתי באופן חריג לשאת ולסחוב ידנית את שאריות הכבלים למכולת האיסוף ולהרימם אל מעבר גובה המכולה – מטר וחצי, משלא היתה בנמצא עגלה או מלגזן באותה עת, פעולה בלתי שגרתית עבורי. נשאתי את כל הפסולת הכבדה מרחק של כ- 20 מטר מהמקום שעבדתי למכולת הפסולת.