פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעתו של פלוני (להלן: "התובע") להכיר במחלת הלוקמיה כמחלת מקצוע בהתאםלתוספת השנייהלתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 ו/או כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.

התובע טוען כי מחלתו היא מחלת מקצוע משהיא נגרמת כתוצאה מ"הרעלת בנזן (בנזול) ונגזרותיו" כלשון התוספת השניה לתקנות האמורות.

התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה כ- 21 שנים לאחר שחלה, והיא נדחתה ע"י הנתבע ביום 9.12.19 משני נימוקים: הראשון – שיהוי רב בהגשת התביעה – 21 שנים לאחר היווצרות העילה; השני – התובע לא נשא בנטל להוכיח את תנאי עבודתו אשר לטענתו גרמו לגרימת המחלה.

רקע עובדתי כללי:

1. התובע יליד 1950.

2. התובע עבד בפז מיום 28.2.82 ועד יום 31.12.1995. בהתחלה עבד התובע כעוזר חשב ובשנת 1985 התמנה לתפקיד "מנהל מחלקת חשבונאות ניהולית ודיווח כספי באגף הכספים" (נספח 9 לכתב התביעה – מכתב תשובה מטעם פז חברת נפט בע"מ).

3. בשנים 1996-2003 (למעט כ- 10 חודשים בשנת 1997 בהם היה חולה) המשיך לעבוד בפז כפרילנסר. לטענתו, המשיך לשמש כ"מנהל הכספים והחשב של שתי חברות בנות של פז – פז נכסי תעופה ופז שירותי תעופה".

   מחקירתו הנגדית בעניין זה עולה כי בתקופה זו הוא היה גם שותף בחברת "תלפיות כלכלה וכספים בע"מ", וכחלק מעבודתו בה עסק במתן שירותי חשבונאות לפז כאמור. התובע הציג לפנינו (נספח 2 להודעה מיום 29.12.20) הסכם משנת 1996, שנערך בין פז חברת נפט בע"מ לבין החברה באמצעותו. מההסכם עולה כי החברה באמצעות התובע תספק שירותי יעוץ לפז בנושאים: יעוץ פיננסי, חשבונאות, מיסים, וכן בנושאים שונים בתאום עם ראש אגף הכספים.

4. ב- 1/1997 אובחן התובע כחולה במחלת הלוקמיה.

5. את התביעה להכרה במחלתו כמחלת מקצוע הגיש התובע לנתבע בשנת 2018 (נספח 1 לכתב התביעה).