ב"ל 27647-10-13.31 ע.ד. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.עניינה של תובענה זו הינו תשלום קצבה מיוחדת להחזקה אישית בהתאם לתקנה 10(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים), תשכ"ח – 1968 (להלן – התקנות).

2.התובעת הינה ילידת 1974, אשר הוכרה כנפגעת עבודה מיום 31.12.06 וזאת עקב מחלת אנמיה, שנגרמה כתוצאה מעבודתה.

3.לתובעת נקבעו 75% נכות רפואית ולאחר יישום תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, הועמדה נכותה של התובעת על 100% נכות צמיתה.

4.לנוכח מצבה הרפואי והחשש כי תידבק בזיהום חיצוני, הגישה התובעת בקשה לקבלת קצבה מיוחדת, אולם הנתבע דחה את בקשתה.

5.תקנה 10 לתקנות, מגדירה זכאות למתן קצבה מיוחדת להחזקה אישית:

"10. (א) נכה, שעקב נכותו זקוק לעזרה בביצוע פעולות יום יום, זכאי לקצבה מיוחדת בסכום השווה ל-20% מהקצבה המיוחדת המקסימלית.

(ב) נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום יום, או זקוק להשגחה או להסעות שלא בתחבורה ציבורית במידה רבה, זכאי לקצבה מיוחדת בסכום השווה ל-40% מהקצבה המיוחדת המקסימלית.

(ג) נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היום יום או הזקוק להשגחה מתמדת או הזקוק בקביעות להסעות שלא בתחבורה ציבורית, זכאי לקצבה מיוחדת בסכום השווה ל-60% מהקצבה המיוחדת המקסימלית.

(ד) נכה שעקב נכותו תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היום יום זכאי לקצבה מיוחדת בסכום השווה לקצבה המיוחדת המקסימלית.