פ ס ק - ד י ן
מונחת בפני תביעה כספית בסך 2,589 ש"ח.
חברת סלקום ישראל בע"מ (להלן:
"התובעת") עוסקת במתן שירותי תקשורת טלפונית סלולרית וכן במכירת מוצרי קצה עבור שירותים אלו. לטענתה, הגב' לב ציונה (להלן:
"הנתבעת") ומר לב יעקב (להלן יחדיו:
"הנתבעים") התקשרו עם התובעת עבור קבלת שירותי רדיו טלפון אולם לא עמדו בהתחייבותם בגין קבלת השירותים. סכום החוב מורכב מחשבוניות שלא שולמו וכן בגין יתרת עלות המכשירים אותם רכשו מהתובעת (מכשיר טלפון ודיבורית).
בנוסף, פירטה התובעת כי הסיבה לאי תשלום חובותיהם של הנתבעים, נובע מסירובו של הבנק בו מתנהל חשבונה של הנתבעת לכבד את הוראת הקבע שהוענקה לטובתה של התובעת. לטענתה, ניסיונותיה לקבל אמצעי תשלום נוסף או הוראת קבע חדשה עלו בתוהו. עקב כך, נאלצה התובעת להגיש תביעה זו.
הנתבעת, מצידה, מתנגדת לתביעה ממספר מטעמים. לטענתה, הסכום שנתבע הינו בניגוד למה שהוסכם בינה לבין נציג שירות של התובעת בשם ערן (להלן:
"ערן"). הנתבעת ציינה כי לפי מכתבי הדרישה שקיבלה מב"כ התובעת, החוב עמד על למעלה מ- 4,000 ש"ח. זוהי גם הסיבה מדוע סכום התביעה אינו מדויק מול פירוט החוב שהציגה התובעת במסמכי התביעה שצירפה לתיק. לאחר מותו הטראגי של בעלה, ניגשה לתחנת שירות של התובעת, שילמה על אתר סך של 1,790 ש"ח כנגד חיבור מכשיר הסלולארי שברשותה בחזרה לרשת התובעת, לאחר שזו ניתקה אותה.
לא זו אף זו, הנתבעת טוענת שמסרה לערן את הוראת הקבע החדשה והתובעת היא זו שהתרשלה בכך שעל אף שהועבר אליה הוראת קבע חדשה ומאושרת על ידי הבנק של הנתבעת, התובעת לא הפעילה אותה ולא העבירה לבנק את פרטי החיוב. עקב כך נוצר המצב האבסורדי בו הנתבעת מחויבת בקנסות ובמלוא עלות המכשיר למרות שהוסכם על פריסת מחיר רכישתו ל-36 תשלומים והכל בניגוד להסכם שנחתם עם התובעת.
תביעה זו הוגשה בהליך של סדר דין מהיר ומשכך פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות על פי הקבוע בתקנה 214טז' (2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.
דיון
לדידי מצאתי לנכון לדחות את התביעה במלואה והכל כפי שיפורט להלן.
מצאתי, כי התובעת התנהגה בחוסר תום לב כלפי הנתבעת בקיום הוראות החוזה.
התובעת, הדורשת ש"ייקוב הדין את ההר", לא הקפידה לנהל את ההליך כדבעי, הפרה את הוראות התקנות בכך שהחליפה תצהיר עדות ראשית ללא אישור ביהמ"ש והביאה עדה שאין לה כל ידע אישי באשר לסיכום הנטען בין הנתבעת לערן.
נטל ההוכחה
נטל ההוכחה מורכב משני נטלים משלימים. הראשון הוא נטל הבאת הראיות. על התובע להניח בפני בית המשפט את ראיותיו אשר מבססות את תביעתו. בנוסף לכך, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות (אשר נתמכות בראיות) המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש (ראה ע"א 642/61
טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66
שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364)
אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו עליו הוא מוטל. רמת הנטל היא כמובן זו המקובלת במשפט אזרחי דהיינו מאזן ההסתברות או הוכחת הגרסה "המסתברת יותר". כלל זה חל גם בתיק שבפני.
לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי בראיותיהם, סברתי כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת על זו של התובעת וזאת מטעמים שיפורטו להלן.
החלפת תצהיר שלא כדין וללא אישור