אמיגו טויס שיווק בע"מ ואח' נ' אטארי ישראל אי.אל בע"מ - פסקדין

החלטה

1.בפני בקשתם של המבקשים, חלק מהחייבים בתיק הוצל"פ 01-35756-07-0 ליתן להם רשות ערעור על החלטתה מיום 26.9.11 של כב' רשמת ההוצל"פ גב' כפיר מירב.

ב"כ המשיבה הגיש תגובה מפורטת לבר"ע ועותר לדחייתה מהנימוקים המפורטים בתגובה.

2.אחת מטענות הבר"ע מתייחסת לטעות חשבונאית בסך של 1,842 ₪ וב"כ המשיבה מסכים לתיקון הטעות.

הסכום הנומינלי אשר קיבלה המשיבה מהחייבים הינו 96,092 ₪ כאמור בסעיף 6 להחלטתה של הרשמת הנכבדה ולא הסכום של 94,250 ₪.

אשר על כן, יש לתקן התחשיב בהתאם.

3.בשני העניינים הנוספים, נשוא הבר"ע, לא מצאתי שיש ליתן רשות ערעור ודינן להדחות.

השתלשלות העניינים פורטה בהרחבה בהחלטתה של הרשמת הנכבדה, עד כי אין צורך לחזור ולפרט כאן.

בהתאם לסעיף 18 (א) לחוק ההוצל"פ פנו המבקשים בתיק ההוצל"פ בבקשה לתקן ולעדכן את החיובים לאור פסק דינו של ביהמ"ש העליון שניתן במסגרת ערעור על פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי.

4.ביהמ"ש העליון קבע את חובם של המבקשים ע"ס 58,700 ₪ למועד מתן פסה"ד ע"י ביהמ"ש המחוזי ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה בתיק.

אין מחלוקת כי המשיבה קיבלה מהחייבים בתיק ההוצל"פ סך נומינלי של 96,092 ₪.

כאמור שני העניינים טעונים הכרעה, האחד האם יש לחייב את המבקשים בהוצאות ובשכ"ט שנפסקו במסגרת תיק ההוצל"פ, והעניין השני האם יש להתחשב בכספים ששילם חנן סופר כתשלומים שיזקפו לזכותם של המבקשים (סכום של 40,000 ₪).

5.מקובלת עלי עמדתה של הרשמת הנכבדה ולפיה יש לחייב את המבקשים בחלק היחסי של שכ"ט הוצאות המשפט במסגרת תיק ההוצל"פ, גם אם בפסק דינו של ביהמ"ש העליון אין כל התייחסות לכך.

ביהמ"ש הכריע במחלוקת שהייתה בפניו על פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי ומטבע הדברים שלא היה מקום שיתייחס להוצאות בלשכת ההוצל"פ.

תיק ההוצל"פ נפתח כדין בשעתו בשל קיומו של חוב פסוק ואולם מאחר וסכום החוב שונה, הרי שנכון לחשב את ההוצאות ושכ"ט באופן יחסי בין החוב על פיו נפתח התיק לבין הסכום "הנכון" לאחר פסיקת ביהמ"ש העליון בהפחתת הסכום ששולם לפי פתיחת התיק.

הרשמת הנכבדה קבע את החלק היחסי בשיעור של 15% ולעניות דעתי נהגה כדין ויש להוסיף את סכום ההוצאות ושכ"ט היחסיים לחובם של המבקשים ולכן לא ניתנת רשות ערעור לעניין ההוצאות בהוצל"פ.

6.באשר לסך של 40,000 ₪ ששילם חנן סופר בתיק ההוצל"פ, קבעה הרשמת הנכבדה כי לא לקחה סכום זה בחשבון בעת ביצוע התחשיב שכן הגיעה למסקנה לפיה לא הרימו המבקשים את הנטל להראות כי התשלומים של חנן סופר שולמו במסגרת השתייכותו לקבוצת אמיגו טויס.

כידוע לא תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אשר בפניה הובאו הראיות. מהבקשה עולה כי המבקשים לא טוענים שהביאו ראיות כאמור, שכן לשיטתם כלל לא היה צורך בכך מאחר וחנן סופר היה מנהל ובעל מניות באמיגו טויס ולכן כל תשלום ששילם היה במסגרת השתייכותו, כפי שנקבע בפסה"ד של ביהמ"ש העליון.

7.בהתאם לפסה"ד האמור רק כספים ששולמו ע"י חנן סופר במסגרת השתייכותו לקבוצת אמיגו טויס יזקפו במסגרת ההתחשבנות לקביעת סכום ההחזר.

מנוסחו של פסה"ד ניתן להבין כי המדובר בתשלומים שנעשו במסגרת ההשתיכות להבדיל מכספים ששולמו באופן אישי שהרי ברור היה כי חנן סופר השתייך לקבוצת אמיגו ובשל מעורבותו זו נתבע באופן אישי.