אלוש ואח' נ' ליבר הרצמר ואח'

פסק דין

תביעות הדדיות הנוגעות להסכם שכירות בין הצדדים.

לשם הנוחיות יכונו להלן התובעים בתביעה העיקרית, הם גם הנתבעים שכנגד:"התובעים" ואילו הנתבעת בתביעה העיקרית , היא גם התובעת שכנגד:"הנתבעת".

לטענת התובעים, הם התקשרו כשוכרים עם הנתבעת כמשכירה, בהסכם מיום 14/7/08 לשכירת דירתה. הדירה נשכרה לתקופה של 12 חודשים, ועם סיום התקופה הראשונה, התקשרו הצדדים בהסכם נוסף לתקופה של 12 חודשים נוספים.

כבטוחה לקיום התחייבויותיהם בהתאם להסכם, מסרו התובעים לידי הנתבעת 3 ערבויות בנקאיות על סך 10,000 ₪ כל אחת.

לטענת התובעים, במהלך תקופת השכירות ביקרו בדירה הנתבעת וכן, בתה – לימור ליבר, מספר פעמים ובכל הפעמים מצאו את מצבה לשביעות רצונן.

לטענת התובעים, עם סיום תקופת השכירות השניה, סיידו את הדירה בהתאם לנדרש בהסכם השכירות וכן, שכרו חברת ניקיון על מנת לנקות את הדירה. זאת ועוד,לאחר תום השכירות ומסירת המפתח , נפגשו ביום 2/8/10, עם בתה של הנתבעת – לימור ליבר וכן, בעל מקצוע מטעמם וזאת, על מנת לבחון ליקויים ,ככל שקיימים, בדירה ולמוסרה באופן מסודר בחזרה לנתבעת . לטענתם, במועד זה, הצביעה בתה של הנתבעת על מספר קל של ליקויים , אשר אף הם לא היו מקובלים עליהם ואולם, לפנים משורת הדין ועל מנת לסיים ההתקשרות באופן נאות, הסכימו לשלם בגין הליקויים סך של 1,500 ₪ ובתה של הנתבעת הסכימה לכך. לטענת התובעים, לאחר הביקור כאמור, עמדה עמם בקשר הנתבעת והודיעה כי הסכמת בתה אינה מקובלת עליה וכי בדירה ליקויים נוספים אשר הם נדרשים לתקן.

לטענת התובעים, לאחר הודעה זו , קיבלו מאת הנתבעת ביום 22/8/10 מכתב המתריע בדבר קיום ליקויים וכן, על כוונת הנתבעת לחלט הערבות הבנקאית אשר מסרו לאור ליקויים אלו ואולם, טרם היה סיפק בידם להשיב על המכתב האמור, חילטה הנתבעת סך כולל של 15,000 ₪ מתוך הערבויות הבנקאיות אשר נמסרו לה( 5,000 ₪ מתוך כל ערבות).

לטענת התובעים , טענות הנתבעת ובהתאם להן, הדירה הושבה על ידם באיחור וכן, כאשר קיימים בה ליקויים אשר בתיקונם הם חבים- אין בהן ממש וכן, לא הוכחו על ידה . זאת ועוד, לטענתם, שלושה חודשים לפני תום תקופת השכירות החלה על ידי הנתבעת עבודת שיפוץ חיצונית של הבנין אשר הובילה לכדי ירידה באיכות חייהם וכן, לנזקים הנובעים מהלכלוך והאבק אשר נכנסו לדירה.

לאור האמור, לטענת התובעים הרי שיש לחייב את הנתבעת להשיב להם את כספי הערבות אשר חולטו על ידה בסך 15,000 ₪ וכן, לחייב את הנתבעת בתשלום סך 3,000 ₪ בגין חילוט הערבות בחוסר תום לב ולדחות תביעתה הנגדית.

לטענת הנתבעת, היא ובתה ביקרו בדירה מספר פעמים טרם סיום תקופת השכירות והתריעו בדבר הליקויים הקיימים בדירה ובדבר תחזוקת הדירה על ידי הנתבעים ואולם, התרעותיהן לא הועילו באשר הדירה הושבה לחזקתם במצב של זוהמה, צבע גרוע וליקויים ובינהם - הרס שיש במטבח, שריטה בויטרינה של דלת וקילופי צבע בארון אמבטיה, פגיעה במנגנון הנעילה של הדלת ובלון גז ריק. לטענת הנתבעת, הצעת המחיר בגין תיקון הליקויים עומדת על סך של 30,415 ₪.

זאת ועוד, לטענת הנתבעת התובעים לא שילמו חובות ארנונה ומים בסך של 705 ₪ ומשכך, היה עליה לשאת בתשלומים אלו.

זאת אף זאת, לטענת הנתבעת, התובעים פינו את הדירה באיחור וכן, נגרם לה הפסד שכירות הנובע מהצורך לשפץ את הדירה ומשכך, עליהם לפצותה בסך של 1,580 ₪ בגין זמן השיפוץ ובסך 1600 ₪ בגין האיחור במסירת הדירה .

הנתבעת מוסיפה וטוענת, באשר לשיפוצים בחוץ הבנין כי התובעים ידעו על הכוונה לשפץ את בנין מבחוץ ובנוסף, כי לאור הלכלוך אשר נגרם להם סופקה להם עוזרת בית לשם ניקוי הלכלוך הנובע מהשיפוץ.

לאור האמור, לטענת הנתבעת, לא זו בלבד שבדין חילטה את הערבות הבנקאית על סך 15,000 ₪ ,אלא שהתובעים אף חבים לה כספים נוספים כמפורט לעיל בסך כולל של 25,000 ₪ אותו היא תובעת במסגרת התביעה שכנגד.

דיון ומסקנות:

בדיון אשר התקיים בפני, העידו התובעים, עד מטעמם מר שי מנחם – שהוא בעל מקצוע אשר הגיע לדירה ביום 2/8/10 על מנת לבחון עם בתה של הנתבעת את הליקויים בדירה, הנתבעת , בתה – הגב' לימור ליבר ובעל המקצוע אשר לטענת הנתבעת הגיש לה את הצעת המחיר לשיפוץ הדירה מר – אריאל חסן.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות כפי שהוצגו בפני, הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ודין התביעה שכנגד להדחות והכל כפי שיפורט להלן.

ראשית אקדים ואבהיר כי הואיל והנתבעת חילטה את הערבות הבנקאית אשר נמסרה לה על ידי התובעים, הרי שהגם שככלל על התובעים מוטל הנטל להוכיח תביעתם בבחינת:"המוציא מחברו עליו הראייה" - במקרה זה , חל היפוך הנטל ועל הנתבעת חלה החובה להוכיח כי בדין חילטה הערבות הבנקאית, דהיינו כי התובעים אמנם חבו לה , במועד חילוט הערבות לפחות סך העולה כדי הסכום אשר חולט על ידה.

לאור האמור, הרי שהשאלה המרכזית העומדת לדיון בפני הינה, האם הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח קיום הליקויים כפי שנטענו על ידה, גובה הפיצוי המגיע לה בגינם וכן, האם אמנם כטענתה היה איחור בהשבת הדירה על ידי התובעים והפיצוי המגיע לה- ככל שאמנם מגיע לה פיצוי – בגין איחור זה.