אלברק נ' מימון

החלטה

לא מאשרת את השאלה.

הדברים נאמרו בחקירה ראשית ואין צורך לחזור עליהם.

ניתנה והודעה היום י"ז אדר תש"ע, 03/03/2010 במעמד הנוכחים.

יפעת ביטון אונגר, רשמת

החלטה

אין מחלוקת כי ההתנגדות הוגשה כשנה לאחר קבלת האזהרה בתיק ההוצל"פ.

בתצהירו של הנתבע, התומך בבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, רלוונטיים לסוגייה זו סעיפים 17 ואילך.

בסע' 18 לתצהיר, הנתבע טוען כי לאחר קבלת האזהרה, פנה יחד עם מר שמואל פרסיקו אל התובע, אשר ציין בפניהם כי נקיטת ההליכים בהוצל"פ היא טעות ולכן יראו "את העניין כסגור".

הנתבע טוען שהאמין לתובע ולכן לא הגיש התנגדות. דא עקא, חשבונו עוקל במסגרת ההליכים בהוצל"פ ולכן פנה שוב אל התובע אשר דחה את טענות הנתבע.

הנתבע מציין בהמשך תצהירו כי הצדדים ניהלו סוג של משא ומתן, כאשר התובע הציע לקבל סכום מופחת מכפי דרישתו, אולם הנתבע סירב לכך.

בחקירתו הנגדית, התברר, כי ביום 08.02.2009, הגיש הנתבע בהוצל"פ בקשה לביטול העיקול בחשבונו ולבקשתו צריף תצהיר מאומת בידי עו"ד.

משמע, באותו מועד, הוברר לנתבע כי לא זו בלבד שההליכים בהוצל"פ לא הופסקו על ידי התובע, אלא המשיך ונקט פעולות של עיקול חשבון, נודע לנתבע בעקבות שיחה עם התובע כי התובע עומד על טענותיו והצדדים לא הצליחו לסיים את המחלוקת בהדברות ביניהם.

הנתבע פעל לשם ביטול העיקול ואף הגיש בקשה לאחר שהופיע בפני עו"ד וסיפר לו את השתלשלות העניין.

עובדות אלה, שלא נסתרו, מלמדות על כך שלא ניתן לקבל את טענת הנתבע כי האמין לתובע שמדובר בטעות והעניין סגור, לפחות לאחר קבלת צו העיקול.

הנתבע לא הסביר בתצהירו מדוע לא פעל להגיש התנגדות בצירוף בקשה להארכת מועד בחודש פברואר 2009, כשנודע לו שהתובע ממשיך בהליכים, עומד על טענותיו ואין דרך להגיע להסכמה בין הצדדים.

ההלכה אומנם קובעת כי הסתמכות של בעל דין על מצג שמציג בפניו בעל דין שכנגד, בדבר הארכת מועדים, עשויה לעמוד לבעל הדין כטעם מיוחד להארכת המועד. יש לזכור כי תק' 528 לתקסד"א מחייבת הצגת טעם מיוחד בבקשה להארכת מועד, משום שהמדובר במקרה דנן, במועד שנקבע בחיקוק.

הפסיקה אכן הכירה בהסתמכות על מצג של הצד שכנגד כטעם מיוחד, אולם סייגה את ההסתמכות רק למצבים שבהם המצג ברור ומפורש.

גם אם הייתי נכונה לקבל כי במקרה דנן המצג שהציג כביכול התובע לנתבע כאשר פנה אליו הנתבע לראשונה (ואיני מתעלמת מכך שהתובע מכחיש את הדברים), היה ברור ומפורש, הרי ההתנהלות שבאה לאחר מכן, מצביעה על כך שהנתבע לא יכול היה להסתמך עוד על מצג זה, כאשר חשבונו עוקל ושיחה נוספת עם התובע העלתה שהתובע איננו מתכוון להפסיק את הליכי ההוצל"פ.

היה על הנתבע להגיש התנגדותו מייד כאשר התברר לו כי התובע ממשיך לנקוט בהליכים ואין בדעתו לוותר עליהם ואף נסיונות לסיים את המחלוקת אינם נושאים פרי.

אלא, שהנתבע השתהה, ללא כל הסבר (לפחות לא ניתנו הסברים בתצהיר), לפחות חצי שנה עד אשר הגיש את הבקשה דנן.