איליה פרויקטים, נ' גאנבסקי

פסק דין

בפניי תביעה כספית, שהוגשה בסדר דין מהיר, על הסך של 14,190 ₪, בשל טענה לאי תשלום דמי תיווך מוסכמים, בעסקה למכירת בית.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת:

התובע הינו בעל רישיון לעסוק בתיווך מקרקעין, כהגדרתו בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996.

הנתבעת, הייתה בזמנים הרלוונטיים לתובענה, הבעלים של דירת קוטג' ברחוב שמעון פינקל 86 בבאר שבע (להלן: "הבית").

הנתבעת ביקשה למכור את הבית וביום 15/1/11, חתמה על הסכם זיכרון דברים למכירתו.

למחרת היום, בהסתמכה על זיכרון הדברים שחתמה למכירת הבית כאמור, חתמה הנתבעת על הסכם לרכישת דירה אחרת ובגדרו של ההסכם, התחייבה להעביר את מרבית התשלום עליה, עד ליום 1/3/11, בכפוף להמצאת נסח טאבו נקי משעבוד.

דא עקא, שזיכרון הדברים שנחתם, למכירת הבית, לא הבשיל לכדי עיסקה וכך, נוצר מצב, בו הייתה הנתבעת מחד מחויבת להעביר תשלום בגין הדירה החדשה שרכשה ומאידך, טרם הצליחה למכור את הבית.

בשל המצב שנוצר, פנתה הנתבעת, ביום 10/2/11, באמצעות אימה (להלן "האם"), לתובע וביקשה את עזרתו במכירת הבית.

ביום 14/2/11, יצר התובע קשר עם הנתבעת במטרה לתאם עימה הגעה של רוכשים פוטנציאלים לבית.

באותו ערב, הגיע התובע לבית והחתים את הנתבעת על הסכם הזמנת שירותי תיווך (נספח א' לכתב התביעה, להלן: "הסכם התיווך"), שבגדרו, התחייבה הנתבעת לשלם לתובע, במידה והבית יימכר כתוצאה מפעולותיו, דמי תיווך בסך של 2% בצירוף מע"מ, ממחיר הקנייה הכולל של הנכס.

בתנאי העיסקה שפורטו בהסכם נרשם כי מחיר הבית הוא 1,100,000 ₪.

בהמשך, הגיעו התובע והנתבעת לבית אחיה של הנתבעת, מר שי בן דוד (להלן: "שי") ולאחר מכן, הגיעו גם הרוכשים, מלווים באדם העונה לשם "סטאס" (שהתברר בעת הדיון בתביעה, כי שמו הוא שמחה (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 15/9/2013, שורות 13-14) להלן: "שמחה"), שניהל עבורם את המו"מ מול הנתבעת.

ביום 18/2/11, חזרו הרוכשים, מלווים בשמחה, אך הציעו עבור רכישת הבית, סך של 1,050,000 ₪, סכום שלא סיפק את הנתבעת ושי ולאחר דין ודברים, בו היו מעורבים שמחה והתובע, הסכימו הרוכשים לשלם עבור הבית, סך של 1,075,000 ₪.

בין הנתבעת לרוכשים נחתם זיכרון דברים, שהבשיל בהמשך להסכם מכר והבית נמכר לרוכשים.

העובדות השנויות במחלוקת

לטענת הנתבעת, האם, אשר יצרה קשר עם התובע, הבהירה לו, כי הנתבעת מעוניינת לקבל לידיה, בגין מכירת הבית, מינימום של 1,070,000, לאחר ניכוי דמי התיווך.

התובע הכחיש אמירה שכזו וטען, כי האם ביקשה עבור הבית סך של 1,050,000 ₪.

לטענת הנתבעת, במהלך המו"מ עם הרוכשים ולאחר שלא הסכימה להצעתם בסך 1,050,000 ₪, ולאחר שיחה בין שמחה לתובע, העמידו הרוכשים את הצעתם, על סך של 1,075,000.

התובע, לטענתה, שוחח עם הנתבעת ושי, הציג את הצעת הרוכשים ואמר להם, כי בנסיבות אלה, הוא יעמיד את שכר טרחתו, על סך של 1% בלבד, בתוספת מע"מ.