אייזן נ' אביזוהר

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטתו מיום 13.6.2011 של כב' הרשם יוחנן גבאי שדחה את בקשתה של המערערת להטיל עיקול זמני כנגד המשיב.

בהחלטה קודמת מיום 20.3.2011 הורה הרשם שלא תעשה כל ציספוזיציה בנכסים נשוא הבקשה וזאת עד למתן החלטה בבקשה לעיקול זמני.

משנדחתה הבקשה לעיקול זמני שוב אין מניעה לעשות דיספוזיציה בנכסים.

ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון מפורטים ומנומקים בצירוף נספחים ואזכור אסמכתאות.

2.בהחלטתו קבע הרשם כי לא שוכנע ולא הוצגו בפניו ראיות מהימנות לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסה"ד, כפי הנדרש על פי תקנה 374 (ב') לתקנות חסד"א. המשיב הינו בעלים של זכויות בדירה ברמת אביב ובשטח בן 80 דונם באזור ים המלח ולא הובאה ראיה כי עומד להבריח את נכסיו או ששווים אינו מספיק כדי לשלם את החוב הנטען.

3.הצדדים הגישו עיקרי טיעון מפורטים בהם פרטו טענותיהם תוך הפניה לפסיקה ואף צרפו מסמכים שונים התומכים לשיטתו של כל צד בטענותיו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מצאתי שדינו של הערעור להדחות ואין להתערב בהחלטתו של הרשם.

4.על המערער, מבקש העיקול הזמני, הנטל להראות בראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

רק משהרים המבקש נטל ראשוני זה עובר הנטל המשני על כתפי הנתבע לסתור את קיומו של החשש הסביר. משלא הראה המבקש קיומו של חשש ראשוני הרי דינה של בקשת העיקול להדחות ואין על הנתבע להראות דבר.

הבקשה להטלת העיקול הזמני נתמכת בתצהיר מיום 17.3.2011 וכל שנאמר בו לעניין יסוד ההכבדה פורט בסעיף 19 לתצהיר.

אין בנטען בשלושת סעיפי המשנה של סעיף 19 הנ"ל כדי לעמוד בדרישת תקנה 374 (ב') לתקנות סדה"א.

5.לא מצאתי כי יש במכתבו של המשיב מיום 5.1.2011 ללשכת עוה"ד כדי לסייע למערערת לעניין יסוד ההכבדה.

אכן טוען המשיב באותו מכתב כי הליך הבוררות הינו הליך יקר אך מוסיף כי לטעמו זהו הליך מיותר שכן הינו מעוניין לשלם למערערת את מה שמגיע לה (לשיטתו) עפ"י ההסכם ב יניהם. מחלוקת על גובה השכר המגיע לא מצביעה על העדר יכולת תשלום או על הברחת רכוש או על הכבדה בביצוע פסה"ד.

אכן חזר בו המשיב מהסכמתו לבוררות ויתכן כי יכולה היתה המערערת לאכוף עליו לקיים בוררות במקום הגשת תביעה, אך אין בכך ולא כלום עם יסוד ההכבדה שלא הוכח.

6.זכות הקנין של המשיב הינה זכות חוקתית המעידה על זכותה של המערערת בשלב בו עדין לא הוכח הדין והנטל להוכיח הכבדה מוטל עליה.

בהעדר תשתית ראיתית לכאורית (נטל המוטל על המערערת) ליסוד ההכבדה הרי שאין לפגוע בזכות הקנין של המשיב הזכאי כי רכושו לא יעוקל, גם אם אין לו בשלב זה כוונה למכור או להעביר את רכושו לצד שלישי. אין די בטענה על אפשרות היפותטית כי המשיב יבריח רכוש, שכן תמיד ניתן לטעון לקיומה של אפשרות כזו ולבקש הטלת עיקול בכל תביעה כספית.

על מבקש העיקול להראות קיומו של חשש סביר שהאפשרות ההיפותטית להעברת רכוש תתבצע בעתיד וכאן לא הציגה המערערת חשש כזה.

7.אשר על כן, נדחה הערעור.

המערערת תשלם למשיב הוצאות ...בסך של 2,500 ₪.