איזנברג ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון תל אביב

האם יש להפחית מסכום שכר הטרחה שנפסק לטובת ב"כ המבקשים על פי "שיטת האחוזים" בעקבות הודעת חדילה, לאחר שבמהלך ביצוע ההשבה התברר כי סכום ההשבה בפועל נמוך מסכום ההשבה שהיה צפוי במקור.

רקע

עניינה של התובענה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית העוסקת בהשבת כספי פיקדונות ששולמו לוועדת המקומית לתו"ב ת"א, בבקשות להיתר בנייה שנדחו או נזנחו בטרם נדונו לגופן. ביום 5.3.2020 ניתן פסק דין המאשר הודעת חדילה של המשיבות, לרבות השבת פקדונות לזכאים הן לתקופה של שנתיים קודם להגשת בקשת האישור והן לתקופה שמהגשת בקשה האישור ועד הגשת הודעת החדילה. סך כל ההשבה עמדה על פי הצהרת המשיבות על סך של כ-5 מיליון ₪.

עוד נקבע בפסק הדין כי המשיבות יישאו בשכר טרחה לבאי כוח המבקשים בסך 250,000 ₪. סכום זה נקבע, כאמור בפסק הדין, בהתאם ל"שיטת האחוזים" הנוהגת בפסיקה במעוגל וכולל מע"מ. נקבע שב"כ המבקשים זכאים ל-10% מסכום ההשבה לתקופה של שנתיים קודם להגשת בקשת האישור (להלן: "ההשבה לאחור"), שעמד על פי הצהרות המשיבות על כ -2,164,614.57 ₪.

הבקשה דנן

לטענת המשיבות, במסגרת הבדיקה שנערכה לאיסוף הנתונים לצורך ביצוע ההשבה, התברר כי ישנם מבקשי היתר שכלל אינם זכאים להשבה על פי החוק, ועל כן סכום ההשבה נמוך בכ-600,000 ₪ מסכום ההשבה הכולל, ובכ-400,000 ₪ מסכום ההשבה לאחור – הוא הסכום ממנו נגזר שכר הטרחה. בהתאם, ביקשו המשיבות לבצע התאמה ולגזור את שכר הטרחה מסכום ההשבה המעודכן.

ב"כ המבקשים התנגדו לבקשה. בתגובה לבקשה, נטען כי פסק הדין נקב בסכום ספציפי, על אף שחושב באחוזים, וכי מדובר בפסק דין חלוט שהדרך היחידה להשיג על תוצאותיו היא באמצעות ערעור, ומועד זה כבר חלף. עוד נטען כי פסק הדין ניתן בהסתמך על הודעות העירייה, שנתמכו בתצהיר, בנוגע לנתוני ההשבה הצפויים – נתונים שהמשיבות הגישו רק לאחר אין ספור ארכות. נטען כי ההודעה לפיה סכום ההשבה בפועל נמוך יותר וכי הסכומים שנמסרו לבית המשפט במקור אינם מדוייקים, הוגשה ללא תצהיר וללא הסבר אודות אי ההתאמות ומקורן. לטענתם, התנהלות המשיבות מעלה תהיות.

בתשובה לתגובה פירטו המשיבות את ההשבות שבוצעו, ובכלל זה לתקופה הראשונה (שנתיים קודם להגשת בקשת האישור ועד למועד הגשת בקשת האישור) – סכום ההשבה שבוצעה עומד על סך של 1,766,562.97 ₪, מתוכם כ-930,000 ₪ באמצעות קיזוז בארנונה ו-836,546 ₪ באמצעות שליחת המחאות; לתקופה השנייה (ממועד הגשת בקשת האישור ועד מועד הגשת הודעת החדילה) – סכום ההשבה שבוצעה עומד על סך של 2,218,789.87 ₪ מתוכם כ-1,223,195 ₪ באמצעות קיזוז בארנונה -995,594 ₪ באמצעות שליחת המחאות; לתקופה השלישית (ממועד הגשת הודעת החדילה ועד מועד מתן פסק הדין) – סכום ההשבה שבוצעה עומד כל סך של 436,701.80 ₪ מתוכן סך של כ-288,151 ₪ באמצעות קיזוז בארונה וכ-148,550 ₪ באמצעות המחאות. עוד צוין כי מתוך כ-540 המחאות שנשלחו נפדו כ-290 המחאות וכ-190 מעטפות הוחזרו בשל שינוי כתובת מגורים – כשלגבי מעטפות אלו תעשה המשיבה כל שלאל ידה על מנת לאתר את הזכאים.

נטען, כי המקור לטעות בהפרשים בין סכומי ההשבה בפועל לסכומים שצוינו קודם למתן פסק הדין, הוא שלצורך ההערכה הראשונית הסתמכו המשיבות על רשימות ממוחשבות, ורק לאחר שהחלה בדיקה ידנית לצורך ביצוע קיזוזים התגלו אי התאמות והתגלה כי יש בקשות שנסגרו תחת סיווג לא נכון באופן שהשליך על הזכאות לשבה. נטען כי כיוון ששכר הטרחה בתובענות ייצוגיות נגזר מסכום ההשבה שנגבה בפועל, ופסק הדין גזר את שכר הטרחה במקרה דנן בשיעור של 10% מסכום ההשבה לתקופה הראשונה, נכון יהיה לעדכן את סכום ההשבה בהתאם, בפרט לנוכח העובדה כי מדובר בכספי ציבור ובשים לב לכלל השיקולים הנוספים ובכלל זאת התנהלות המשיבה בהתאם למתווה החדילה בעניין "די אנד איי" ובכך שמחצית מההשבה נעשתה לפנים משורת הדין.

דיון והכרעה

לא מצאתי מקום לעדכן את תשלום שכר הטרחה בנסיבות דנן.