אי זיהוי מום בעובר אינו מהווה רשלנות רפואית

1.         התובעים, אם ובנה, הגישו תביעתם בעילה של רשלנות רפואית והולדה בעוולה בשל אי גילוי מום אצל העובר. התביעה הוגשה כנגד מדינת ישראל, כבעלים של בית חולים רמב"ם.

2.       עובדות הרקע  שאינן שנויות במחלוקת

2.1        התובעת, ילידת 1967, היום אלמנה  ואם לשני בנים. הבן הראשן נולד בשנת 1987 והוא בריא לחלוטין. הבן השני נולד באוקטובר 1990 והוא סובל ממום מולד ביד שמאל, אשר קרוי PHOCOMELIA  ומתבטא בחוסר האמה והזרוע, דהיינו כף יד שמאל מחוברת ישירות לכתף. ההריון של ילד זה הינו נשוא הדיון כאן.  בין שתי הלידות הנ"ל עברה התובעת שתי הפסקות הריון יזומות. לטענת התובעת הפסקות ההריון היו בהחלטת בני הזוג כי לא היו בשלים לילדים נוספים באותה עת. (עמ' 31 לפרטיכל).

2.2        התובעת הרתה, ופנתה לראשונה לטיפת חלב בקרית אתא ביום 20.5.90.בפגישה זו הודיעה התובעת כי איננה יודעת מהו החודש בו הרתה.  (ראה רישום בכרטיס נ / 1, אינה יודעת תאריך ו. א.). מסתבר בדיעבד כי התאריך בו הגיעה לראשונה לטיפת חלב היה בשבוע 18 של ההריון או אף מאוחר יותר, דהיינו בשליש השני של ההריון.  נרשם שם כי עד לאותו מועד לא נשלחה לבדיקת טיזקס וחלבון עוברי. באותו מעמד נשלחה לבדיקות שגרה, הוזמנה לביקור חוזר בטיפת חלב למעקב רופא בתוך 4 ימים. (ראה מסמך נ / 1 ).

2.3        ביום 24.5.90 נבדקה התובעת על ידי רופא טיפת חלב, ד"ר וודס . הרופא בצע בדיקת מוניטור לדברי התובעת,שאיננה בדיקת אולטראסאונד. (עמ' 22 ,28לפרטיכל).  ד"ר וודס כתב  מכתב הפניה לאולטרא סאונד לין שם כתב "ו.א. לא ודאית. רחם קטן לגיל ההריון. מופנית ל- U.S בהקדם האפשרי". (ומתחת למילה "בהקדם" מתח 3 קווים).(ת / 2) התובעת הבינה באותה בדיקה כי הרופא מצא שגיל העובר איננו מתאים לגודל הבטן, ולכן מצא לנכון לשלוח אותה לבדיקת U.S. (עמ' 22 לפרטיכל). באותו מעמד נתן הרופא לתובעת מסמך הפניה נוסף, המופנה לאולטרא סאונד רמב"ם, יולדות ב'  שם כתב "רחם קטן לגיל. הוסת האחרונה לא ודאית. מופנית ל U.S . לתיארוך לשם חלבון עוברי. במסגרת קיצור  תורים". (ת / 3).

2.4        התובעת העידה כי ביום 27.5.90 ניגשה עם ההפניה לבית חולים רמב"ם, שם עברה בדיקת אולטראסאונד ראשונה. (להלן "בדיקת U.Sראשונה").בטופס המעקב הקדם לידתי מאותו מועד נרשם כי סיבת ההפנייה היא "תארוך". בוצעו   מדידות עובר, והתובעת הוזמנה בעוד שבועיים, במסגרת קיצור תורים ,לאולטרא סאונד חוזר "מדידות ותאריך".

2.5        בדיקה זו בוצעה על ידי  רופא אשר היה מתמחה בגניקולוגיה ומילדות שנה ראשונה. בדיקת התארוך לא כללה מדידת עצם הירך, שהיא, יחד עם בדיקת  קוטר ראש , היקף הראש והיקף הבטן מהווה פרמטר לגיל העובר.  (עמ' 41, 55 לפרטיכל). תוצאות הבדיקה היו לא חד משמעיות לענין גיל העובר. קוטר הראש התאים לשבוע 19  ויומיים. היקף הראש ל18 שבועות ו4 ימים והיקף הבטן לשבוע 20. (ת / 4, וכן ס' 4 לתצהיר נ / 2 ). הרופא מאשר כי תוצאות הבדיקה לכן הראו כי הגיל נע בין 18 שבועות וארבעה ימים לבין 20 שבועות. (עמ' 44 לפרטיכל). הרופא מצא כי  גיל העובר מתאים לגודל הרחם. (עמ' 48 ,50לפרטיכל).

כאמור, זומנה התובעת לבדיקה חוזרת ליום 10.6.90 ,במסגרת קיצור תורים.

2.6        ביום 10.6.90 עברה התובעת בדיקת אולטראסאונד חוזרת  בבית חולים רמב"ם.(להלן "הבדיקה השנייה"). בסיבת ההפנייה בטופס המעקב הקדם לידתי נרשם "U.Sקיצור תורים". (ת / 5). נרשמו מידות העובר.  הבדיקה נערכה על ידי רופא שהיה באותו זמן מתמחה בגינקולוגיה ומיילדות שנה ראשונה . הרופא בצע לדבריו בדיקת תארוך בלבד, על מנת לאמת את גיל ההריון. (ס' 4 לתצהיר נ / 3).

2.7        התובעת לא זכרה כי במהלך ההריון בצעה בדיקה אחרת כלשהיא (כמו או חלבון עוברי, או מי שפיר עמ' 23 ,31 לפרטיכל), חוץ משתי בדיקות האולטאסאונד הנ"ל.

2.8        לאחר תאריך הבדיקה השניה לא שבה התובעת לטיפת חלב  לבדיקה נוספת אצל רופא התחנה, והופנתה   ביום 1.7.90  לבקורת שגרתית אצל רופא נשים בקופת חולים. (נספח ראשון לנ /3 , שם מופיעים התאריכים החתוכים בנ / 1  )

2.9        בין הצדדים אין מחלוקת כי ניתן לזהות את מום הPHOCOMELIAבאמצעות בדיקת אולטראסאונד  מוכוונת (שמשמעותה תידון להלן), וכי הדבר היה אפשרי גם באמצעות הציוד שהיה בשימוש בשנת 1990.

2.10      נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הינה 65%.

3.       טענות הצדדים

3.1        טענות התובעים -

א.         התובעים טוענים כי יש להעביר את נטל ההוכחה על כתפי הנתבעת לפי ס' 41 לפקודת הנזיקין, ולחלופין לפי דוקטרינת הנזק הראייתי.

ב.         התובעים טוענים כי הרופאים אשר ערכו את בדיקת האולטראסאונד התרשלו בכך שלא זיהו את מום העובר.

ג.          התובעים טוענים כי התובעת הוטעתה לחשוב שמצב העובר תקין, או כפי שנטען בכתב התביעה  לגבי הרופאים "דווחו על כך שהגפים נצפו בעת הבדיקה על אף העובדה שבנסיבות הענין הדבר לא היה נכון".

ד.         עוד מוסיפים התובעים לטעון כי  רופאי הנתבעת לא הביאו לידיעת התובעת את האפשרות לעריכת בדיקת אולטרא סאונד מורחבת. טענה זו נטענה לראשונה בתצהיר התובעת משנת 2005, ואיננה מוצאת ביטוי מפורש בכתב התביעה, אך מהטעם שהנתבעת לא התנגדה לשינוי חזית, אדון גם בה.