אזולאי נ' אשת טורס

פסק דין

התובעת הזמינה מנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שיט לאיים הקנריים, עבור בעלה ועבורה. השיט כלל, בין היתר, עגינה במרוקו. התובעת שילמה לנתבעת גם עבור טיפול בבקשה לויזה, על מנת שהיא ובעלה יוכלו לרדת מן האוניה ולטייל בקזבלנקה. התובעת טוענת, כי הנתבעת טיפלה בבקשתה לויזה באופן לקוי, וכתוצאה מכך לא ניתנה לבני הזוג ויזה למרוקו, והם נאלצו להישאר באוניה, ולא יכולים היו לטייל במרוקו. בתביעה זו עותרת התובעת לקבלת פיצוי עבור נזקיהם.

עם חזרתם של התובעת ובעלה מהשיט, פנתה התובעת לנתבעת. לאחר שבאו הצדדים בדברים, שילמה הנתבעת לתובעת ולבעלה סכום של 1,143 ₪ (300 דולר), ובני הזוג חתמו על כתב קבלה ושחרור (להלן: "כתב הויתור"). בכתב הויתור נאמר, כי בתשלום שקיבלו מן הנתבעת באו בני הזוג על סיפוקם, ואין להם כל תביעה אחרת בנוגע להזמנת השיט. כמו כן התחייבו שלא לבוא בעתיד בכל דרישה או תביעה כלפי הנתבעת.

הנתבעת טענה, כי לאור כתב הויתור מן הדין לסלק את התביעה על הסף.

התובעת טענה, כי סכום הפיצוי שקיבלה מן הנתבעת זהה לסכום ששילמה לנתבעת עבור הטיפול בבקשה לויזה, והואיל ומדובר בשירות שלא קיבלה, היא היתה זכאית להחזר. אלא שהנתבעת התנתה את התשלום בחתימה על כתב הויתור, ועל כן חתמו עליו.

כתב הויתור הינו הסכם. הסכמים יש לכבד. צד להסכם המצהיר כי הוא מקבל עליו את תוכנו, אינו יכול להשתחרר מהסכמתו, אלא במקרים חריגים, בהתקיים עילה מתחום דיני החוזים לביטול ההסכם. במקרה זה לא התקיים כל חריג המאפשר לתובעת לסגת מן ההסכם עליו חתמה ולבטלו.

במצב דברים זה דין התביעה והידחות, ועל כן אין כל צורך לדון ביתר טענות הצדדים, לרבות בנושא הנזקים הנטענים.

לגבי נתבעת 2, הרי שאין כל עילה להגשת התביעה נגדה, בהיותה עובדת של הנתבעת, שהינה אישיות משפטית עצמאית.

אשר על כן הנני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסכום של 400 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"א, 29 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.