אוחיון נ' בר חיים

התובע- בעצמו

הנתבע- ע"י ב"כ עו"ד ע. זלצמן

פסק דין

לפני תביעת לשון הרע.

1.עו"ד אוחיון אברהם (להלן: "התובע"), ניהל את משרדו בבית משותף בשדרות הר ציון 70 בת"א (להלן: "הבניין"). בר חיים שמואל (להלן: "הנתבע") ושותפו דאז, שכרו גם הם משרד באותו בניין. השניים חלקו בינהם את קומת הקרקע של הבנייין. אחיו של התובע עשה אף הוא שימוש בחלק משטחו של משרד התובע בשטח שכונה ע"י התובע כ"משרד הקטן".

2.הנתבע ושותפו עסקו במכירת מוניות, ואחיו של התובע שעסק קודם לכן בזכויות ציבוריות, החל לעסוק אף הוא באותו עיסוק. התחרות בין השניים הולידה ככל הנראה סכסוך הנוגע לשטחי החניות המשותפות שבחזית הבניין. משלא נפתר הסכסוך בדרכי נועם, פנה התובע לבקש עזרתו של בית המשפט.

לגרסתו – מרביתן של תביעותיו התקבלו.

לטענת התובע, ניסה הנתבע לפגוע בו, בפרנסתו ובמשלח ידו – על ידי משלוח תלונה ומכתבים בעלי תוכן כוזב, המייחסים לו ביצוע עבירות פליליות ואתיות (להלן "האמירות הפוגעות".)

3.את המכתבים (נספחים ט', י"ג, ט"ו, ט"ז לתע"ר התובע) שלח הנתבע לועדת האתיקה וועדת הנוטריונים שבלשכת עורכי הדין (להלן: "הלשכה"). עקב תלונת הנתבע, הועמד התובע לדין משמעתי בלשכה ובסופו של הליך – נדחתה הקובלנה ונפסקו לטובת התובע 1,000 ₪. התובע ערער לבית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין על גובה ההוצאות שנפסקו – וערעורו נדחה. התובע שב והגיש ערעור לבית המשפט העליון, ובהמלצת בית המשפט – מחק את הערעור.

4.התובע הגיש קובלנה פלילית (קפ 17/06) בשל לשון הרע כנגד הנתבע שהסתיימה בזיכויו של האחרון. בערעור שהגיש התובע (ע"פ 70984/08) – הוסכם כי הכרעת הדין והקובלנה – יבוטלו – והתובע לא יוכל להגיש קובלנה נוספת.

תביעה אזרחית שהגיש התובע העוסקת בחלוקת החניות- התקבלה באופן חלקי בלבד.

5.בתביעה זו שלפני עותר התובע לחיוב הנתבע בכפל פיצויים ללא הוכחת נזק, בסכום של כ- 250,000 בגין האמירות הפוגעות.

6.תמצית טענות התובע

לטענתו, לשון הרע שפורסמה ב – 4 מסמכים שונים, נוגעת לפרסומים בשני עניינים: האחד – ייחוס עבירות פליליות לתובע – כגון איומים יריקות וקללות עד כדי פגיעה פיזית בריונית. השני – ייחוס עבירות אתיות – של שותפות בעסק תיווך עם אחיו ומסחר במוניות.

לשיטתו, יש במעשים, באמירות ובהתנהגות שיוחסו לתובע בכדי להשפילו, ולעשותו לבוז וללעג בעיני כל הציבור, לפגוע בו, במשרתו, עסקו ומשלח ידו.

7.התביעה הוגשה בגין ארבעה פרסומים פוגעים, כשהסכום הנתבע עבור כל אחד מהם הינו 62,124 ₪. לטענת התובע, הגשת תלונה ללשכת עו"ד ולנוטריונים, עמידתו של הנתבע על הדברים ואי התנצלותו מלמדים על כוונה לפגוע. משכך, עותר התובע לחיובו של הנתבע בכפל הפיצוי בהתאם לס' 7א(ג) לחוק.

8.התביעה הוגשה גם בעילת רשלנות ובעילת הפרת חובה חקוקה (ס' 38, 39 לכתב התביעה). לגישת התובע הוכיח גם עילות תביעה אלה. התובע הודה כי לא הביא ראיות לגובה הנזק, בשל הסתמכותו על הפיצוי הסטטוטורי בחוק- אלא שלגישתו "הנזק ברור מאליו וממילא נתון לשיקול דעת בית המשפט".

9.תמצית טענות הנתבע

הנתבע טען כי התובע נוהג להשתמש באלימות מילולית וכי איומיו, הפחידו את הנתבע. כך למשל, בייחסו לתובע את האמירות: "יש לי חברים בכל מקום ובכל רשות" או "אתה לא מבין עם מי יש לך עסק", גם אם לא נאמרו במילים אילו ממש, המסר בהן הועבר לנתבע ואיים עליו. עוד טען כי חלקן הארי של האמירות שהוגדרו ע"י התובע כ"לשון הרע", אינן כאלה.

10.הנתבע טען כי הגן על פרנסתו ולא ניסה לפגוע בזו של התובע. הנתבע מפנה לס' 15 למכתב ששלח אליו התובע (נספח ח' לת.ע.ר התובע), בו כתב כי אם לא יימנעו הנתבע ושותפו מתפיסת החניות המשותפות, בכוונתו "להגיש תלונה בכל המוסדות הרישמיים הנוגעים לעניין כגון עיריית תל אביב, משטרת ישראל ומשרד התחבורה". לטענת הנתבע "נכנס ללחץ" ממכתב זה ו"משכלו כל הקיצין ובצר לנתבע אשר איומי התובע ניצבים לפיתחו ומאיימים לפגוע בו, בעיסוקו ובפרנסתו פנה הנתבע ל – 2 עו"ד וגולל בפניהם את מערכת העובדות".