אדוני נ' איזנקוט ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה בפיצויים בשל הפרת הסכם.

כפי שעלה מכתב התביעה, התובע אשר בשל עבודתו, היה צריך לעבור לבאר שבע, החליט בנסיבות שפורטו לרכוש דירה בבאר שבע.

התובע באמצעות הנתבע 2, ראה דירה ויום לאחר מכן חתם על זכ"ד אשר במסגרתו התחייב ביחד עם אשתו לרכוש את דירתו של הנתבע אשר כבר היה חתום על זכ"ד למכירת הדירה. כפי שעלה מהמסמכים שהגישו הצדדים, התובע חתם כרוכש על זכ"ד שבין הצדדים, זכ"ד אשר התובע טוען כי יש בו גמירות ומסוימות לעסקה הנטענת.

הדברים טעונים הרחבה כלהלן:

בבעלותו של הנתבע 1 היתה דירה המצויה ברח' אוסקר שינדלר בבאר שבע, (להלן: "הדירה").

הנתבע 1 פעל באשר למכירת הדירה באמצעות הנתבע 2.

בתמצית טענותיו של התובע, טוען הוא כי לאחר שמצא שהדירה מתאימה לצרכיו, חתם הוא על זכ"ד, אשר במסגרתו ובין היתר נקבע סעיף פיצוי מוסכם למקרה של הפרת ההסכם על ידי אחד הצדדים. לאחר חתימת ההסכם התברר כי הנתבע 1 אינו מתכוון לקיים את ההסכם. לפיכך הגיש התובע את תביעתו לפיצוי על נזקיו, פיצוי מוסכם וכן פיצוי על נזקים נוספים כפי שפורט בתצהיר התובע.

בתמצית טענות הנתבע 1, טען הוא כי מכיר הוא את הנתבע 2, אשר תיווך בעסקה. טוען הנתבע 1 כי הינו נהג אוטובוס שאינו מבין בעניינים של הסכמים. כאשר הנתבע 2 הגיע אליו עם מסמך לחתימה, ומדובר במסמך זיכרון הדברים, חתם הוא על המסמך, וזאת לאחר שהנתבע 2 הפעיל אליו לחץ רב. בשל כך שהנתבע 1 סבר שמדובר במסמך אחר, לא חשב הוא שהוא מוכר את דירתו. בין היתר, טען הנתבע 1 כי לא היה מוכר את הדירה כל עוד נושא המשכנתא לא היה מוסדר. לחילופין ובתמצית טוען הנתבע 1 כי לתובע לא נגרם כל נזק וכי התובע יכול היה די בקלות לדעת כי לנתבע 1 אין כוונה למכור את הדירה בעת ההיא.

הנתבע 2 הוא המתווך בעסקה טען כי הנתבע 1 ביקש למכור את הדירה ואף הוצגו לו מספר קונים פוטנציאלים. הנתבע 2 סייע לנתבע 1 במימוש רצונו ואף הוסכם ביניהם על המחיר שבו יכול הנתבע 2 להחתים קונה פוטנציאלי על מסמך מחייב למכירת הדירה. בכל מקרה, טוען הנתבע 2 כי אינו צד לסכסוך שבין התובע לנתבע 1.

במהלך הדיון נשמעו התובע והנתבעים. הוצגו מסמכים שהמרכזי שבהם הינו זיכרון הדברים שאין בו תאריך אולם אין מחלוקת כי המוכר (הנתבע 1), חתם עליו ביום 18.6.2008 והתובע חתם עליו ביום 25.6.2008. אין מחלוקת כי ישנם פרטים חסרים בזיכרון הדברים אולם מאידך ישנם פרטים רבים המצויים.

אקדים את המאוחר, לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי יש לקבל את התביעה כנגד הנתבע 1 בחלקה ויש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 2.

המסמך שצורף כמהותי שבמסמכים שהוגשו הינו זכ"ד שבו אין מחלוקת כי ישנה מסוימות לגבי הדירה הנמכרת וכן התמורה. סעיף מרכזי בהסכם סעיף הפיצוי המוסכם למקרה של הפרה.

אין מחלוקת כי ישנם פרטים חשובים שלא מולאו ובהם מועד הפינוי ופרטי התשלומים ואין מחלוקת כי בזכ"ד ישנה התייחסות לכך שהסכם ייחתם על ידי עורך דין המקובל על הצדדים. יחד עם זאת, השאלה היא האם יש די פרטים בכדי לקבוע כי ישנה גמירות דעת וניתן לקבוע כי ישנה הצעה וקיבול לעסקה למכירת הדירה. מסקנתי הינה שהתשובה לכך חיובית.

ההלכה הפסוקה התייחסה רבות לכך שהתחייבות לעסקה במקרקעין יש לעשות בכתב. הפרטים המהותיים של העסקה מצויים בהסכם. בהתאם לחוק החוזים ניתן למצוא מנגנון להשלים פרטים כמו מועד מסירת הדירה וכך את מועדי התשלומים.

לפיכך מסקנתי הינה שזיכרון הדברים מחייב את הצדדים.

חיזוק למסקנתי ניתן למצוא בכך שהנתבע 1 אישר שהנתבע 2 הציע לו קונים נוספים בימים שלפני החתימה של התובע על זיכרון הדברים. כן אישר הנתבע 1 כי היה לו חשוב מחיר העסקה ולא פרטיה.

טוען הנתבע 1 כי היה לו קושי באשר לשווי המשכנתא שרבצה על הדירה וזו, בין היתר, הסיבה לכך שלא היתה גמירות דעת לעסקה. טענה זו אינה משכנעת שכן אם נדרש הנתבע 1 למכור את הדירה על מנת לכסות חוב לבנק, לא מן הנמנע כי היה מוכן למכור את הדירה גם כמה אלפי שקלים מתחת למשכנתא.

לנתבע 1 טענות רבות כלפי הנתבע 2. כך למשל טוען הנתבע 1 כי חתם על זיכרון הדברים בשל הלחץ שהפעיל הנתבע 2. טענה זו קשה מעט שכן הנתבע 1 חתם על זיכרון הדברים ביום 18.6 בעוד שרק ביום 25.6 חתם התובע על זיכרון הדברים כקונה ולכן ככל שהיה לחץ, יכול היה לעשות הרבה בכדי להודיע לנתבע 2 שהוא מבטל את חתימתו, אולם הוא לא עשה כן ואף לא טען שהיה בדעתו לעשות כן.

לנתבע 1 טענת כנגד הנתבע 2 בשל כך שהנתבע 2 לא ערך מסמך להזמנת שירותי תיווך כדין ואף עלה טענה כי הנתבע 1 סבר שהמסמך עליו הוא חותם הינו מסמך שנותן מענה להזמנת שירות התיווך. טענה זו לא התבררה בתיק זה בשל כך שלא היתה בחזית המחלוקת בין הצדדים ובכל אופן אינה מסייעת לנתבע 1 במחלוקת שבינו לבין התובע.