אבוטבול נ' זוארץ

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.12.12 בנתניה.

2. לטענת התובעת, הורידה את בתה מהרכב ברח' שמואל הנציב 14 והחלה בנסיעה. רכב הנתבעת חנה באלכסון בכניסה לבניין מס' 14. התובעת הבחינה בנתבעת ובידה שקיות נכנסת במהירות לרכב החונה כשהיא מלווה בנערה. הנתבעת נסעה במהירות לאחור ופגעה בצד הימני קדמי של רכב התובעת. שתי הנהגות יצאו מהרכב והנתבעת אמרה לה כי תיתן לה את כל פרטי הביטוח רק ביקשה שהדבר יעשה במהירות מאחר והיא בדרכה לאירוע. התובעת נטלה מרכבה דף ועט אך באותה עת הנתבעת נכנסה לרכבה, הניעה אותו, עלתה על מדרכה ונסעה מהמקום ללא מתן פרטים.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי נכנסה למכוניתה, אך בטרם החלה בנסיעה, שמעה צעקות. הנתבעת יצאה מהרכב והתובעת צעקה לעברה כי פגעה לה ברכב. הנתבעת טענה כי על הרכב היו סימני פגיעה בצבע כחול בעוד צבע רכבה כסוף. הנתבעת השיבה לתובעת כי אין לה התנגדות למתן פרטים אך לא היא פגעה ברכב. התובעת חסמה את רכבה. לכן, עלתה על המדרכה ונסעה מהמקום.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת וחזרה על גרסתה לפיה הורידה את בתה ברחוב ואז המשיכה בנסיעה. התובעת טענה כי הבחינה בתובעת עם עוד בחורה צעירה נכנסות לרכב שחנה באלכסון חציו על הכביש וחציו על המדרכה. לפתע, הנתבעת החלה לנסוע לאחור במהירות ופגעה ברכבה בצידו הימני. הנהגות יצאו מהרכב והנתבעת טענה בפניה כי לא נגרם נזק והתובעת טענה בפני כי פגעה ברכבה וביקשה ממנה את פרטי הביטוח. הנתבעת השיבה כי תמסור את פרטי הביטוח וציינה כי היא ממהרת לאירוע חתונה. בשעה שהתובעת ניגשה לרכבה להביא עט ונייר ברחה הנתבעת מהמקום ללא מסירת פרטים. לאחר מכן, הנתבעת בשיחות טלפון הכחישה כי פגעה ברכבה. התובעת טענה כי הנזקים בצבע כחול הם בקדמת הרכב ונגרמו מאירוע אחר, אך לא בגין נזקים אלה מוגשת תביעתה, אלא בגין הנזקים שנגרמו לצדו הימני של רכבה, כמפורט בהצעת המחיר שצורפה.

5. הנתבעת העידה וטענה כי נכנסה עם שקיות לרכב עם נערה בת 15 אך בטרם הניעה את רכבה ובשעה שהיא בעצירה מוחלטת חסמה התובעת את דרכה וטענה כי פגעה ברכבה. הנתבעת הכחישה כי נסעה לאחור והכחישה כי פגעה ברכב התובעת. הנתבעת אישרה כי אמרה לתובעת שאין לה בעיה למסור את פרטיה אך נסעה מהמקום ללא מתן פרטים. הנתבעת טענה בפני כי הדבר נבע מחוסר ידיעה. הנתבעת העידה כי לאחר מספר ימים צילמה את רכב התובעת והבחינה כי קיימים עליו סימני צבע כחול בעוד רכבה כסוף. בהמשך, שינתה גרסתה וטענה כי הבחינה בכך כבר בתאונה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה נסעה בכביש בשעה שהתובעת נכנסה לרכב, החלה לנסוע לאחור במהירות ופגעה ברכבה.

שנית, גרסת הנתבעת היתה בלתי מהימנה. כך עזיבת הנתבעת את המקום ללא מתן פרטים, על אף שטענה בפני התובעת כי אין לה כל בעיה לעשות כן. מעידה על אשם ורצון לברוח מהמקום. כך גם שינוי גרסתה בנוגע למועד בו הבחינה בסימני הצבע הכחולים. יתרה מכך, הנתבעת היתה מלווה בעת התאונה בנערה בת 15, שיכלה להעיד על אופן קרות התאונה, אך היא בחרה שלא להביאה להעיד בבית משפט. בהקשר זה חלה הפסיקה לפיה הימנעות מהבאת עד רלוונטי תתפרש לרעת הצד שנמנע מלהביאו (ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח', פ"ד מ"ט (1) 450, 457).

לאור האמור, משקיבלתי את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה, סבורה אני כי היה על הנתבעת להבחין באמצעות המראה והסתכלות לצדדים, ברכב המצוי מאחוריה ולנקוט באמצעים הדרושים בעת נסיעה לאחור ע"מ שלא לפגוע בה. משלא עשתה כן, הרי היא האחראית לקרות התאונה.

באשר לנזק הנתבע, גם התובעת אינה חולקת כי מצויים סימני צבע כחול על הפגוש הקדמי של רכבה אך טענה כי אינה תובעת בגין נזקים אלה, אלא אך ורק בגין הנזקים לכנף הימנית והמגן. טענה זו אף נתמכת בהצעת המחיר שצורפה לפיה לא צוינה עלות כספים בגין פחחות וצבע לפגוש, שזו העבודה שהיתה נדרשת לצורך תיקון סימני הצבע, אלא רק בגין כנף ימנית ומגן. ברם, מצאתי לנכון להתערב ולהפחית הפסד יום עבודה משלא הוכחה עלות יום עבודה והפסדו בחוו"ד רואה חשבון.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,404 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 27.12.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, תשא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י' אב תשע"ג, 17 יולי 2013, בהעדר הצדדים.