אבו סבית ואח' נ' הירט רישרד ואח'

פסק דין

יסודה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שארעה ביום 11.4.08 בכביש 31 מכיוון צומת שוקת לכיוון צומת יתיר ממערב למזרח. רכב התובעים, אשר לטענת התביעה היה נהוג בידי התובע 1 נסע בכביש וביקש לפנות שמאלה לעבר דרך עפר המובילה לביתו שבכפר חורה. לשם כך האט מהירות נסיעתו, אותת שמאלה והחל בפניה מאחר והכביש ממול היה פנוי, כאשר נפגע בצידו האחורי שמאלי על ידי רכב הנהוג בידי הנתבע 1. מעוצמת הפגיעה הסתחרר רכב התובע ונעצר בשוליים השמאלייםשל הכביש. כתוצאה מהתאונה ניזוק רכב התובעים וכתובע 1 ובנו הקטן שהיה עימו נפגעו בגופם.

מאחר ובמועד התאונה היה רכב התובעים מבוטח בבטוח מקיף אצל הנתבעת 3 הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ, נבדק הרכב על ידי שמאי הפניקס אשר קבע כי לרכב נגרם נזק גבוה כדי אובדן להלכה. לימים דחתה הנתבעת 3 את תביעת התובעים לתשלום תגמולי בטוח בטענה כי ברכב נהג אדם אחר ולא התובע 1, כאשר רק נהיגתו של התובע 1 מכוסה בפוליסה. (הרכב הוא רכב נכה של התובעת 2).

לציין כי הנתבעת 3 פיצתה את התובע ובנו בגין נזקי הגוף שנגרמו בתאונה זו.

עוד נדרש התובע להוציא את שרידי הרכב מהמגרש בו היו מאוחסנים.

בצר להם הגישו התובעים תביעתם כנגד שני גורמים : הגורם האחד הנתבעים 1,2 בגין אחריותם לארוע התאונה והשני הפניקס הישראלי על יסוד פוליסת הבטוח שהוציאה זו לרכב , פוליסה שאינה במחלוקת.

המחלוקת בתיק זה הינה בשלושה :

המחלוקת בין התובעים לנתבעים 1,2 בדבר האחריות לארוע התאונה, כאשר גירסת הנתבעים 1,2 הינה כי רכב התובעים חנה בשול ויצא לפנית פרסה בחוסר זהירות וללא איתות כשהוא חוסם דרכו של הנתבע 1 ולפיכך גרם ברשלנות נהגו לתאונה.

זהותו של הנוהג ברכב התובעים כאשר למחלוקת זו השלכה לעניין חבותה הבטוחית של הנתבעת 3, מאחר הפוליסה שהוצאה על ידה מכסה את נהיגתו של התובע 1 בלבד ואם תתקבל הטענה כי הנהג היה מאן דהוא אחר, טענה שיסודה בדברי הנתבע 1, לאקמה חבות בטוחית לפיצוי על הנתבעת 3.

גובה הנזק.

האחריות לתאונה :

לעניין זה העידו בפני למעשה התובע 1 והנתבע 1 בלבד שכן שאר עדי התביעה לא ראו את עצם התרחשות התאונה ועדותם מתמקדת יותר ובעיקר בשאלת זהותו של הנהג ברכב התובעים.

ראשיתם של דברים ובטרם אתייחס לעדויות עצמן ברצוני להביע שאת נפשי מן האמור בסעיף 7 לסיכומי ב"כ הנתבעים 1,2 כי שמו של הנתבע 1 הולך לפניו והוא בעל משרה ציבורית כמנכ"ל רשות מקומית ויש להעניק לגירסתו מלוא משקל האמינות אשר ממילא לא הוטל בה ספק. עם כל הכבוד לב"כ הנתבעים 1,2 בבוא בית המשפט לקבוע את מידת המהיימנות שהוא נותן לעדויות שנישמעו בפניו אין הוא פוסק על פי מקצועם של העדים, תפקידם מעמדם הציבורי ו/או כל גורם אחר שאינו קשור לעדות לגופא ולעניין זה הכל שווים בפני בית המשפט.

ולגופו של עניין : לגירסתו של התובע 1 הוא נסע עם בנו ברכב המעורב מכיוון באר שבע לכיוון צומת שוקת כשמגמת פניו לביתו בכפר חורה. לשם כך היה עליו לפנות שמאלה לדרך עפר שבשולי הכביש , לפיכך האט הביט לאחור ולפנים ומאחר והכביש ממול היה פנוי החל בפניה כשחצי מהרכב במסלול הנגדי כאשר קיבל מכה מאחור בצד שמאל אחורי, הרכב הסתובב ונזרק לואדי, ( שמסתבר כי הינו המשך הדרך בשול). משהתאושש ובדק את בנו שישב מאחור יצא מהרכב. במקום התאספו אנשים רבים ולאחר מכן הגיע מד"א ומשטרה וכשזו הגיעה הוחלפו הפרטים והעד נסע עם בנו לטיפול בבית החולים.

עדי התביעה 2-4 מעידים בעיקר לעניין זהות הנהג . עת/2 מעיד כי עמד ליד חנות לחומרי בניין שמע מכה הסתכל לאחור וראה את רכב התובעים זרוק בשול, חש מיד למקום וראה את עת/1 יורד מהרכב ואומר כי בנו נמצא ברכב. עד זה גם שולל את טענת הנתבע 1 כי רכב התובעים הסתלק ממקום התאונה, דהיינו המשיך בנסיעה מבלי לעצור וחזר רק כעבור זמן מה, וזאת בנסיון לטשטש את זהות הנהג בעת התאונה.

עת/3 מעיד אף הוא כי חזר מהעבודה עם עת/4 וממרחק 100-150 מ' ראה אבק, הבין כי היתה תאונה ומשהתקרב זיהה את רכב התובע1. העד ואחרים רצו אליו ולדברי עד זה התובע 1 עדיין ישב ברכב עם בנו ויצא בסופו של דבר לבדו. (העד הינו אחיו של התובע 1).

עת/4 מעיד אף הוא כי משהגיעו לרכב התובע 1 ובנו היו עדיין בתוך הרכב וכי התובע 1 יצא בכוחות עצמו.

טוען בפני ב"כ הנתבעים 1,2 כי אין לסמוך על עדותם של אלה בהיותם בני משפחה ועדותם אינה אוביקטיבית אולם אני לכשלעצמי התרשמתי כי עדותם של עדים אלה היתה עדות מהיימנה והיא תומכת בגירסה כי עת/1 היה נהג הרכב בעת התאונה.

גם באשר לעדות התובע וכפי שהתרשמתי מעדותו של התובע אני נותנת אמון דווקא בגירסתו של זה. העובדה כי התובע 1 לא דייק בפרטים השוליים ולא השמיע עדותו כמי ששונה מישנתו מחזקת את מידת האמון בגירסה זו. גם מיקום הנזק ברכב התובעים עומד בקנה אחד עם גירסת התביעה הנזק לרכב התובעים נגרם בפינה השמאלית אחורית, כפי שהדברים עולים מדו"ח השמאי זקצר שהינו שמאי הנתבעת 3 ואשר בדק הרכב מטעמה של זו. עיקר הפגיעה הינה כפי שעולה מפרק חלקי החילוף הינה בפגוש האחורי, פח אחורי,חישוק וצמיג אחורי שמאלי,כנף אחורית שמאלית, רצפת תא מטען, קורת שילדה אחורית שמאלית ריפוד דופן אחורי שמא' משקף אחורי קישוט למגן אח' שמא' פנימית למגן זה,ותפס המגן. ולא בכדי פרטתי בהרחבה את האמור לעיל,שכן, בכל אלה לא מצאתי כל ראיה כי היתה פגיעה בדלת אחורית שמאלית כפי שטוען ב"כ הנתבעים 1,2 בבואו לנסות ולהתאים את הנזקים ומיקומם באופן שיתאימו לגירסת מרשו.

דא עקא שהנזקים עומדים בקנה אחד עם גירסת עת/1, דהיינו כי בעת התאונה היה בתחילת הפניה שמאלה, ואינם עומדים בקנה אחד עם גירסת הנתבע.