אבו מידעם נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זו החלטה בבקשת המבקשת להורות על ביטול איסור השימוש ברכבו כפי שהוחלט עליו ביום 15.7.13.

2.המבקשת הינה על פי טענתה הבעלים הרשום של הרכב ביחס אליו ניתנה הודעת איסור שימוש.

ההחלטה על איסור השימוש ניתנה לאחר שברכב נתפס נוהג בו אבו מדיעם מוחמד, אשר על פי בדיקת השוטרים נהג ללא רישיון נהיגה בניגוד לסעיף 10 א' לפקודת התעבורה.

לטענת ב"כ המבקש עיון בחומר הראיות מעלה כי היו שני שוטרים אשר לכאורה אכפו את ביצוע העבירה, כאשר שניהם מציינים באופן תמוה כי כל אחד מהם נהג ברכב השיטור, וכי אחד השוטרים, איציק אליהו כלל לא רשם מזכר ביחס לאירוע נשוא הבקשה.

עוד ציין ב"כ המבקשת כי הבעלים הרשום של הרכב לא זומן לשימוע וכי אדם בשם סאמי, אשר היה עד לאירוע אינו בעליו של הרכב. עוד ציין כי בהתאם לסעיף 57 א'(ד)(1) לפקודת התעבורה, הודעת איסור השימוש חייבת להערך לבעלי הרכב, שכן לבעל הרכב לא ניתנה הזדמנות לעניין טענותיו לעניין הסייגים בחוק.

3.ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי מזכרו של השוטר איציק אליהו נמצא בחומר החקירה, מחומר הראיות ניתן ללמוד כי שוטר אחד נהג ברכב ושוטר שני נכח ברכב ולא נהג בו. עוד צויין כי מחומר הראיות עולה כי השוטרים הבחינו בנהג נוהג ברכב וציינו את אופן נהיגתו "כמחשידה" והדבר אף צויין בפרק נסיבות המקרה שבדו"ח.

עוד ציין ב"כ המשיבה כי בהתאם לסעיף 57 א' לפקודת התעבורה, שימוע יכול שיעשה לנהג או לבעל הרכב. בענייננו השימוע נעשה לאבו מדיעם סאמי, אשר כתובתו היא ככתובת הנאשם בתיק העיקרי והמבקשת לא מסרה פרטים מיהו אותו סאמי ומהו הקשר ביניהם.

ב"כ המשיבה ציין כי נערכו שני שימועים, האחד לאבו מדיעם סאמי והשני לנהג – הנאשם בתיק העיקרי.

אני סבורה כי דין הבקשה להדחות מהטעמים הבאים.

4.עיון בחומר הראיות מעלה כי הדו"ח ופרק "נסיבות המקרה" נרשמו על ידי השוטר מיכאל באזוב. בפרק נסיבות המקרה ציין השוטר באזוב, כי בתאריך ביצוע העבירה שימש כסייר וישב בניידת ששייכת למשרד התחבורה והבחין ברכב אשר הנוהג בו נוהג בצורה מחשידה.

השוטר מציין כי עצר את רכבו שלו וניגש לרכב האמור כאשר לאחר שהבחין בו, כיבה את המנוע. הנהג זוהה כמוחמד אבו מדיגם ופרטיו נבדקו ולאחר בירור התברר כי מעולם לא היה לו רישיון נהיגה. לאחר מכן הנהג עוכב לתחנה להמשך טיפול רמ"ת.

עוד בחומר הראיות מזכרו של איציק אליהו, רמ"ת ובוחן תנועה תחנת רהט, אשר ציין כי היה במשמרת עם השוטר מיכאל באזוב, ונהג בניידת שיטור משולב של ניידת בטיחות בדרכים שמספרה זהה למספר הרכב שצויין על ידי השוטר באזוב בפרק נסיבות המקרה בדו"ח.

איציק אליהו מציין במזכרו כי בהיותו בסיור יחד עם השוטר באזוב, נהג ברכב הנ"ל והבחין ברכב הנוסף כאמור.

אם כן נוכח הרישומים האמורים עולה כי השוטר באזוב ישב כנוסע בניידת ואילו השוטר איציק אליהו שימש כנהג באותה ניידת.

לא מצאתי באופן רישום זה, דבר מה המעיד על כך כי לא ניתן להבין מיהו הנהג ברכב מבין שני השוטרים ומיהו הנוסע ברכב.

5.עוד ציין כאמור ב"כ המבקשת כי לכאורה נלקח הנהג לחקירה ואולם חקירתו איננה מצויה בתיק.

טענה זו איננה מדוייקת שכן כל שנרשם בפרק "נסיבות המקרה" הוא שהנהג עוכב לתחנה להמשך טיפול על ידי הרמ"ת. לא ניתן אם כן לומר בוודאות כטענת ב"כ המבקשת כי הנהג נלקח לחקירה.

6.בחומר הראיות מצויים טופסי שימוע שנערכו הן לנהג - אבו מדיעם מוחמד, אשר טען כי נסע שני מטרים בשביל לשטוף את האוטו וכן טופס שימוש שנערך לאבו מדיעם סאמי, אשר זוהה כבעל הרכב, (על פי בדיקת המסוף ותמונה) וטען כי הנהג ברכב רק התניע את האוטו ולא נסע, והדבר ארע בחניון הבית.

7.ב"כ המבקשת לא הבהיר מיהו אותו אבו מדיעם סאמי אשר הציג עצמו כבעל הרכב, ואשר לו נערך השימוע כבעל הרכב. בנוסף לכך אותו אבו מדיעם סאמי חתם על אישור מסירת הודעת איסור השימוש ברכב ואישר קבלתה בחתימתו.