אבו מדעים נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה לאחר שנמסר לו כתב אישום והזמנה לדין בהם מיוחסת לו עבירה של עקיפה מסוכנת בניגוד לתקנה 47 (ד) בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

ב"כ המבקש טען כי אין בידי המדינה ראיות לכאורה וכי ראיות המדינה נשענות על הערכה של שוטרת ולא על עבירה ברורה שביצע לכאורה המבקש.

עוד הוסיף כי לשיטתו המבקש עקף כדין ללא כל סיכון אשר נגרם לרכב אחר.

ב"כ המדינה טענה כי יש ראיות לכאורה נגד המבקש.

ביחס למסוכנותו של המבקש טענה ב"כ המדינה כי למבקש עבר תעבורתי מכביד.חומר הראיות ועברו התעבורתי של המבקש הוגש לעיוני.

דיון –

עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.

במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון:

"תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבה מיוחדת במשמעות האמורה"

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.

בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון –

"מסקנת המשטרה כי ראוי לפסול את העורר לנהיגה בפסילה מינהלית ל-30 יום הינה במיתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי (בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק' על' 92(2) 2304). במקרה זה לא נמצא פסול במעשה המינהלי הנדון.

נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה. "

ומן הכלל אל הפרט –

בידי המדינה עדות ברורה של שוטרת המתארת את המבקש כמי שיצא לעקיפה של משאית ארוכה (פול-טריילר, גורר+נגרר) כאשר רכבים אשר הגיעו ממול נאלצו לסטות לשול הדרך כדי למנוע תאונה עם המבקש.

אין לבית המשפט כלים לבחון את גרסת המבקש מול גרסת השוטרת מבלי שנשמעו ראיות, ולכן נקבע בפסיקה כי די למדינה בשלב זה כי בידיה ראיות לכאורה ואין למעשה כל נפקות (בשלב משפטי זה) לגרסת המבקש.

לאור הראיות הברורות שהציגה המדינה אני קובע כי בידי המדינה ראיות מוצקות לכאורה ביחס לביצוע עבירה בניגוד לתקנה 47(ד) ע"י המבקש.