פסק דין
עסקינן בתביעה כספית על סך של 8,200 ש"ח להחזר תמורה ששולמה בעד עסקה לרכישת מוצר, תשלום הוצאות, ופיצויים בגין עוגמת נפש.
התובעת טוענת, כי פנתה לסניף של הנתבעת בעכו בתאריך 25.04.06 והזמינה שם עדשות למשקפיים שהיו ברשותה. עבור עדשות אלה שילמה התובעת סך של 2,400 ש"ח ב-8 תשלומים שווים באמצעות כרטיס אשראי. בבוקר שלמחרת הודיעה התובעת טלפונית לאופטומטריסט שעובד במקום אודות רצונה לבטל את העסקה מטעמים אישיים, ואף ביקשה ממנו להחזיר לה את המסגרת שהשאירה יום קודם לכן בחנות.
לטענתה, בשעה מאוחרת יותר מאותו יום היא נכנסה לחנות, קיבלה לידיה חזרה את המסגרת, ועובד הנתבעת הודיע לה כי הוא רשם בפניו את ביטול ההזמנה והבטיח לבטל את העסקה כמקובל אצל הנתבעת. במקביל, התובעת שלחה מכתב באמצעות הפקס למחלקת הנהלת החשבונות של הנתבעת עם העתק למחלקת האישורים של חברת האשראי (ויזה), ובו הודיעה כי בקשה לבטל את העסקה ולכן היא מבקשת לבטל את גביית התשלומים.
ברם, כבר בחודש מאי 2006 גילתה התובעת כי היא חויבה בתשלום הראשון מבין שמונת התשלומים, ומכאן ואילך מתארת התובעת מסכת התכתבויות בין הצדדים בקשר לחיובה בתשלום מלוא התמורה על אף ביטול העסקה.
מנגד, טוענת הנתבעת, כי התובעת ביקשה לבטל את העסקה שלא כדין בכך שלאחר ייצור העדשות ואספקתן היא ביקשה לחזור בה מהעסקה.
עוד טוענת הנתבעת, כי לא ניתן היה לבטל את העסקה מאחר שהיצרן החל כבר בשלב החיתוך הראשוני, ולכן לא היתה לה אפשרות לבטל את הזמנת המוצר, ומכל מקום היא הציעה לתובעת במהלך התקופה שעד להגשת התביעה הצעות שונות לרכישת מוצרים חלופיים מהחנות, ואולם האחרונה דחתה את כל הצעותיה.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ושמעתי את דבריהם במהלך ישיבת היום, אני בדעה כי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת.
אפתח בכך כי מהדיון שהתקיים היום עולה, כי העדשות שהוזמנו ע"י התובעת לא סופקו לידיה אלא נותרו בידי הנתבעת – בניגוד למה שנטען בכתב ההגנה.
לגבי נסיבות ביטול העסקה, אני מקבלת את גרסת התובעת כי נציג הנתבעת הסכים בזמנו לביטול העסקה. העובדה כי ההודעה אודות הביטול נמסרה כבר למחרת היום בבוקר, והעובדה כי המסגרת הוחזרה לידי התובעת ללא הסתייגות, מלמדים בסבירות גבוהה כי הנתבעת הסכימה לביטול העסקה כאמור. גם התכתובת הענפה שצרפה התובעת לכתב התביעה תומכים בגרסתה.
במאמר מוסגר אוסיף, כי משום מה חזרה הנתבעת במכתביה אל התובעת על הטענה כי העסקה התיישנה. לא ברור לי על בסיס מה טוענת הנתבעת טענה זו ומכל מקום היא אינה מקובלת עלי.
אשר על כן, יש מקום לקבל את התביעה ביחס להחזר התמורה ששולמה בסך של 2,400 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.04.06 ועד היום, סכום שעומד על 2,990 ש"ח נכון להיום, ובמעוגל 3,000 ש"ח.
ביחס לשאר רכיבי התביעה – התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בסך של 800 ש"ח בגין שכר טרחת עורך דין עבור השירות שניתן לה בזמן חליפת המכתבים עם הנתבעת. עוד טוענת התובעת כי יש לפצותה בסך של 5,000 ש"ח בגין עוגמת נפש. לעניין הראשון, התובעת לא צירפה אסמכתא כלשהי שמעידה על תשלום סכום ההוצאות לעורכת הדין אשר פנתה אליה בעבר (שלא במסגרת הדיון שהתקיים בפניי), ולכן אין בידי לקבל את טענתה בעניין.
לגבי עוגמת נפש – אמנם הרושם הכללי שעולה מהמכתבים שצורפו לתיק הוא, שהתובעת נאלצה להשקיע משאבים לצורך התכתבות עקרה עם הנתבעת. ואולם, בנסיבות הכוללות בתיק דנן אין הצדקה לפסיקת הסכום המבוקש, ואני מעמידה סכום זה על סך של 300 ש"ח כסכום סביר ופרופורציונאלי לסכום הנפסק.
סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,300 ש"ח (3,000 ש"ח + 300 ש"ח).
פרט לכך כל צד יישא בהוצאותיו.
פסק הדין יבוצע תוך 30 ימים מיום המצאתו אחרת ישאו הסכומים שפסקתי הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ז ניסן תש"ע, 11 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.