אבו אל עסל ואח' נ' שוקרי ואח'

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני תביעה כספית על סך 727,000 ₪.

התובעים טוענים, כי מר אברהים בולוס (להלן: "המנוח") ובניו (הנתבעים מס' 2 ו-3) ניהלו ושלטו בחברת בולוס גרניט ושיש בע"מ (להלן: "החברה"). החברה נמצאה בהליכי פירוק ובמסגרתם נחתם בין מנהל מקרקעי ישראל לבין החברה, המנוח והנתבעים מס' 2 ו-3 הסכם פשרה ולפיו הוקצתה לחברה אופציה לחכירה של 13 מגרשים בגוש 16531 חלקה 1 וגוש 16533 חלקה 5 בנצרת. עוד הוסכם, כי המנוח ינהל את המגעים למכירת הזכויות במגרשים מול קונים פוטנציאליים בליווי נאמן וכי הכספים יופקדו בקופת הפירוק לאחר אישור ההסכמים על ידי בית המשפט של הפירוק.

התובעים הינם בני זוג ולטענתם ביום 8.8.08 נכרת בינם לבין המנוח הסכם לפיו רכשו את מגרש מס' 102 והוסכם, כי בתמורה ישלמו סך של 420,000 ₪ וכך שילמו למנוח ולבניו, הנתבעים מס' 2 ו-3. עוד ציינו, כי במעמד חתימת הסכם הרכישה נחתם בין הצדדים הסכם פיתוח של המגרש בתמורה לסך של 150,000 ₪ ואף סכום זה שולם למנוח ולנתבעים 2 ו-3. לטענתם, את התמורה בסך 570,000 ₪, כאמור, שילמו למנוח ולנתבעים מס' 2 ו-3 בשלושה שיקים לפקודת המנוח והנתבעים 2 ו-3 על פי בקשתם ולאחר קבלת ייעוץ מהנתבע מס' 1 אשר טיפל כעורך דין בעסקה, ערך את ההסכם, ייעץ לתובעים והנחה אותם. התובעים טוענים, כי השיקים שמסרו הופקדו על ידי המנוח והנתבעים מס' 2 ו-3 ונפרעו.

לטענת התובעים, המנוח והנתבעים מס' 2 ו-3 הגישו בקשה למפרק החברה ולבית המשפט של הפירוק במטרה לאשר את הסכם הרכישה אולם בקשתם נדחתה, בעיקר מאחר והכספים שהתובעים שילמו להם לא הועברו לקופת הפירוק. עוד טענו, כי מפרק החברה מכר את המגרש נשוא התובענה למשפחת תותרי ובית המשפט אישר את הסכם המכירה האמור. ערעור על החלטת בית המשפט של הפירוק נדחה על ידי בית המשפט העליון אשר אישר את הסכם מכירת המגרש למשפחת תותרי.

התובעים טוענים, כי הנתבעים מס' 2 ו-3 היו מעורבים בעסקה נשוא התובענה יחד עם המנוח. לטענתם, הם ניהלו את העניינים ואחריותם מול התובעים הינה ביחד ולחוד. לטענתם, המנוח והנתבעים מס' 2 ו-3 אשר פעלו עמו הפרו את התחייבויותיהם וחובותיהם כלפיהם, רימו והונו אותם וגזלו את כספם.

באשר לנתבע מס' 1 אזי הוא הכיר את הנתבעים מס' 2 ו-3, את המנוח, את החברה, את מצבם המשפטי, את הליכי הפירוק והחלטות ופסקי הדין שנתן בית המשפט אשר בפניו התנהלו הליכי הפירוק, את הנכס, מצב הזכויות בו ומצבו המשפטי ו/או היה עליו לבדוק ולבחון את המצב המשפטי של הנכס. הנתבע מס' 1 התרשל במילוי תפקידו ובשל כך גרם להם לנזקים. לטענתם, הוא הפר התחייבויותיו ו/או חובותיו כלפיהם כלקוחותיו ו/או התרשל במילוי תפקידו ולא העביר את המגרש על שמם במנהל מקרקעי ישראל או בטאבו.

לטענת הנתבע מס' 1 (להלן: "עו"ד שוקרי"), התובעים איבדו זכותם לרכוש את המגרש עקב מעשיהם ו/או מחדליהם בשל אי קיום התנאים שקבע בית המשפט לאישור הרכישה. משכך נותק הקשר הסיבתי, העובדתי והמשפטי, בין פעולותיו לנזקים הנטענים. עו"ד שוקרי טוען, כי לא ייצג את החברה בעסקה ופעל כפי שעורך דין סביר היה נוהג בנסיבות העניין. לטענתו, התובעים שילמו את הסכומים על דעתם והוא מעולם לא יעץ להם לבצע תשלום כלשהו.

עו"ד שוקרי טוען, כי פעל על פי הוראות המנוח אשר קיבל את התמורה, או חלק ממנה, מהתובעים בטרם נכרת ההסכם. לטענתו, המנוח הודיע לו, כי יש אנשים אשר מעוניינים לקנות את הזכויות במגרשים שהוקצו לו ועל סמך האמור החל לנסח הסכמים כנדרש וצירף אליהם מסמכים מהם עולה בברור, כי העסקה כפופה לאישור בית המשפט.

עו"ד שוקרי מוסיף וטוען, כי המנוח העביר לעורך דינו כל הסכם שנערך בכדי שיפעל לשם קבלת אישור בית המשפט לעסקה וכך אושרו עשר עסקאות. לטענתו, לאחר אישור העסקאות דווח עליהן למיסוי מקרקעין ולאחר תשלום המיסים החלים על העסקה נערך חוזה בין המינהל לבין הקונה. לטענתו, לבית המשפט נמסר מידע באשר לרוכשים פוטנציאלים וביניהם התובעים ובית המשפט החליט לאפשר תקופה מוגבלת נוספת אשר במסגרתה יקבל המפרק הצעות לגבי כלל המגרשים של החברה שבפירוק. בית המשפט נמנע מלאשר את ההצעות אשר הונחו בפניו בכדי לאפשר למפרק לקבל הצעות נוספות ובכדי לאפשר למציעים השונים לשפר את הצעותיהם. בהמשך קבע בית המשפט, כי תיערך התמחרות ביחס למגרש הרלוונטי. לטענתו, התובעים נכחו בהתמחרות אולם לא נטלו בה חלק משום שלא עמדו בתנאי הסף בכדי להשתתף בה שעה שלא הפקידו המחאה בנקאית על סך 66,000 ₪ ובקשתם לביטול ההתמחרות נדחתה. עוד טוען, כי התובעים ידעו שהמכירה כפופה לאישור בית המשפט וטען, כי הם מנעו את מתן האישור כאשר מיאנו להשתתף בהליך של התמחרות עליו החליט בית המשפט.

לטענת עו"ד שוקרי, ההסכם מכיל את כל ההסכמות אליהן הגיעו המנוח והתובעים אשר הינם אנשים משכילים אשר הכירו היטב את המנוח וידעו שהעסקה טעונה אישור בית משפט. לטענתו, אם התובעים בחרו לשים כספם על קרן הצבי ולשלם את מלוא התמורה למנוח טרם אישור העסקה הרי שאין להם לבוא בטענות אלא אל עצמם. לטענתו, הוא לא גרם לתובעים נזק כלשהו בעיקר לאור העובדה שהם בחרו לשלם כספים למנוח במישרין טרם חתימת ההסכם. עו"ד שוקרי טוען, כי לא יצג את המנוח בהליכי הפירוק וכי הביא לידיעת התובעים את כל העובדות שהיו בידיעתו וכי משבית המשפט אישר את המכר למשפחת תותרי בנוכחות התובעים הרי שלא יכולה להיות להם טענה כלשהי נגדו.

אף הנתבעים מס' 2 (להלן: "ניזאר") ו- 3 (להלן: "יעקב") טוענים, כי דין התביעה נגדם להדחות. לטענתם, הם לא חתמו על ההסכם עם התובעים, לא היו צד לו, לא נטלו כספים מהתובעים ואין בסיס משפטי או עובדתי להגשת התביעה נגדם. לטענתם, הם לא שלטו בחברה אשר נשלטה ונוהלה על ידי אביהם המנוח. עוד טענו, כי הם לא קיבלו את התמורה הנטענת, כולה או חלקה, לא במישרין ולא בעקיפין ולא קיבלו את השקים המפורטים בכתב התביעה. לטענתם, אין יריבות בינם לבין התובעים.

הראיות

התובע והנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו עליהם. בנוסף, הגישו הצדדים ראיותיהם. התובעים סיכמו טענותיהם בעל פה והנתבעים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם על הנתבעים, או על מי מהם, לפצות את התובעים בגין הנזקים אשר נגרמו להם לאחר ששילמו את התמורה בעבור המקרקעין נשוא התובענה אולם העסקה עמם לא אושרה על ידי בית המשפט והמקרקעין נמכרו לצד שלישי.

לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להתקבל, מהנימוקים שיפורטו.

חבות הנתבע מס' 1

באשר לנתבע מס' 1 טוענים התובעים, כי היו לקוחותיו וכי הוא התרשל שעה שלא מסר להם את מלוא המידע הרלוונטי בנוגע לנכס, לא מסר להם את האזהרות הדרושות ולא הזהירם מהסכנות הטמונות בעסקה. עו"ד שוקרי טוען, כי לא ייצג את התובעים בעסקה וכי התובעים הכירו את המנוח וידעו שהעסקה טעונה אישור בית משפט. עו"ד שוקרי ציין, כי צירף להסכמים מסמכים מהם עולה בברור, כי העסקה כפופה לאישור בית המשפט. לטענתו, התובעים סיכנו את כספם כאשר העבירו אותו למנוח טרם אושרה העסקה ואת חלקו אף בטרם נכרת ההסכם. לטענת עו"ד שוקרי, התובעים שילמו על דעת עצמם והוא לא יעץ להם לעשות כן. עוד טען, כי התובעים איבדו זכותם לרכוש את המקרקעין בשל מעשיהם ו/או מחדליהם ועל כן אין קשר סיבתי בין המיוחס לו לבין נזקיהם.