א.צ. נ' אר.סי.אי. ישראל (1999) בע"מ

1.התובעת עבדה אצל הנתבעת, חברה העוסקת בתחום התיירות (שירותי תחלופות נופש בארץ ובעולם וכן שירותי סוכנות נסיעות) והיא זכיינית של חברה זרה הפועלת בתחום זה (RCI). לאחר 17 שנות עבודה, התובעת פוטרה לאלתר מעבודתה, מבלי ששולמו לה פיצויי פיטורים או תמורת הודעה מוקדמת.

אין חולק כי בשנתיים האחרונות לעבודתה של התובעת אצל הנתבעת, היא עבדה בביתה בעסק של מניקור.

פיטורי התובעת באו על רקע טענות הנתבעת כי התובעת עבדה בביתה בזמן ששהתה בתקופת מחלה וקיבלה דמי מחלה מהנתבעת.

זהו בתמצית הרקע לתובענה שבפנינו, בה נתבעו פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופיצויים לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (הסעדים בהתאם למפורט בסיכומי התובעת).

2.רקע עובדתי:

א.התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 19.10.2000, כפקידה במחלקת חברים. בשנת 2008 התובעת עבדה לעבודה במחלקת טלמרקטינג וביום 1.11.2011 עברה לתפקיד יועצת נופש במחלקת חברים בנתבעת.

ב.לפי תלושי השכר שהוצגו, משכורתה של התובעת היתה מורכבת מרכיבים קבועים – "משכורת" ו"ט' אטלס" (בסכום כולל בגובה שכר מינימום) ורכיבים משתנים – "תמריץ" ו"עמלה". כמו כן שולמה לתובעת תמורה בגין עבודה בשעות נוספות.

ג.בשנת 2016 התובעת למדה קורס הכשרה בתחום הקוסמטיקה – בניית ציפורניים, ולאחר סיומו, פתחה עסק שבו עבדה מביתה.

ד.אין חולק כי הנתבעת ידעה שהתובעת פתחה עסק משלה.

ה.התובעת נעדרה מעת לעת מעבודתה (דוחות נוכחות לשנת העבודה האחרונה צורפו כנספח 8 לתצהירי הנתבעת).