א.ט. נ' נ.ט

ביום 09.06.2020 הניח האב בקשה ליישוב סכסוך, אשר באין הסכמה מצדה של האם הובילה להליך שלפניי, אשר נפתח ביום 01.11.2020.

למעשה, אין עורר כי הצדדים ראויים למשמורת משותפת, כך גם המליץ תסקיר הרווחה.

התובענה שלפניי, כל עניינה בבקשתו של האב לחלוק בשווה זמני שהות בינו לבין שלושת ילדיו, ילידי השנים 2010, 2013 ו- 2015.

גם בראי פסק דין אשר יצא לפני חודשים מועטים תחת ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו ואשר העים מאוד את "זוהרו" של מושג המשמורת – המצב של משמורת משותפת מותיר את שני ההורים בבחינת הוריהם של הקטינים לכל דבר ועניין הן לצורך האחריות בדבר ניהול חיי השגרה של הקטינים, בוודאי ובוודאי לעניין קבלת החלטות מהותיות הנוגעות בקטינים.

אין עורר כי הקטינים שלפניי אהובים על ידי שני הוריהם וממצאי התסקיר אליו עוד מעט קט אתייחס, רואים בשני ההורים בבחינת הורים מיטיבים ושהילדים "נתרמים" אליהם.

כאשר באו הצדדים לפניי ביום 24.01.2021 גם ביום 09.05.2021, אזי יחסיהם העכורים של הצדדים לא אפשרו להם להגיע לכלל הסכמה ולמעשה, בדיון ראשון ביום 24.01.2021 כבר ציינתי כי כתב ההגנה ודברי באת כוח האם אשר סירבה לתובענה דאז, מילאו אותי דאגה גם על רקע דברי באת כוח האם, כי מרשתה מקליטה את הילדים וזאת כדי ליצור ראיות.

אם תרצה תאמר כי גמישותה של האם, אשר עוררה בי חשש ביום 09.05.2021 כי "יונב פרי ביאושין" כלשוני שם, הלכה והתגלתה אך ורק לקראת שלביו הסופיים של ההליך.

האם ניהלה את ההליך למעשה כדי הגעה לשלב התסקיר (וראה תקנות סדר הדין האזרחי לעניין ההוצאות), אך ללא מיצויו על דרך חקירות בנוסף.

לא קלה היתה דרכי עם שירותי הרווחה אשר על יד עיריית .... ותסקיר "זכיתי" לקבל אך ורק ביום 27.06.2021, למעשה לא מעט חודשים לאחר שהתבקש.

כך או אחרת, התסקיר הצביע על בעיות שונות של הילדים.