א.ב. אבי את ישראל בע"מ נ' מאיר חב למכוניות ומשאיות בע " מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית. על פי הסדר דיוני בין הצדדים ניתן פסק הדין על פי טיעונים בכתב, לאחר שניתנה לכל אחד מן הצדדים הזדמנות להשלים הגשת מסמכים מטעמו.

1. התובעת היא חברה העוסקת במתן שירותי רכב וגרירה. ביום 12.5.02 רכשה התובעת משאית מן הנתבעת. על פי הטענה, ביום 7.5.03, בעת נסיעה, התנתק הסרן הקדמי מן המשאית, נכנס מתחתיה ויצא החוצה. למשאית נגרמו נזקים שונים באירוע האמור. היא תוקנה על ידי הנתבעת, אשר לא כפרה באחריותה לתיקון. התביעה היא לפיצויים בגין נזקים שונים שנגרמו לנתבעת לטענתה בשל האירוע האמור. אדון עתה בטענות הצדדים.

2. שיהוי. לטענת הנתבעת, התביעה נגועה בשיהוי כבד. מצד הדין, טענת שיהוי עשויה להתקבל מקום בו מדובר בהשתהות בהגשת התביעה העולה כדי "שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים פ"ד נז(5) 433 (2003)). לעניין זה נפסק כי איחור בהגשת התביעה אינו מלמד כשלעצמו על ויתור או מחילה. הועלה בהקשר זה שיקול המדיניות של עידוד משא ומתן בין הצדדים לשם השגת פיתרון מחוץ לכותלי בית המשפט. על רקע זה, נדרש "מצג ברור מצד התובע אודות ויתור או מחילה מצידו על זכות התביעה הנתונה לו".

3. בתוך כך נקבע, כי נדרש שינוי מצב לרעה מצד הנתבע, הנובע "מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע". נדרש, על כן, כי "חוסר תום לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור או מחילה מצידו על זכותו הם אשר הניעו את הנתבע למעשה או מחדל אשר הביאו שינוי במצבו לרעה". לעניין זה נקבע כי "עשויה להיבחן גם שאלת תום לבו של הנתבע". אשר לפן הראייתי נקבע עוד, באותה פרשה, כי טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה "מחייבת רמת הוכחה נכבדה על ידי הטוען לה".

4. יש ממש בטענה, כי התביעה הוגשה סמוך לחלוף תקופת ההתיישנות. מן החומר עולה כי לנתבעת הופנתה דרישה לפיצוי בחודש דצמבר 2005. אין חולק כי פנייה זו נתקבלה בידי הנתבעת. הנתבעת השיבה לפנייה זו במכתב מיום 13.2.05, בו נדחתה הדרישה. התובעת מפנה לפנייה נוספת בכתב מיום 14.12.2006. בהעדר אישור על קבלת המסמך בידי הנתבעת, ונוכח מספר הפקס' בו נעשה שימוש, שהוא מספר של התובעת, יש ממש, בהקשר זה, בטיעוני הנתבעת על כך שפנייה זו לא הגיעה לידיה.

5. אין בכך כדי להביא לקבלתה של טענת השיהוי. לא הוכח מצג ממשי של התובעת המלמד על ויתור על זכות התביעה. זאת, הגם שהתובעת נמנעה מלפעול (למעט ניסיון כושל לשלוח פנייה) לאחר שפנייה בודדת בכתב נדחתה. לא הוכח בהקשר זה חוסר תום לב כלשהו של התובעת. גם לא הונחה תשתית המלמדת על שינוי מצב לרעה מהותי על ידי הנתבעת בשל חלוף הזמן. בהקשר זה גם לא הוכח קיומו של נזק ראייתי כלשהו, אף שהמשאית אינה עוד ברשות התובעת. אדרבא, המשאית היתה ברשות הנתבעת מיד לאחר האירוע. היא ביצעה בה תיקונים במשך פרק זמן של מספר שבועות. בלא קשר לנקיטת ההליך שבכותרת, יש להניח, לטובת הנתבעת, כי קיימה בירור מקיף על מנת לעמוד על הסיבה לתקלה יוצאת הדופן בה מדובר. מכל מקום, היתה הנתבעת צריכה לקיים בירור כאמור. לא שוכנעתי, בנסיבות אלה, כי הנתבעת הרימה את נטל ההוכחה הכבד הרובץ עליה להוכחת טענת השיהוי. משכך, אני דוחה את טענת השיהוי.

6. יריבות. לטענת הנתבעת, המשאית לא נמכרה לתובעת, כי אם למר ישראל מימוני. מכאן טענתה, כי אין יריבות בין הצדדים. תמיכה בטענה זו עולה מהסכם המכר, אשר נכרת בין מר מימוני ובין הנתבעת. הקונה על פי מסמך ההזמנה שצורף הינו מר מימוני. שם התובעת נמחק ממסמך זה. מן החומר עולה גם כי מר מימוני הוא ששילם עבור המשאית (ראו תשובה לשאלה 3 בשאלון שנשלח לתובעת). תמיכה נוספת עולה מכך שמכתב דרישה מיום 14.12.06 נשלח על ידי מר מימוני לנתבעת, ולא על ידי החברה התובעת. אף מתעודת עובד ציבור של משרד התחבורה עולה, כי המכונית נרשמה על שם מר מימוני, ולא על שם החברה התובעת.

7. ברם, רישומי משרד התחבורה אינם בעלי תוקף קונסטיטוטיבי. זאת ועוד. הלכה למעשה, החשבוניות, תלושי השכר והמסמכים המעידים על ההוצאות וההפסדים הנטענים, מתייחסים לתובעת, ולא למר מימוני. מן החומר עולה בבירור, כי המשאית היתה בפועל בשימושה של החברה התובעת. בנסיבות אלה, גם אם המכונית נרכשה ונרשמה על ידי מר מימוני, אין בכך כדי לבסס, במאזן ההסתברויות, את טענת העדר היריבות לגבי הנזקים נשוא התביעה שבכותרת. משכך, אני דוחה טענה זו.

8. אחריות. לטענת הנתבעת, הנזקים נשוא התביעה (השבתת המשאית, משכורות ששולמו לנהגים, תיקון צמיגים, גרירה) הינם נזקים עקיפים, לגביהם הוסכם במפורש כי לא יינתן פיצוי כספי. לעניין זה מפנה הנתבעת לכתב האחריות בגין המשאית, בו נקבע במפורש כי אחריות היצרן באמצעות היבואן אינה מכסה צמיגים יוער כי הפטור מאחריות לעניין זה חל רק מקום שבו קיימת אחריות של יצרן הצמיגים. באין ראייה כי היתה אחריות כאמור במקרה זה, יש בכך כדי להביא לדחיית טענת הנתבעת לעניין זה. , וכן אינה מכסה, במסגרת האחריות, נזקים עקיפים שלא נגרמו למשאית עצמה, ובכלל זה אובדן זמן, הוצאות, הפסדים עקב העדר יכולת לעשות שימוש במשאית, והפסדים מסחריים.

יוער כי הפטור מאחריות לעניין זה חל רק מקום שבו קיימת אחריות של יצרן הצמיגים. באין ראייה כי היתה אחריות כאמור במקרה זה, יש בכך כדי להביא לדחיית טענת הנתבעת לעניין זה.

9. אין בקביעות האמורות בכתב האחריות כדי לסייע לנתבעת. אכן, יש בהן כדי להגביל את היקף החבות של הנתבעת על יסוד ההתחייבויות שנטלה על עצמה במסגרת כתב האחריות. עם זאת, אין בהן התנייה מפורשת על חבות הנתבעת על פי דיני הנזיקין. ספק רב גם אם התנייה כאמור, לו נקבעה, היתה עשויה לעמוד במבחנים הקבועים בדין לעניין חוזים אחידים.

10. לגופו של עניין זה, יש ממש בטענת התובעת כי חל בנסיבות העניין הכלל של הדבר מדבר בעדו (סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). מדובר באירוע של התנתקות סרן מכלי רכב כבד במהלך נסיעה. כלי הרכב היה חדש יחסית (בן כשנה) בעת האירוע. האירוע הוא חריג ביותר, ובעל פוטנציאל נזק רב, לאדם ולרכוש. בהעדר נתונים קונקרטיים העשויים להצביע על אחריות כלשהי של התובעת או מי מטעמה לאירוע, סביר יותר כי האירוע נגרם בשל התרשלות של היצרן מאשר היפוכו של דבר. ליצרן המשאית היתה שליטה מלאה עליו לכל אורך תהליך הייצור. לתובעת גם אין יכולת סבירה לדעת מה היתה הסיבה להתנתקות הסרן מן המשאית.

11. הנתבעת מפנה בהקשר זה לכיתוב בכרטיס העבודה, לפיו האירוע נשוא התביעה נגרם בשל כך ש"בנדים לקפיץ קדמי [..]נשברו ונפלו וגרמו לציר הקדמי להשתחרר ולעוף". אין בכיתוב זה כדי לסייע לנתבעת. הוא אינו מלמד כי התובעת יודעת, או יכולה באופן סביר לדעת, מהי סיבת האירוע, ובכלל זה מדוע נשברו אותם "בנדים" ונפלו. אדרבא, הנתבעת, אשר ביצעה בפועל את תיקון המשאית, היא בעלת היכולת והמומחיות לדעת את הסיבה לתקלה חריגה זו. לא למותר לציין, כי הנתבעת נשאה במלוא עלות התיקון של המשאית, בעקבות האירוע. התוצאה היא, כי חל במקרה זה הכלל של הדבר מדבר בעדו.

12. הנתבעת לא הרימה את נטל השכנוע לשלול את חזקת הרשלנות הקמה מכוח הכלל האמור. קבעתי לעיל כי לא הוכח על ידה נזק ראייתי בנסיבות עניין זה. במצב זה, הוכחה אחריותה לאירוע. מכאן גם נובעת אחריותה לנזקים, ככל שהוכחו, גם אם מדובר בנזקים עקיפים.

13. ודוק. הנתבעת אינה יצרנית המכונית. עם זאת, היא נציג מוסמך של היצרן בישראל. על פי מסמך ההזמנה שצורף, היא מפיצה בלעדית של משאיות מן התוצרת הנדונה (וולוו). כתב האחריות, אליו מפנה הנתבעת עצמה, הינו של היצרן, באמצעות הנתבעת (עמוד 6 לכתב האחריות). הוא אף כולל הצהרות של הנתבעת בשם היצרן בדבר טיבה של המשאית, לרבות טיב התכנון והייצור שלה (ראו בעמוד 4). בנסיבות אלה, אין לחייב את מי שרכש מן הנתבעת כלי רכב לצרף גם את יצרן כלי הרכב, בתביעה המבוססת על רשלנות בייצור המכונית. אין כל מניעה להעלות טענת רשלנות כאמור גם כלפי הנתבעת, שהיא ידו הארוכה של היצרן בישראל התובעת טענה גם לעילה של הפרת חובה חקוקה, אשר עניינה במועד אספקתו של מוצר תעבורה (סעיפים 11 ו – 12 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב) תשל"ט – 1978. בסעיפים אלה נקבע לוח זמנים לאספקת מוצר תעבורה (7 ימים, ובמקרה שהוכחה נקיטת אמצעים דרושים והעדר שליטה על עיכוב בהספקה, 14 ימים). המונח מוצר תעבורה מתייחס גם לחלקי חילוף. ברם, ה"מוצר" אשר על אספקתו מדובר בתביעה אינו החלפים כשלעצמם, אלא התיקון של המכונית. הצו האמור אינו מתייחס לפעולת התיקון הכוללת שהוזמנה על ידי התובעת. אין גם ראייה כי הספקת החלפים, להבדיל מן התיקון, התמשכה יותר מפרק הזמן הקבוע בצו. בהתחשב בכך, ובצורך שלא נסתר להזמין חלפים מחו"ל לצורך ביצוע התיקון, לא אוכל לקבוע כי בנסיבות העניין הופרה הוראת צו זה. לא אוכל לקבוע גם, כי הוכחה התרשלות של הנתבעת בכל הנוגע למשך התיקון. טענה זו, שעלתה בכתב התביעה, נזנחה בסיכומי התובעת. .

התובעת טענה גם לעילה של הפרת חובה חקוקה, אשר עניינה במועד אספקתו של מוצר תעבורה (סעיפים 11 ו – 12 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב) תשל"ט – 1978. בסעיפים אלה נקבע לוח זמנים לאספקת מוצר תעבורה (7 ימים, ובמקרה שהוכחה נקיטת אמצעים דרושים והעדר שליטה על עיכוב בהספקה, 14 ימים). המונח מוצר תעבורה מתייחס גם לחלקי חילוף. ברם, ה"מוצר" אשר על אספקתו מדובר בתביעה אינו החלפים כשלעצמם, אלא התיקון של המכונית. הצו האמור אינו מתייחס לפעולת התיקון הכוללת שהוזמנה על ידי התובעת. אין גם ראייה כי הספקת החלפים, להבדיל מן התיקון, התמשכה יותר מפרק הזמן הקבוע בצו. בהתחשב בכך, ובצורך שלא נסתר להזמין חלפים מחו"ל לצורך ביצוע התיקון, לא אוכל לקבוע כי בנסיבות העניין הופרה הוראת צו זה.

לא אוכל לקבוע גם, כי הוכחה התרשלות של הנתבעת בכל הנוגע למשך התיקון. טענה זו, שעלתה בכתב התביעה, נזנחה בסיכומי התובעת.

14. נזקים. נטען בתביעה למספר נזקים. אלה יידונו להלן.

15. החלפת צמיג, גרירת המשאית. הוצגה חשבונית מס על סך 3,776 ₪ בגין החלפת הצמיג. עניין זה. ללא מע"מ (מדובר בחברה בע"מ) מדובר בסכום של 3,206 ₪. אף כי לא הוצגה קבלה, די בהצגת חשבונית, המלמדת על קבלת שירות ועל חיוב לשלם עבורו. הוא הדין בנושא גרירת המשאית, לגביו הוצגה חשבונית על סך 2,950 ₪ (ללא מע"מ מדובר בסך של 2,500 ₪). בסך הכל מדובר בסכומים של 5,706 ₪ (נכון למאי 2003).