התובעת 1, קל בנין בע"מ (להלן - "קל בנין") זכתה במכרז שפרסמה הנתבעת 1, עיריית קרית גת (להלן - "העירייה") לתכנון, הקמה, הרצה, הפעלה ואחזקה של מכון לטיפול בשפכים העירוניים בקרית גת (להלן - "המט"ש"). במסגרת המכרז נשמרה הזכות לעירייה לדרוש מקל בנין - תמורת תשלום נוסף - לטפל גם בשפכים התעשייתיים של הנתבעת 1 אינטל אלקטרוניקה בע"מ (להלן - "אינטל"), שלא ניתן להזרים למט"ש של העירייה. למטרה זו נחתמו בין הצדדים סדרה של הסכמים.
ביום 29.9.03, נחתם הסכם בין העירייה לאינטל, בו התחייבה העירייה להקים ולהפעיל מט"ש לשפכי אינטל במימון מלא של אינטל (להלן - "הסכם 2003") (נספח 12 לתצהיר מר רוזנטל מטעם אינטל).
במקביל, נחתם הסכם בין העירייה לקל בנין, בו התחייבה קל בנין להקים ולהפעיל המט"ש לשפכי אינטל, כאשר העירייה התחייבה לשלם לה את הסכומים שתקבל מאינטל (נספח 13 לתצהיר מר רוזנטל).
אין מחלוקת בין הצדדים שמט"ש כזה או אחר לצרכי אינטל, לא הוקם על ידי קל בניין ועל כן היא גם לא תפעיל אותו.
תחילה דובר שתהא התקשרות ישירה בין אינטל לקל בנין, אלא שאינטל עמדה על כך שלא תהיה צד להתקשרות מול קל בניין, על כן נחתמו ההסכמים, כאמור, כאשר אינטל מתחייבת לשאת בהוצאות ההקמה וההפעלה של המט"ש, מול העירייה ומנגד נחתם הסכם בין קל בנין לעירייה להקמת המט"ש.
על רקע חילוקי דעות שהתעוררו בין קל בנין לעירייה, נחתמו ביולי 2005 הסכמים נוספים האחד בין העירייה לאינטל והשני בין העירייה לקל בניין בשנת 2005 (להלן - "הסכם 2005"). (נספחים 18 ו-20 לתצהיר מר רוזנטל בהתאמה)
עוד נתון לו חשיבות לעניינינו, על רקע מחלוקות שהתגלעו בין קל בנין לעירייה בסמוך לחתימת ההסכם הודיעה העירייה על ביטול ההסכמים בינה לאינטל, כך ביום 3.2.04 (נספח 14 לתצהיר רוזנטל) ובחודש ינואר 2005, כפי שהדבר עולה ממכתב ב"כ אינטל לעירייה מיום 17.5.2005 (מוצג 11 לתיק המוצגים של אינטל מיום 27.9.12), ושוב הודיעה לאינטל במכתב מינואר 2006 על ביטול ההסכם (נספח 32 לתצהיר רוזנטל).
בסופו של יום, לאחר שאינטל החליטה להקים מפעל נוסף, הוא פאב 28, ומשלא עלה בידי הצדדים להסדיר מערכת היחסים ביניהם, הודיעה אינטל לעירייה כי תקים את המתקן באופן עצמאי במכתב מיום 9.5.06 (נספח 37 לתצהיר מר רוזנטל).
עמדת קל בנין
טענתה העיקרית של קל בנין, כי האשמה לאי הקמת המט"ש מונחת לפתחה של אינטל, אשר לאור האינטרסים המסחריים והכלכליים שלה, שהשתנו תכופות עקב השינויים בטכנולוגיות שפיתחה, לא כיבדה את החוזים עליהם חתמה ולמעשה הפרה אותם. אינטל לא העבירה ולא היתה מסוגלת להעביר מידע מלא וסופי לגבי טיב השפכים, הרכבם והכמויות שיוזרמו מהמתקנים שלה למט"ש ונתונים אלה השתנו חדשות לבקרים, על כן לא ניתן היה לתכנן את הקמת המט"ש. מה גם, שאינטל אישרה, כי לא ניתן טכנולוגית לתכנן מראש ולבנות מתקן טיהור שיוכל לטפל בכל סוגי השפכים, שנתוניהם אינם ידועים היום והם צפויים להשתנות בעתיד. בנסיבות אלה, סבורה קל בנין, לא ניתן לבוא בטענות כלפיה, כמי שאמורה לתכנן ולהקים מכון לטיהור השפכים ולטעון;, כי אינה מומחית לכך.
החלטת אינטל, שאף לא הודיעה על כך לקל בנין, אף כי דיווחה לעירייה ביום 9.5.2006 (נספח 37 לתצהיר מר רוזנטל), כי בכוונתה להקים את המתקן בשטחה בעצמה, תוך התעלמות מההסכמים הקיימים בין הצדדים לא באה על רקע חוסר מקצועיותה של קל בנין. אינטל - כך לטענת קל בנין - ידעה גם, כי החלטתה על הפסקת ההתקשרות החוזית עם העירייה, תביא בהכרח לביטול ההסכמים של העירייה עם קל בניין ובכך גרמה אינטל להפרת הסכמים אלה.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.