מ"ת 660-09-16 מדינת ישראל נ' מואסי

בפני בקשה לעיון חוזר, במסגרתה עותר המבקש כי יושב לרשותו רישיון הנהיגה שלו.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, העסקת תושב זר שלא כדין, והסתייעות ברכב לעבור עבירה.

ביום 5.9.16 שוחרר המבקש ממעצר, בתנאים שונים וביניהם פסילת רישיון הנהיגה של המשיב, עד תום ההליכים נגדו. על החלטה זו לא הוגש ערר.

ביום 22.11.16 הודה המבקש בעובדות כתב האישום ובעבירות שיוחסו לו. הדיון בעניינו נקבע ליום 25.4.17, לשמיעת טיעונים לעונש (לאחר שיתקבל תסקיר שירות מבחן בעניינו).

לטענת המבקש, פסילת רישיון הנהיגה פוגעת בו כלכלית. התיק קבוע לשמיעת טיעונים לעונש לסוף חודש אפריל, תקופה ממושכת בה צפוי המבקש להיוותר ללא אפשרות לעשות שימוש ברישיון נהיגה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת, לא חלף זמן ניכר המצדיק עיון חוזר. אף לא התקיימו עילות אחרוות המצדיקות עיון חוזר. המשיב הורשע בדין ועל כן חזקת החפות אינה עומדת לו עוד. בהחלטת השחרור נקבעו מלכתחילה תנאים מקלים, ואין מקום להקל עימו פעם נוספת.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות.

אינני סבור כי התקיימה מי מהעילות הקבועות בסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), המצדיקות עיון חוזר בתנאי השחרור.

דומה כי אין מחלוקת שלא התגלו עובדות חדשות, המצדיקות עיון חוזר. סבורני כי יש ממש בטענת המשיבה, ששינוי הנסיבות בדמות הרשעתו של המבקש בדין – בעובדות כתב האישום המקורי – אינה מהווה נסיבה המצדיקה הקלה בתנאי השחרור. יודגש כי בשל הרשעתו של המבקש, חזקת החפות אינה עומדת לו עוד, ואף עובדה זו יש לשקלל כעובדה אשר אינה מצדיקה הקלה נוספת בתנאי השחרור [השווה בש"פ 5936/10 זועבי נ' מדינת ישראל (19.8.2010)].