ח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

ענייננו בבקשת הנתבעת להתיר לה הבאת ראיות לסתור קביעת נכות על-פי דין.

רקע

1.מדובר בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

התובעת ילידת 1967, נפגעה בגופה כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בתאריך 22/3/12, עת נהגה ברכב שהיה מבוטח ע"י הנתבעת.

2.התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולתובעת נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%.

3.בהתאם לסעיף 6ב. לחוק הפלת"ד, קביעת הנכות ע"י המל"ל תחייב בין הצדדים כאן "ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו.".

נימוקי הבקשה

4.הנכות שנקבעה ע"י הועדה הרפואית מטעם המל"ל, נקבעה בגין שבר ופריקה של חוליה אחרונה בעצם הזנב; ואילו לגבי הצוואר, הגב וכתף ימין, נקבע כי לא נותרה מגבלה כתוצאה מהתאונה, המקנה אחוזי נכות כלשהם.

אלא מאי? טוענת הנתבעת, כי הוועדה הרפואית טעתה בכך שלא נתנה דעתה לחומר רפואי עובר לתאונה, ובפרט לפגיעות התובעת בתאונת דרכים קודמת, שאירעה ב-23/3/06 (להלן: "התאונה הישנה"). בצילום עצם הזנב מיום 7/4/06, שבוצע בעקבות התאונה הישנה אובחן שבר של הקוקסיקס (עצם הזנב) במנח אקסטנציה. במסגרת אותה תביעה מונה מומחה אורטופד - פרופ' סודרי, בהסכמה בין הצדדים (שם הנתבעת הייתה "הכשרה"). פרופ' סודרי נתן חוות דעתו וקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% "בגין אפשרות של סבל כתוצאה מהפגיעה באזור סקרוקוקסיגאלי".

5.מאחר והחומר הרפואי הרלוונטי לתאונה הישנה, לרבות צילום מיום 7/4/06 וחוות דעת פרופ' סודרי, לא עמדו לנגד עיני וועדות המל"ל שבדקו את התובעת בקשר לתאונה בה עסקינן, יש לראות בכך טעם לפגם המצדיק להתיר הבאת ראיות לסתור, מאחר, ולטענת הנתבעת, היה בכך כדי להשפיע על קביעת הנכות. עיון בדוחות הוועדות הרפואיות, מלמד, כי כל שעמד לעיונן היו מסמכי סיכום האשפוז מיום התאונה, דיסק צילומים ופענוח מ-7/3/14 ודו"ח פינוי מד"א.

6.בנוסף לצילום ולחוות דעת פרופ' סודרי, מציינת הנתבעת רשימה של 8 רישומים רפואיים, המשתרעת על תקופה משנת 1987 עד 2002; אלא שכבר ייאמר, בכל הרישומים הנ"ל לא נמצאו תלונות רלוונטיות לפגיעה בעצם הזנב.